ספר בראשית
סיפורי האבות
גנאלוגיה של משפחת האבות
בראשית י"א 26-32
משפחת אברהם:
תרח
אברם נחור הרן
| |בתו של הרן | | |
שרי מלכה יסכה מלכה לוט
הרן מת בעוד תרח חי.
מקום מוצאו של אברם, אבי האומה – אור כשדים.
ע"פ פס' 31, יוזם היציאה מאור כשדים הוא תרח. בדרך לארץ כנען תרח עוצר בחרן.
בראשית י"ב
קושי: מדוע נכתב "לך לך"?
פתרון: ע"פ רש"י – לך לך – להנאתך וטובתך. ה"לך" השני מוסיף אלמנט של הבטחה לגמול חיובי
"מארצך ממולדתך ומבית אביך" – הדרגתיות מהקל לקשה, ולאחר מכן הליכה למקום לא ידוע:
"אל הארץ אשר אראך". המבנה מדגיש את הקושי שבקיום הצו.
קושי: כיצד יתכן וה' מצווה על אברהם לעזוב, בעוד הוא כבר עזב ונמצא כעת בחרן?
פתרונות:
- ע"פ מסורת אחת – אברהם יוצר לכנען מחרן
ע"פ מסורת שנייה – אברהם יוצא מאור כשדים - צו ה' הוא צו רוחני דתי, המורה לאברהם להתנתק מעברו
השורש המנחה בפס' 2-3: ב.ר.כ –
בפסוק 2 אברהם מתברך ברכות אישיות,
בפסוק 3 האנושות מתברכת בעזרתו.
אמונתו של אברהם בה' היא טוטאלית
פס' 4
- הוא מציית לצו באופן מוחלט
- גילו הוא 75 שנים בצאתו מחרן – משימה קשה במיוחד
ההבטחות לאברהם
ניתנות לעתיד הרחוק. פס' 6-7
- "והכנעני אז בארץ" – אי אפשר להתיישב שם מיד
- "לזרעך אתן את הארץ הזו" – הארץ מובטחת לצאצאיו
▼
אנכרוניזם
בתקופת המחבר לא היו כנענים, ולכן ניתן להבין כי המחבר לא חיי
בתקופת האירועים עצמם אלא אחריהם, וכותב בהפרש זמנים.
אברהם ושרה במצריים
בכנען שורר רעב כבד.
אברהם יורד לגור במצריים באופן זמני – לא סומך על ה'.
בדרך לשם הוא מתחיל לחשוש לחייו ומבקש משרה להגיד כי היא איננה אשתו, אלא אחותו.
שרה עושה זאת, ועקב יופייה נלקחת לבית פרעה. תמורתה אברהם מקבל מתנות רבות.
ה' מעניש את פרעה על מעשיו, פרעה מקשר בין האירועים ומבין את מה שקרה. הוא קורא לאברהם, כועס עליו ונוזף בו, אך לא הורג אותו אלא רק מגרש אותו ואת שרה.
אברהם צדק במעשה
- לא הייתה לו ברירה, זהו היה רעב קשה ביותר. "כי כבד הרעב בארץ".
- אברהם עשה את שהיה צריך כדי להציל את חייו: "אמרי נא אחותי את, למען ייטב לי בעבורך / וחייתה נפשי בגללך" (תקבולת נרדפת)
אברהם טעה במעשה
- אברהם לא ביקש רשות מה' לרדת למצריים
- הוא מבקש משרה לשקר כדי להציל את עצמו
- "ייטב לי" – יהיה לי טוב, לעומת "הטיב בעבורה" – רק יחיה
הבדלים בין בראשית י"ב לבראשית כ'
| בראשית י"ב | בראשית כ' |
| אברהם עוזב את הארץ ויורד למצריים מבלי לשאול את ה' | אברהם נשאר בארץ, גרר נמצאת בנגב |
| ה' לא מתריע את פרעה מראש | ה' מתגלה אל אבימלך בחלום ומזהירו מפני לקיחת שרה עקב היותה אשת אברהם |
| ניתן לשער שפרעה ושרה קיימו יחסי מין | כתוב מפורשות כי פרעה ושרה לא עשו זאת |
| אברהם מקבל מתנות רבות | אברהם מקבל מתנות רק לאחר חזרתה |
| אברהם טוען ששרה היא אחותו | אברהם לא משקר, שרה באמת חצי-אחותו |
| אברהם לא מסביר את עצמו | אברהם מסביר: "רק אין יראת אלוהים במקום הזה" – אנשים חסרי מוסר ייקחו אישה מבעלה |
| פרעה מגרש אותם | אבימלך מזמין אותם להשאיר |
אברהם ולוט נפרדים, ולוט מתיישב בסדום.
בראשית ט"ו
אברהם חושש שימות ללא יורש וללא ילדים, לכן ה' מבטיח לו 2 הבטחות:
- "זרעך ירש אותך" – בנך, זרעך ירש אותך, ולא אדם אחר
- הארץ מובטחת לך ולזרעך, לשושלתך
בנוסף, הוא מודיע לו שהוא יעניש את המצרים.
קושי: מדוע ה' יענישם אם הוא זה שגרם לשעבוד העם למצריים?
פתרון: אמנם ה' גרם לשעבוד, אך המצרים הוסיפו על החטא – הם התעללו בהם ובקשו להשמידם
ירושת הארץ ע"י זרעו של אברהם תתרחש רק בדור הרביעי, משום שרק אז מכסת החטאים של הכנענים = אמורים תאפשר את הענשתם וגירושם.
▼
ה' שופט בצדק גם את הזרים,
אך מעמיד אותם במצב של חוסר בחירה, מכיוון שהוא לא נותן להם לחזור בתשובה.
בראשית ט"ז
הסיפור פותח באקספוזיציה המוסרת פרטים על הדמויות. נאמר כי שרה עקרה, דבר הנוגד את הבטחת ה' לריבוי זרעו של אברהם. לאחר 10 שנים של ישיבה בארץ,
שרה מסבירה לאברהם כי ה' מונע ממנה ללדת, ונותנת לו את הגר – שפחה.
שרה אומרת על הגר: "אולי אבנה ממנה", לכך שני פירושים –
- אמונה כי הריון הינו דבר מדבק, ואם הגר תהרה, אולי תדביק אותה בהריון.
- הבן הנולד ייחשב לבנה של שרה
אברהם לא מתנגד.
הגר נכנסת להריון, ועקב כך מתחילה לזלזל בשרה.
שרה מאשימה את אברהם בעוול שנגרם לה, בכך שהוא לא מנע את התנשאותה של הגר.
בתגובה, אברהם "נותן" את הגר לשרה, שרה מענה אותה, והגר בורחת.
במדבר מתגלה אל הגר מלאך ה', ששואל אותה: "אי מזה באת ואנה תלכי?"
קושי: מדוע שישאל דברים אלו בעוד הוא מלאך ה' ויודע כל?
פתרון: כפתיחה לשיחה
דברי המלאך להגר
בכל משפט, חוזר התיאור "ויאמר לה מלאך יהוה".
- פס' 9: המלאך מצווה עליה לשוב ולהתענות תחת ידי שרה
היא איננה עונה, כי היא מפחדת משרה
- פס' 10: הפעם המלאך מבטיח שה' ירבה את זרעה. הבטחה לעתיד הרחוק.
היא שוב לא עונה - פס' 11: הפעם מבטיח המלאך פיצוי על סבלה, בעתיד הקרוב.
היא תלד בן בשם "ישמעאל", כיוון ששמע ה' את הבכי שלה וראה את סבלה = מדרש שם.
באמצעות הבן שיולד לה, ה' ירבה את צאצאיה.
תיאור הבן שיולד להגר
"והוא יהיה פרא אדם – כמו חמור הבר, המכונה "פרא". הוא יהיה אדם חופשי, לא ישתעבד.
ידו בכל ויד כל בו – יעסוק בתחומים רבים. הבטחה לשפע כלכלי.
ועל כל אחיו ישכן" – ישלוט על הסובבים אותו.
הבאר המדברית
הגר הבינה שה' נגלה אליה וקראה לו "אל ראי", מדרש שם = אל שרואה אותי.
הבאר קרויה על שם המסקנה אליה הגיעה הגר: האל רואה אותי ומשגיח עלי.
מטרת הכתוב – לתת מדרש שם לבאר ולציין שהיא ממוקמת במיקום ידוע.
הגר שומעת לעצת המלאך, שבה אל אדוניה ויולדת את ישמעאל בעוד אברהם בן 86.
הכינויים להגר בפרק
- "שפחתי", "שפחתה" – שרי רואה בהגר את רכושה הפרטי, כחסרת רגשות או רצונות
- "שפחתך" – אברהם מתנער מאחריות כלפי הגר
- "שפחת שרי" – מלאך ה' מדגיש להגר את שייכותה לשרי, למען תחזור אליה
ה' מבטיח לאברהם את ריבוי זרעו בארץ.
הוא משנה את שמו מאברהם לאברם, ואת שם שרה לשרי.
אברהם מצדו מתחייב לערוך ברית מילה לכל זכר בן 8 ימים, וה' מבטיח לו שתוך שנה שרי תוליד לו ילד, אשר יהיה יורש המלוכה.
בראשית י"ח
ביקור המלאכים
בפס' 1 מתוארת התחלה של התגלות אלוהית, אך בפס' 2 מתוארת הגעתם של 3 אנשים. מדוע?
- אחד מהם הוא ה' בעצמו, ושניים מהם הם מלאכיו, פמליית הכבוד
- בשיחה ביניהם יש דובר דומיננטי אחד
- בפס' 13, 15 נאמר בפירוש שה' מדבר אל אברהם
- בפס' 22 נאמר שה' נשאר לדבר עם אברהם, ולאחר מכן שרק 2 מהאנשים הגיעו לסדום.
- התגלות אלוהית \ התגלות של 3 מלאכים
- כלל ופרט:
- בפס' 1 ה' מתוארת התגלות אלוהים באופן כללי
- בפס' 2 מתואר כיצד: באמצעות שלושה אנשים
הכנסת האורחים המופתית של אברהם
- אברהם יושב בפתח האוהל בחום כבד ומחכה לעוברי אורח שיוכל לארח.
- אברהם רץ אל האורחים מפתח האוהל (להיטות), ומשתחווה להם
- פונה אליהם בנימוס ("אדוני"), ומנמיך עצמו אליהם ("עבדך").
- מציע להם לרחוץ את רגליהם ולנוח
- מצניע את טרחת האירוח
- ריבוי פעלים המעיד על זריזות
- אברהם עצמו משרת את האורחים ומשגיח שיאכלו
השיחה עם האורחים
המלאך מודיע לאברהם שבעוד שנה יולד לו ולשרה בן, שיהיה יורש המלוכה.
שרה שומעת זאת מתוך האוהל וצוחקת לעצמה (מעיד על התכונות האלוהיות של האורח – היא הייתה בתוך האוהל, והיא צחקה לעצמה, לא בקול).
שרה לא מאמינה לכך, משתי סיבות:
- אין לה וסת, סימן הפוריות
- היא ואברהם כבר מבוגרים
ה' שואל את אברהם – "למה זה צחקה שרה לאמר: האף אמנם אלד ואני זקנתי? היפלא מה' דבר?"
אלוהים מצטט את דברי שרה עם שינוי: בפס' 12 אומרת היא "אדני זקן", אברהם זקן;
ובפס' 13 מצטט אותה ה' "אני זקנתי".
הסיבה, ע"פ רש"י, היא שמירה על שלום בית, מכיוון שאברהם עשוי היה להיעלב מאמירה זו.
שיחת ה' עם אברהם
אלוהים משתף את אברהם בהחלטתו להשמיד את סדום, מכיוון שהוא רוצה להדגים בפניו משפט צדק, למען יעביר ערך זה לדורות הבאים.
אברהם פונה לה' בשאלה רטורית: "האף תספה צדיק עם רשע"?
כיצד יתכן ששתי הערים יושמדו כליל, יחד עם הצדיקים שבהן, ולא יעשה משפט צדק לכל אדם ואדם.
זוהי אמירה התומכת בתורת גמול אישית.
אברהם מבקש מה' לחוס עליהם, אם ימצאו שם 50 צדיקים (גמול קיבוצי לטובה).
הוא מנסה לשכנע את ה' לשוב מהחלטתו באמצעות שאלות רטוריות.
מפסוקים אלו מובעת צדיקותו ומוסריותו של אברהם, שלא מוכן לקבל את גזר הדין הקשה שהוטל על שתי הערים. יש לזכור כי אחיינו של אברהם, לוט, גר בסדום, אך דבר זה מעיד על צדיקותו בכך שהוא לא ביקש שיחוס ספציפית עליו, אלא דן בגורל הערים בכלליות.
תשובת ה': מקבל את כל דרישות אברהם, ובסופו של דבר מוחלט כי אם ימצאו 10 צדיקים יחוס עליהם. זהו גמול קיבוצי לטובה.
בראשית כ"ב – עקדת יצחק
נפתח באמירה של המחבר: "ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים ניסה את אברהם": כל הסיפור הוא בגדר ניסיון.
ה' פונה אל אברהם, ואברהם משיב לו "הנני" – מעיד על נכונותו לעשות ככל שיאמר ה'.
בקשת ה'
"קח נא את בנך את יחידת אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה אל אחד ההרים אשר אמר אליך"
התיאור עולה מהקל לקשה: בנך, יחידך, אשר אהבת, ואז נאמר בפירוש: יצחק.
ציווי זה דומה לציווי שניתן לאברהם בפרק י"ב ("לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך").
קווי הדמיון:
- דמיון לשוני: בשני הציוויים נזכר הביטוי "לך לך". אלו שתי ההופעות היחידות של ביטוי זה בכל המקרא, ומכך שהסופר ניסה ליצור קשר בין שני הסיפורים.
- דמיון מבני: האופן ההדרגתי שהציווי מובא בו. מהקל אל הקשה.
אפשר לטעון כי הקשר בין שני הניסיונות הוא בסגירה מעגלית: בי"ב מתואר הניסיון הראשון ובכ"ב מתואר הניסיון האחרון. הקשר ביניהם נועד להראות את התפתחות אמונת אברהם בה'. בתחילה עמד בניסיון מכיוון שהובטח לו עתיד טוב יותר, ובפרשת העקידה הוא עומד בניסיון כשהוא מוותר על העתיד הטוב שהובטח לו.
הכתוב לא מתאר את תחושות אברהם או את תגובתו לאחר קבלת הצו.
ריבוי הפעלים מעיד על זריזות וסערת רגשות.
במהלך הטיול אברהם נפרד מהנערים למען לא ינסו לעצור אותו.
אברהם ויצחק הולכים יחד אל מקום העקדה. אברהם נושא את סמלי המקריב (לפיד אש, סכין), ויצחק נושא את סמלי הקורבן (עצים).
הם מנהלים שיחה, במהלכה הם מכנים זה את זה "בני" ו"אבי" – רגשות עמוקים אחד לשני.
יצחק מבין שאין עמם קורבן, חשדו מתעורר והוא שואל את אביו היכן הקורבן, אברהם רומז לו כי ה' יבחר את הקורבן עד שיגיעו ליעדם: "אלוהים יראה לו השה לעולה, בני".
יצחק מבין שהוא הקורבן וממשיך ללכת עם אביו.
- הליכה 1 בפס' 6 – פיזית, הם צועדים אל עבר מקום ההקרבה.
- הליכה 2 בפס' 8 – רוחנית, אברהם הולך לשחוט ויצחק להישחט.
תיאור העקדה הוא תיאור חסר רגשות, בעל ריבוי פעלים המעיד על סערת רגשות וזריזות (רצון לסיים עם הצו).
מילה מנחה בפרק – הנני
- אברהם עונה לה' כשהוא קורא לו, בעוד הוא איננו יודע מה יגיד לו ה' אך הוא מוכן לעשות זאת בכל אופן
- אברהם עונה ליצחק בנו, כשהם הולכים יחד. מעיד על מסירות ועל הסתירה בין אהבת ה' לאהבת בנו
- אברהם עונה למלאך שקרא לו מהשמיים.
הניגוד שבין אהבת ה' לאהבת בנו נפתר – אברהם הוכיח את נאמנותו לה', ולכן הוא מושיע אותו ואת יצחק מהצו הקשה.
דברי המלאך: "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה".
קושי: כיצד יתכן שה' יודע רק עכשיו שאברהם מאמין בו, אם הוא יודע כל?
פתרון: הניסיון נועד למען אברהם, כדי להראות לו את חוזק אמונתו ומדוע הוא נבחר להיות אבי האומה.
האם אברהם עמד בניסיון?
- כן
אברהם מיהר לקיים את הצו האלוהי, האמין בו באמונה שלמה למרות הניגוד להבטחות האלוהיות.
- לא
הניסיון האמתי היה לבדוק אם אברהם יתנהג בדומה לעובדי האלילים, שנהגו להקריב את ילדיהם; או האם יהיה המונותאיסט הראשון שיתנגד לקורבן אדם.
דבר התומך בכך, הוא שלאחר צו ה' שהורה על העקדה, אין יותר דיבור אלוהי ישיר אל אברהם.
אברהם קורא למקום העקדה "יהוה יראה".
השורש ר-א-ה מופיע במשמעות "לבחור" = זה המקום בו ה' בחר לו קורבן לעולה, במקום יצחק =
(מדרש שם).
המלאך פונה בשנית אל אברהם, ומברכו בשם ה'
- "כי ברך אברך" – אברהם יהיה מבורך
- "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים" – ריבוי הזרע
- "וירש זרעך את שער איביו" – הבטחת הארץ
- "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ" – האנושות כולה תהיה מבורכת בזכותו
אברהם והנערים חוזרים לבאר שבע.
יצחק לא מוזכר, ככל הנראה שעקב העקידה חל ביניהם ניתוק.
בראשית כ"ה
שרה מתה, יצחק נישא לרבקה אחות לבן, נכדתו של נחור – אחי אברהם.
רבקה הייתה עקרה, ולכן יצחק מתפלל לה' שיפסיק את עקרותה (אמונה כי ה' אחראי על פריון).
הריונה של רבקה קשה, ועל כן מתלוננת: "למה זה אנוכי?":
- "למה זה אנוכי חייה?" אין לי טעם בחיי ללא ילד, ואם ההיריון לא תקין – חיי אינם שווים
- "למה זה אנוכי הרה?" למה בכלל נכנסתי להריון, אם אני אאבד את העובר.
רבקה הולכת לדרוש את ה', מבלי התייעצות עם בעלה – מעיד על היותה אישה חזקה.
ה' נענה לבקשה ומתגלה אליה:
"שני גויים בבטנך
ושני לאומים ממעיך ייפרדו" – תקבולת נרדפת
"ולאם מלאם יאמץ
ורב יעבוד צעיר" – תקבולת משלימה
ה' מבשר לרבקה שיש בבטנה תאומים, ושכל אחד מהם יהיה אב לעם אחר ושני העמים יאבקו.
המילים "רב יעבוד צעיר" הן חידה, לא ברור מי יעבוד את מי: הצעיר את הבכור \ הבכור את הצעיר.
עשו: הבכור. אדמוני ומלא שיער. דומה לחיית פרא.
יעקב: משמעות סמלית – החזיק את עקבו של עשו בעת לידתו, סמל למאבק התמידי ביניהם.
הנערים גדלים להיות שונים אחד מהשני:
עשו הוא איש שדה המשוטט הרחק מהישוב, שם הוא אורב לבעלי חיים ומתפרנס מהריגתם.
לעומתו, יעקב הוא יושב אוהלים, רועה כבשים והוא אינו אלים ("תם").
יצחק אהב את עשיו, עקב היותו ציד;
רבקה אהבה את יעקב (פירשה את "רב יעבד צעיר" שהבכור יעבוד את הבן הצעיר).
הנזיד
"ויזד יעקב נזיד" – למילה יזד שני פירושים:
- הכין נזיד
- הזיד, עשה בעורמה, תכנן בזדון (נתמך ע"י הבישול בשעת חזרתו של עשו).
עשו מתואר כבהמה: "הלעיטני" (שם תואר להאכלת בהמה), "אדום אדום" (גרגר וחסר רסן).
יעקב מנצל את ההזדמנות שעשו חלש, ואומר לו שייתן לו אוכל בתמורה לבכורתו.
תגובת עשיו: "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה?":
- מלאכת הציד כה מסוכנת שאני עלול למות כל יום, קרוב לוודאי שלא אזכה לחיות עד מות אבי וליהנות מן הבכורה.
- אני כה עייף ורעב עד שאני עלול למות מרעב ואז בוודאי לא אזכה ליהנות מן הבכורה.
יעקב משביע את עשיו על מכירת הבכורה, כדי שלא יוכל לחזור מהחלטתו: שיקול הדעת של יעקב אל מול פזיזותו של עשו.
ריבוי הפעלים בפס' 34 מעיד על גסותו של עשו, על חוסר המחשבה והתכנון מאחורי פעולותיו.
ארבעה מהפעלים מתארים פעולה, ורק אחד מהם מחשבה. סיפור זה מרמז על שורשי המרבק ההיסטורי בין עם ישראל לבין אדום שהחל כבר ברחם רבקה.
בראשית כ"ז
יצחק זקן והתעוור. הוא קורא לבנו עשו, עשו אומר "הנני" (אעשה כל מה שתגיד לי). הוא רוצה לברך את עשו לפני מותו, ולכן מבקש ממנו להכין את ההכנות הדרושות לכך. הוא שולח אותו לצוד ולהכין ארוחה. רבקה שומעת את השיחה ביניהם.
תכנית המרמה
רבקה קוראת לבנה האהוב יעקב, ומספרת לו על התכנית של יצחק לברך את עשו. היא רוצה שיעקב יקבל את הברכה, ולכן רוקמת תכנית מרמה, שיעקב יביא אוכל שהיא תבשל וכך יקבל את הברכה.
יעקב מפחד שאביו יגלה את התרמית אם יגע בו ויקלל אותו במקום לברכו, מכיוון שעשו שעיר ויעקב חלק. דברים אלו מאפיינים את יעקב: הוא לא חושש מהפסילות של המעשה, אלא רק מכך שיפגע.
רבקה לוקחת אחריות על המעשה ועל העונש, אם יבוא, ומצווה על בנה לעשות כך.
יעקב שומע בקול אמו ומזדרז לעשות כרצונה (ריבוי פעלים). רבקה ממהרת גם היא בבישול הארוחה:
- מבשלת את העיזים לטעמו של יצחק
- מלבישה את יעקב בבגדי העבודה של עשו, למען ריחו יהיה כשל עשו
- מלבישה את צווארו וידיו של יעקב בעורות גדיי העיזים, כדי שיהיה שעיר כמותו
- נותנת ליעקב את התבשיל ואת הלחם שאפתה
הדמות הפעילה, היוזמת והמבצעת של התכנית היא רבקה, שהיא גם הדמות החזקה במשפחה.
שיחת יצחק – יעקב
לאורך כל שיחתם מביע יצחק חשדות, כי זהו אינו עשו:
- פס' 18: "מי אתה, בני?"
- פס' 20: "מה זה מהרת למצוא, בני?" (איך צדת ובישלת כה מהר?)
- פס' 21: "גשה נא ואמושך, בני" (וידוא זהותו)
- פס' 24: "אתה זה בני עשו?"
- פס' 26: נושק לו, על מנת לבדוק אם ריחו כריח השדה, כריח עשו.
יעקב מתנהג בקור רוח אל מול חשדותיו של אביו, וממשיך לשקר לכל אורך הדיאלוג.
שורש מנחה בקטע
נ-ג-ש
הביצוע הקפדני של המרמה ע"י יעקב, סבלנותו וחוסר נקיפות המצפון שלו
הברכה ליעקב
"וייתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש \ יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארוריך ארור ומבריך ברוך"
תחום כלכלי: יעקב מתברך בחיים של שפע במקורות המים ובתוצרת האדמה.
תחום מדיני:
"יעבדוך עמים
וישתחוו לך לאומים" – תקבולת נרדפת. שליטה על עמים אחרים
"הוה גביר לאחיך
וישתחוו לך בני אמך" – תקבולת נרדפת. יעקב ישלוט גם על אחיו (רמז לשלטון ישראל על אדום)
"ארוריך ארור
ומברכיך ברוך" – תקבולת ניגודית. מי שיקלל אותך – יקולל, מי שיברך אותך – יבורך.
שיחת יצחק – עשו
עשיו מגיע לאביו כדי לקבל את הברכה שהובטחה לו, ומגלה כי היא ניתנה כבר לאחיו.
"הכי (=בצדק) קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמיים: את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי" – מדרש שם נוסף ליעקב, מלשון רמאות כפולה: גם רימה אותו כשגרם לו למכור את בכורתו, וכעת גנב את ברכתו. עשו מבקש מיצחק שלוש פעמים לברכו, ולבסוף בייאוש בוכה. כל דימויו העצמי נשען על כך שהוא מעודף בפני אביו, ועם לקיחת הבכורה והברכה הוא מתמוטט.
הברכה לעשו
"ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל \ ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך"
בתחום הכלכלי: שפע חקלאי, תהנה מטוב הארץ .
יחד עם זאת, יצחק מנבא לעשו שיעבוד לאחיו.
בתחום המדיני: נחיתות. תהיה משועבד לאחיך, אך רק כשאר תמרוד בו תוכל להשתחרר מכך.
רמז לשלטון בית דוד על אדום, שנמשך מאוד שנים, עד מרד האדומים ביהודה (סיפור אטיולוגי).
סוף הסיפור
עשו מתכנן להרוג את יעקב לאחר מות יצחק. רבקה מגלה את התכנית ומספרת אותה ליעקב.
אבקה מתכננת תכנית לשכנע את יצחק לשלוח את יעקב לארם, אל אחיה. היא אומרת לו שאם יעקב יינשא לאישה כנענית, אין כל טעם לחייה והיא מעדיפה למות ("קצתי בחיי מפני בנות חת אם לקח יעקב אישה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה אין לי חיים" \ פס' 46), ויעקב משתכנע.
בראשית כ"ט
יעקב נמלט מארץ כנען בעקבות תכנון עשו להרגו. הוא בורח לדודו, לבן, שהתגורר בחרן.
פגישת יעקב ורועי הצאן בחרן
יעקב מגיע לבאר מים בחרן ופוגש ברועי צאן. באר המים הייתה מכוסה באבן גדולה, ולכן המתינו רועי הצאן להגעת רועים נוספים כדי להסירה יחד. יעקב מברכם לשלום, מוודא שהם מחרן, ושואל אותם אם הם מכירים את לבן, הם עונים שכן, והוא שואל לשלומו.
אז מגיעה רחל להשקות את צאן אביה.
יעקב מציין כי יהיה עליהם לחכות זמן רב עד להגעה של רועים אחרים ולגילול האבן מעל הבאר, ואומר כי לדעתו הם צריכים להשקות את צאנם ולשוב הביתה.
הם מסבירים לו כי האבן כה כבדה עד שהם חייבים לחכות לשאר הרועים כדי להורידה ביחד.
פגישת יעקב ורחל
הפגישה עם רחל גרמה לו התרגשות רבה וסערת רגשות, המובעת בריבוי פעלים.
יעקב ניגש אל הבאר ומסיר את האבן לבדו (מדגיש את כוחו הפיזי ואת חיבתו לרחל), ולאחר מכן הוא נישק את רחל ובכה. הוא סיפר לה על קרבתם, וזו מיהרה לספר לאביה, שגם מיהר לפגוש את אחיינו. יעקב מספר ללבן את כל שקרה (הסופר כותב: "ויספר ללבן את כל הדברים האלה"). לבן מציע לו להתארח בביתו.
כעבור חודש, פנה לבן ליעקב למען תיאום תנאי שכר (באותו החודש עבד יעקב ללא משכורת, כיוון שהתארח שם). לבן מבקש מיעקב לנקוב בסכום שהוא מעוניין בו ("אחי אתה ועבדתני חינם? הגידה לי מה משכרך"? \ פס' 15). יעקב מציע לעבוד שם שבע שנים (מס' טיפולוגי) בתמורה ל"רחל בתך הקטנה" – הוא מציין את שמה ואת היותה הבת הקטנה במפורש, למען לא יהיו טעויות.
בפס' 16-17 הסופר קוטע את הרצף הסיפורי ומספק 2 נתונים חשובים אודות בנותיו של לבן:
- היו לו שתי בנות: לאה הבכורה ורחל הצעירה
- ללאה היו עיניים חלשות ועדינות, ובניגוד אליה רחל הייתה יפת תואר
הכותב מציין כי שנות העבודה חלפו ליעקב במהירות, בשל אהבתו הרבה אליה "ויהיו בעיני כימים אחדים באהבתו אותה" \ פס' 20.
בתום 7 השנים, יעקב רצה לשאת את רחל ע"פ הסיכום: "הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה".
לבן עורך משתה גדול, ומרמה את יעקב בכך שנותן לו את לאה לאישה, בעוד הוא מנצל את החושך. יעקב גילה את התרמית לאחר ששכב עמה, הוא מתעמת עם לבן ושואל מדוע הוא רימה אותו.
מעשה זה מהווה עונש ליעקב ע"פ עקרון של מידה כנגד מידה:
- יעקב ניצל את עיוורון אביו כדי להתחזות לעשו, ולבן ניצל את חשיכת הליל כדי לרמותו
- השורש ר.מ.ה – "בא אחיך במרמה וייקח ברכתך" (כ"ז 35) \ "ולמה רימיתיני?" (כ"ט 25)
- השורש ב.כ.ר – "את בכרתי לקח" (כ"ז 36) \ "לתת הצעירה לפני הבכורה" (כ"ט 26)
לבן הציע ליעקב לעבוד בעבורו 7 שנים נוספות בתמורה לרחל. יעקב הסכים ונשא אותה לאישה.
הכותב מדגיש כי יעקב אהב את רחל יותר: "ויאהב גם את רחל מלאה" (פס' 30), ואף שנא את לאה: "וירא יהוה כי שנואה לאה" (פס' 31).
עקב כך החליט ה' שלאה תהיה פורייה בעוד רחל תהיה עקרה.
ללאה נולדו 4 בנים ברציפות, ושמותיהם מסמלים את מצוקתה, עקב שנאת יעקב כלפיה.
- ראובן – "ראה יהוה בעניי, כי אתה יאהבני אישי" (פס' 32): ה' ראה את מצוקתי ונתן לי פוריות. אולי כך יאהב אותי בעלי.
- שמעון – "כי שמע יהוה כי שנואה אנכי, וייתן לי גם את זה" (פס' 33): ה' שמע שבעלי שונא אותי, ופיצה אותי בעוד בן
- לוי – "עתה הפעם ילווה אישי אלי, כי ילדתי לו שלושה בנים" (פס' 34): אולי ילד זה יגרום לבעלי לאוהב אותי, כי זהו הילד השלישי
- יהודה – "הפעם אודה את יהוה" (פס' 35): מודה לה' על נתינת בנה. לא מתלוננת על יעקב.
סיפור אירוסי יעקב ורחל כסצנת דפוס
= תבנית ספרותית בעלת שלבים קבועים החוזרת על עצמה במספר טקסטים בתנך בנושא זהה
- הגיבור יוצא לארץ נכר
"ויישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם"
- הגיבור פוגש נערה ליד הבאר ושואב עבורה מים
"וירא והנה באר בשדה … והנה רחל … באה עם הצאן"
"וייגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר ויישק את צאן לבן אחי אמו"
- הנערה רצה לביתה לבשר על בוא הזר
"ותרץ ותגיד לאביה"
- נחתמים פרטי האירוסים
"אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה"
החריגות
- יעקב לא יוצא לחפש כלה באופן רשמי אלא בורח מפני עשו
- על יעקב לגולל אבן כבדה מפי הבאר לפני שאיבת המים, וזו מסמלת:
- מאבקו של יעקב כל חייו: באחיו, במלאך ועוד..
- האבן חוסמת את פי הבאר כסימן לחסימת הפוריות ועקרותה של רחל,
מאבקם של הזוג להביא ילד
פרקים ל' – ל"ב (למען רצף סיפורי)
- רחל סובלת מעקרותה ומחליטה לתת ליעקב את השפחה שלה, למען יולדו ילדים שיחשבו שלה. בלהה, השפחה – יולדת את דן ונפתלי.
- לאה, לא מצליחה להיכנס להריון, נותנת לו את שפחתה, זלפה – יולדת את גד ואשר.
- לאה מצליחה להיכנס להריון ויולדת את יששכר, זבולון ודינה
- ה' נעתר לרחל והיא יולדת את יוסף
- בראשית ל' 25-26
יעקב מעוניין לשוב לכנען עם נשותיו וילדיו, מודיע ללבן על התפטרותו - לבן מסרב לעזיבת יעקב, מציע לו לעבוד בשכר (עד כה עבד למען נשותיו).
יעקב מסכים ומתעשר על חשבון לבן. - יעקב בורח עם 4 נשותיו ו11 ילדיו מלבן, ומחליט לחזור לכנען
- בדרך חזרה לארץ יעקב שולח שליחים אל עשו, כדי להתפייס עמו.
עשו יוצא לקראתו עם 400 איש, ויעקב חושש מהמפגש. הוא שולח לו מתנות רבות כדי שיסלח לו.
בראשית ל"ב 22-32
פס' 22-24
יעקב נפרד ממשפחתו ומרכושו. הוא חוצה את נחל היבוק וממשיך לבד אל עשו.
הוא מרגיש כי הפגישה עם עשו קרובה להתרחש, ולא רוצה שמשפחתו תהיה קרובה, אם יתרחש מאבק אלים. המאבק האלים שמתרחש לא קורה עם עשו, אלא עם "איש".
המאבק העתיד להתרחש נרמז בשם המקום: "יבק" – מדרש שם.
פס' 25-33: מאבקו של יעקב במלאך
האיש שנאבק ביעקב אינו אדם רגיל, והפרשנים המסורתיים נוהגים לפרש זאת כמלאך ה' שבא לברך ולחזק את יעקב. לפי פירוש זה, יעקב לא מבקש מהמלאך ברכה חדשה, אלא רק חיזוק לברכת ה'.
ההתגוששות, שאפופה בשאלות ולא ברורה לנו, נמשכת כמה שעות. בסופה יעקב גובר על המלאך, אבל המלאך פוגע ביעקב באופן משמעותי: ירכו יצאה מהמקום. לזכר פגיעתו של המלאך ב"גיד הנישה" בירך יעקב, וכזכר למעשה כולו, נהוג לא לאכול את גיד הנישה אצל בהמות – סיפור אטיולוגי.
בעלות השחר, מבקש המלאך מיעקב לשלחו, ויעקב מבקש ברכה המסמלת גם את כניעתו.
המלאך שואל לשמו, ומשנה את שמו לישראל, כי שרית=נאבקת עם אלוהים ועם אנשים וניצחת.
קושי: מדוע שואל המלאך יעקב לשמו, הרי הוא מלאך ויודע כל?
פתרון: כדי לתקן את המרמה שעשה כשקיבל את הברכה בשם עשו, וכעת יקבלה בשמו האמתי.
יעקב קורא למקום "פניאל", כי יעקב ראה את אלוהים (המלאך), פנים מול פנים ונותר בחיים.