דברים י"ח 9 – 22, חוק הנביא
איסור על כישוף והגדת עתידות
הטקסט פותח באיסור החל על העם כשהוא יכנס לארץ – אסור להם לנהוג על פי מנהגי העמים היושבים בארץ ולעסוק בעבודת אלילים.
ישנו פירוט לגבי המעשים האסורים:
- "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש" – פולחן המולך
- "קוסם קסמים" – מעשי קסם, שם כללי לניחוש וגילוי העתיד
- "מעונן" – גילוי העתיד באמצעות העננים
- "ומנחש" – ניחוש העתיד
- "ומכשף" – ביצוע כשפים למען שינוי העתיד
- "וחובר חבר" – מכשף שחיבר מילות לחש
או מכשף המבצע פעילות מאגית של קיבוץ בעלי חיים באמצעות לחש - "ושואל אוב וידעני ודורש אל המתים" – העלאת מתים באוב (סיאנס)
הסיבה: "כי תועבת יהוה כל עשה אלה ובגלל התועבות האלה יהוה אלוהיך מוריש אותם מפניך" \ 12
בפסוק זה קיים איום: הכנענים חטאו במעשי כישוף ונענשו בכך שה' הגלה אותם למען בני ישראל. אם עם ישראל יחטא באותם החטאים, גורלו יהיה זהה והוא יוגלה מהארץ.
מדוע ניחוש העתיד נחשב לחטא? על פי המונותאיזם לא ניתן לגלות \ לשנות את העתיד, כי הוא רצונו של ה'. בנוסף, גילוי העתיד משבש את קבלת ההחלטות ומונע בחירה חופשית.
חוק הנביא
העם מבקש נביא מה', מחשש להתגלות אלוהית נוספת כמו בהר סיני, שהפעם לא יוכלו לעמוד בה וימותו; הנביא מתווך בין ה' לעם. ה' מקבל את בקשתם: "ויאמר יהוה אלי היטיבו אשר דיברו" \ 17
שורש מנחה: ד.ב.ר – הנביא מוסר לעם את דבר ה', ולכן עליהם לשמוע ולפעול בהתאם.
מאפייני הנביא
- ייבחר ע"י ה'
- מקרב עם ישראל
- דומה למשה
- יאמר את דבר ה'
על העם מצווה לשמוע בקול הנביא; מי שלא יקשיב ייענש ("ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצונו" \ 18)
נביאי שקר
מוצגים שני סוגים של נביאי שקר, ודינם של השניים הוא מוות:
- נביאים שמדברים בשם ה' מבלי שהוא נגלה אליהם
- נביאים המדברים בשם אלוהים אחרים
ירמיהו כ'
העימות בין פשחור לירמיהו
בפרק הקודם ירמיהו ניבא בחצר בית המקדש את חורבן ירושלים והסביבה, מבלי לתת לעם אפשרות לתקן את מעשיו ולהינצל מהגזרה. נבואתו הפרה את הסדר, ופשחור, שהיה אחראי על הסדר, הכה את ירמיהו ושם אותו במכשיר עיניים \ צינוק ("מהפכת") ליום אחד (בהמשך מתברר שהיה למעשה זה גם מניע פוליטי: פשחור לא רצה שהעם יירתע מהצעתו למרוד בבבל, עקב דברי ירמיהו).
לאחר שחרורו, ירמיהו מנבא נבואת פורענות אישית לפשחור ונבואת פורענות כללית לממלכת יהודה:
- משנה את שמו של פשחור ל"מגור מסביב"
- בעתיד לא יטיל פחד, אלא יפחד
- עיניו יראו את האסון שיבוא על ממלכת יהודה
- האויב הבבלי יבזוז את ירושלים מכל רכושה, עושרה ואוצרותיה ויביא להתמוטטות כלכלית
ענישה בעיקרון של מידה כנגד מידה
חטא: פשחור הטיל מגור \ פחד על סובביו
עונש: בעתיד פשחור ומשפחתו הם אלו שיחיו במגור \ פחד
ירמיה מאשים את פשחור בהיותו נביא שקר
- פשחור תמך באמונה כי ירושלים לא תחרב, למרות נבואת הפורענות של ירמיה, ובכך תמך בנביאי השקר.
- הציג עצמו כנביא ה', ניבא שיש למרוד בבבל ושהמרד יצליח; בניגוד לירמיהו.
תלונות ירמיהו עקב היותו נביא
"פיתיתני יהוה ואפת \\ חזקתני ותוכל" – תקבולת משלימה. ה', אשר חזק מירמיהו, הצליח לפתותו.
"הייתי לשחוק כל היום כולה לועג לי" – ירמיהו הפך לצחוק וללעג ע"י העם עקב היותו נביא.
"כי מידי אדבר אזעק חמס ושוד אקרא כי היה דבר יהוה לי לחרפה ולקלס כל היום" – העם לועג לו כשהוא מנבא את נבואות הזעם
"ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי ונלאיתי כלכל ולא אוכל" – ירמיהו חשב בליבו להפסיק לנבא בשם ה', אך דבר ה' חזק ממנו והוא לא יכול.
הדימוי: הנבואה מתוארת כאש בעצמותיו של ירמיהו
"כי שמעתי דיבת רבים מגור מסביב" – אנשים מגנים אותו ומפיצים עליו שמועות למען יפחד.
"כל אנוש שלומי שומרי צלעי אולי יפותה נוכלה לו וניקחה נקמתנו ממנו" – גם אלו שירמיהו מכנה ידידים ("אנוש שלומי שומרי צלעי"), הם בעצם צבועים, כי הם רק מחכים שהוא ייפול בפח שטמנו לו.
"ויהוה אותי כגיבור עריץ על כן רודפי יכשלו ולא יוכלו בושו מאוד כי לא השכילו כלמת עולם לא תשכח" – בפס' זה מדומה אלוהים לגיבור חזק שמגן על הנביא, ולכן רודפיו יכשלו ויתביישו לנצח.
"ויהוה צבאות בוחן צדיק רואה כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גיליתי את ריבי" – ירמיהו מבקש את תגובת ה', כי הוא שופט בצדק ויודע את מחשבותיו של האדם – מי צדיק ומי רשע.
"שירו ליהוה הללו את יהוה כי הציל את נפש אביון מיד מרעים" –
פסוק זה מעורר קושי, מכיוון שאלו דברים המשבחים את ה' בעוד הפסוקים הקודמים כלל לא תומכים בכך. בנוסף, הרווח הקיים בין פס' זה לקודמיו, מעיד על כך שמיקום הפסוק שנוי במחלוקת ולא קשור.
פתרונות לקושי:
- ירמיהו מבקש מה' להעניש את אויביו. לאחר שהוריד מלבו את עול זה, הוא חוזר לאהובו
- זוהי תוספת מאוחרת שהוכנסה לטקסט כדי למתן את דבריו של ירמיהו
שורש מנחה: י.כ.ל
- "חזקתני ותוכל" \ 7 – ה' גבר על ירמיהו עקב היותו חזק ממנו
- "נלאיתי כלכל ולא אוכל" \ 9 – ירמיהו לא מסוגל להתגבר על יצר הנבואה
- "אולי יפתה ונכלה לו" \ 10 – אויביו של ירמיהו מנסים לגבור עליו
- "רודפי יכשלו ולא יכלו" \ 11 – אויביו לא יצליחו לגבור עליו
המסר: ירמיהו נמצא ב2 חזיתות: האחת מול ה', חוסר רצונו להיות נביא – במאבק זה הוא מפסיד
השנייה, מול אויביו שמנסים לפגוע בו עקב נבואותיו – במאבק זה עתיד לנצח, כי ה' עמו
ענישת אויביו של ירמיהו
בעיקרון של מידה כנגד מידה:
- השורש נ.ק.ם
החטא: אויביו רוצים לנקום בו עקב נבואותיו ("וניקחה נקמתנו ממנו" \ 10)
העונש: ה' ינקום בהם ("אראה נקמתך מהם" \ 12)
- השורש י.כ.ל
החטא: אויבי ירמיהו רוצים לגבור עליו ("אולי יפותה ונכלה לו" \ 10)
העונש: ה' יגן עליו, אויביו יכשלו ולא יצליחו לגבור עליו ("רודפי יכשלו ולא יכלו" \ 11)
14-18, ירמיהו מקלל את יום היוולדו
מקלל את היום בו הוא נולד, את האיש אשר סיפר על הלידה לאביו וגרם לו שמחה ומאחל לו גורל זהה לסדום ועמורה (שהושמדו ע"י אש אלוהים), מביע צער שלא מת עוד ברחם אמו, מעדיף כי לא היה נולד כלל, כי חייו מלאים בסבל וצער, וכשהוא ימות הוא ימות מבויש.
ירמיהו כ"ח
נבואת חנניה
- השעבוד לבבל יפסק
- גלות יהויכין תחזור לארץ
- כלי בית המקדש שנבזזו ע"י נבוכדנצר יוחזרו לירושלים
מיועדת שנתיים קדימה. נבואתו מעודדת את העם למרות בבבל, כי לדעתו בבל תיפול בכל מקרה.
תגובת ירמיהו
- "אמן כן יעשה יהוה יקם יהוה את דבריך אשר ניבאת להשיב כלי בית יהוה וכל הגולה מבבל אל המקום הזה" \ 6 – ירמיהו מביע משאלה כי נבואתו של חנניה אכן תתגשם
- "הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וינבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדולות למלחמה ולרעה ולדבר" \ 8 – ניסיון העבר מלמד שהנביאים שניבאו נבואות זעם היו בהכרח נביאי האמת, מכיוון שהיו תלויות בעם ולכן אם לא התגשמו – הנביא הצליח בתפקידו.
- "הנביא אשר ינבא לשלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו יהוה באמת" \ 9 – הנביא שינבא נבואת שלום \ נחמה, יוגדר כנביא אמת או שקר ע"פ מבחן ההתגשמות: אם הנבואה תתגשם – נביא אמת, אם לא – נביא שקר.
תגובת חנניה לדברי ירמיהו
חנניה מבצע מעשה סמלי: הוא שובר את מוטות העץ מעל צווארו של ירמיהו, ואומר שבצורה זו השעבוד לבבל יפסק בעוד שנתיים. ירמיהו לא מגיב והולך לדרכו.
מדוע קשה לזהות את חנניה כנביא שקר?
- חנניה אומר את דבריו בפומבי
- משתמש בנוסחת הפתיחה המקובלת בנבואה: "כה אמר ה' צבאות אלוהי ישראל" \ 2
- נוקב בתאריך מדויק להתגשמות הנבואה: "בעוד שנתיים ימים" \ 3
- פותח ומסיים את דבריו באותן המילים: "אשבור את עול מלך בבל" \ 2, 4
- מבצע מעשה סמלי בשבירת המוטות \ 10, 11
ירמיהו מהסס בנבואת חנניה והוא לא בטוח בדבריו שלו:
- מאחל להתגשמות נבואת חנניה \ 6
- לא מגיב לשבירת המוטות מעליו, אלא הולך לדרכו \ 11
דבר ה' לירמיהו
ה' מודיע לו כי במקום מוטות העץ יגיעו מוטות ברזל, מעשה סמלי שמעיד על הקושי שיהיה בשעבוד לבבל: לא ניתן לשבור ברזל. השעבוד יהיה כה קשה עד שכולם יהיו חלק ממנו, אפילו חיות השדה.
העונש לחנניה
בעיקרון של מידה כנגד מידה, באמצעות השורש ש.ל.ח
- החטא: ניבא בשם ה' מבלי שאלוהים שלח אותו ("שמע נא חנניה לא שלחך יהוה" \ 15)
העונש: ה' ישלח את חנניה מעל פני האדמה ("הנני משלחך מעל פני האדמה…. \ 16)
חנניה מת לאחר מס' חודשים, מעיד על היותו של ירמיהו נביא אמת.
ירמיהו כ"ג 25 – 32, גינוי לנביאי השקר
הגינויים
- "שמעתי את אשר אמרו הנביאים הניבאים בשמי שקר לאמור חלמתי חלמתי" \ 25
נביאי השקר טוענים שה' התגלה אליהם בחלום והעביר להם מסר.
הלעג המובע בפסוק: "חלמתי חלמתי" – הם כלל לא חלמו, מספרים מעשיות.
- "עד מתי? היש בלב הנביאים נבאי השקר ונביאי תרמת לבם"
שאלה רטורית. עד מתי ינבאו נבואות שקר ויגידו שנשלחו ע"י ה'? האם הם מנסים להסיט את העם?
- "החושבים להשכיח את עמי שמי בחלומותיהם, אשר יספרו איש ולרעהו, כאשר שכחו אבותיהם את שמי בבעל?" \ 27
שאלה רטורית: למרות שנביאי השקר לא מסיתים לע.ז, דברי השקר שהם מציגים כדבר ה' מעודדים את העם לחטוא. הדור הקודם שכח את ה' עקב עבודת הבעל, ובדור זה עקב נביאי השקר.
- "הנביא אשר אתו חלום – יספר חלום, ואשר דברי אתו – ידבר דברי אמת. מה לתבן את הבר נאום ה'?" \ 28
הנביא שחולם מספר את החלום, הנביא שה' מתגלה אליו מספר אמת. לא כל חלום הוא מסר מה'.
"מה לתבן את הבר" – שאלה רטורית ומטאפורה. תבן = מאכל בהמות (קש קצוץ), בר = מאכל אדם.
התגלות ישירה
בפס' 29 מופיעים 2 דימויים לדבר ה'
- "הלוא כה דברי כאש" – החוויה הנבואית היא כמו אש בלב הנביא
- "וכפטיש יפוצץ סלע" – הסלע הוא לב הנביא, הפטיש כלי ענישה בידי ה'. ליבו של הנביא נשבר עקב הנבואה הקשה
עונשם של נביאי השקר
בפס' 30 – 33 חוזר המשפט "הנני על הנביאים" 3 פעמים: ה' ינקום ויעניש את נביאי השקר. החזרה מעידה על קרבות העונש. נביאי השקר מתוארים בפס' אלו:
- "מגנבי דברי איש מאת רעהו" \ 30 – לוקחים קטעי נבואות אמת ומערבבים עם המצאותיהם
- "הלוקחים לשונם וינאמו נאום" \ 31 – מחקים לשונית נבואות אמת למען יהיו אמינים
- "נביאי חלומות שקר" \ 32 – טוענים שחולמים נבואות אך משקרים
הנזק שגורמים נביאי השקר
פס' 32: "ויתעו את עמי בשקריהם ובפחזותם ואנוכי לא שלחתיהם ולא ציוויתם והועיל לא יועילו לעם הזה" – השקרים המרובים שנאמרים מתוך פחזות (קלות דעת, בוגדות), גורמים נזק רב: העם מאמין שה' שלח אותם ולכן עושה כדבריהם – ציות לדבריהם מוביל להתדרדרות מוסרית ופוליטית.
יש הטוענים כי בקטע זה מסתייג ירמיהו מהעברת מסר ה' ע"י חלומות באופן כללי, מכיוון שכל אדם חולם, וניתן להשתמש בדבר זה באופן שלילי.