בית בובות – אבסן

בית בובות \ אבסן

 

מבוא

זהו מחזה ריאליסטי.
נכתב ע"י אבסן בתקופת שהותו ברומא.
עלה לבמה בשנת 1878.

השקפתו הגברית של הלמר מועברת באמירתו "תראי לי אדם אחד, שהיה מוכן לוותר על כבודו למען אלה שהוא אוהב".
השקפתה הנשית של נורה מודגשת בתשובתה: "מיליוני נשים".

אבסן מודע לשוני המוסרי בין נשים לגברים, לשוני ביניהם בצורת הדיברות ובתפיסת העולם:
נשים תופסות את העולם באופן סובייקטיבי – עולם המורכב ממערכות יחסים ובנוי מקשרים אנושיים.
גברים תופסים את העולם באופן אובייקטיבי – עולם בעל חוקים ומסגרות ברזל, שאין להפר אותן.

נורה עוברת תהליך דרמטי בעיצומו היא מתחילה לכונן את עצמה כסובייקט, כאדם פרטי בעל רצונות, חלומות ומטרות; ולא כאובייקט, כפי שנהגה לשתף פעולה עם כך – אם, רעייה, אישה

 

התפאורה

  • חדר נוח – חדר המשפחה
  • פסנתר
  • שולחן עגול, כורסאות, כיסא נדנדה, תנור, אש דולקת
  • ספרים כרוכים בהדר
  • עץ חג המולד – יוצר אווירה משפחתית

– בית בורגני חם
– תפאורה סמלית הבונה אווירה של בית בובות

 

 

מבנה עלילתי

  • היסודות הדרמטיים במחזה

1) שלוש האחדויות

  • אחדות הזמן: הזמן מוגדר בפתיחת המערה ה1: חג המולד
  • אחדות המקום: העלילה כולה מתחרשת בחדר האורחים של משפחת הלמר
  • אחדות העלילה: עלילה דרמטית קווית

2) הדיאלוגים (העימותים)

המוטיבים

  • בית הבובות

  • עץ חג המולד – האשוח נכנס לבית ע"י נער שליחות. הוא חלק מאווירת החג הנעימה והמשפחתית. מסמל את ההבטחה שיוצרת התפאורה בראשית המחזה.
    בראשית המערכה השנייה מתואר העץ כעירום מקישוטים, כשבדלי נרות כבויים מוטלים על ענפיו. תיאור זה מטונימי למצב העגום והמתדרדר של נורה.
    העץ הוא רמז מטרים להבטחה שלא תקוים.
  • עוגיות המקרונים – הלמר אוסר על נורה לאכול מעוגיות אלו בטענה שיפגעו בשיניה. איסור זה הוא חלק ממעמדו כשולט ומשפיל ולא מכבד.
  • תיבת הדואר – הקשר לעולם החיצון. רק להלמר יש מפתח אליה, דבר המדגיש את שליטתו. נורה מנסה לפרוץ אותה עם סיכת ראש. כשהלמר מגלה את זה, היא מאשימה את הילדים.
    התיבה מסמלת את כפל הפנים של נורה: מצד אחת כנועה, מצד שני פורצת את הנורמות.
  • נשף התחפושות – מסמל את העמדת הפנים והזיוף בחייהם. נורה עוטה עליה את תחפושת האישה הקטנה ומסתירה את עצמה. בדיאלוג האחרון ברגע ההיפוך, נורה נכנסת לחדר ומורידה את התחפושת שלבשה בנשף באופן תיאורי סמלי – היא עומדת מול הלמר ללא זיוף ומאלצת אותו להתמודד עם האמת בחייהם.
  • ריקוד הטרנטלה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מערכה ראשונה

  • אקספוזיציה – דיאלוג ראשון

נורה והלמר

הצגה של מערכת היחסים ומאזן הכוחות.
הלמר הפטרון השולט, מכנה את נורה "עפרונית", "שירונית", "אבזבזונת".
היא מקבלת את הכינויים בחיבה.

  • נקודת מפנה – דיאלוג שני

נורה ולינדה

לינדה היא חברת ילדות של נורה, המגיעה אליה בבקשת עזרה למציאת עבודה.
בדיאלוג זה נחשפת פרשת העבר – ההלוואה שנורה לקחה למען הצלת חיי הלמר.

  • דיאלוג שלישי

נורה וקרוגסטאד

הופעתו הראשונה של קרוגסטאד, בחיפושיו אחר הלמר.

  • דיאלוג רביעי

נורה, לינדה וד"ר ראנק

חשיפת שחיתותו של קרוגסטאד.
ראנק עוזר להלמר לפקח על נורה

  • מונולוג של נורה

נחשפת אהבה לילדיה ואימהותה, בניגוד להלמר, שמתייחס לילדים כ"עסקי נשים"

  • נקודת מפנה – דיאלוג חמישי

נורה וקרוגסטאד

חשיפת הלוואת הכספים וזיוף חתימת האב המת.

  • דיאלוג שישי

נורה והלמר

הלמר מזהיר את נורה מפני קרוגסטאד, בעוד היא מנסה לדבר לליבו ולשכנע אותו להשאיר את קרוגסטאד במשרתו בבנק.
הלמר מרצה את השקפת עולמו, לפיה "לכל הפושעים הייתה אם פושעת"

 

 

 

 

מערכה שנייה

 

  • דיאלוג ראשון

נורה והאומנת אנה מריה

אנה מריה גידלה את נורה וכעת מטפלת בילדיה.
נורה מעלה אפשרות שאם תעזוב את ילדיה.

  • דיאלוג שני

נורה ולינדה כריסטינה

נורה מבקשת עזרה בהכנת התחפושת.
לינדה חושדת בטיב היחסים בין נורה לד"ר ראנק, וחושדת כי נורה מסתירה משהו

  • דיאלוג שלישי

נורה והלמר

נורה מבקשת ממנו שישאיר את קרוגסטאד במשרתו בבנק, הוא נוזף בה ומחנך אותה.

  • דיאלוג רביעי

נורה וד"ר ראנק

נורה מגיעה אל ד"ר במטרה לבקש ממנו עזרה כלכלית למען החזרת החוב.
הוא מתוודה בפניה על אהבתו אליה, והיא מחליטה שלא לבקש לאחר מכן את עזרתו.

  • הסיבוך – דיאלוג חמישי

נורה וקרוגסטאד

קרוגסטאד מודיע כי הוא יממש את האיום, שם מכתב בתיבת הדואר החושף את הפרשה.

  • דיאלוג שישי

נורה ולינדה

נורה משתפת את לינדה במצוקתה, וזו מציעה את עזרה – היא תפנה ללבו של קרוגסטאד.

  • סצנת הריקוד – דיאלוג שביעי

נורה והלמר, בנוכחות ד"ר ראנק

במרכז הדיאלוג סצנת הריקוד, חזרה לקראת הנשף שעתיד להתקיים ביום למחרת.
נורה מנסה להסיח את דעתו של הלמר מתיבת הדואר, כי היא יודעת שהמכתב נמצא שם.

  • דיאלוג שמיני

נורה ולינדה

לינדה מספרת שהשאירה פתק לקרוגסטאד ושהיא תשוחח עמו מחר.

מערכה שלישית

 

  • דיאלוג ראשון

לינדה וקרוגסטאד

נחשף הקשר שהיה ביניהם בעבר, והם מחליטים לחדש את יחסיהם.
קרוגסטאד מחליט "לחזור למוטב" ומודיע שעקב כך לא יסחט את נורה, וייקח את המכתב בחזרה.
לינדה היא זו שמציעה שישאיר את המכתב, כדי שנורה והלמר יתעמתו עם האמת.

  • דיאלוג שני

נורה, הלמר, לינדה וד"ר ראנק

החזרה מנשף התחפושות.
ד"ר ראנק מגיע להיפרד לפני מותו

  • דיאלוג שלישי ואחרון – היפוך, שיא, התרה

נורה והלמר

הדיאלוג מחולק ל2 חלקים: בחלקו הראשון הדובר הדומיננטי הוא הלמר.
במרכז הדיאלוג מתברר שהאיום הוסר – נקודת ההיפוך.
לאחריה נורה היא הדוברת הדומיננטית.

 

  • ההתרה

בסוף המחזה ישנה הכרעה בקונפליקט המרכזי – הרוחות מול ההגשמה העצמית.
נורה עוזבת את הלמר ואת ילדיה, את החיים הנוחים והביטחון הכלכלי ולא מבקשת דבר.
טריקת הדלת מסמלת את סופיות ונחרצות החלטתה.

 

 

 

 

 

 

 

 

דמויות

נורה

נורה, גיבורת המחזה, עוברת במהלכו תהליך דרמטי. בשלושת ימי המחזה היא מחליטה לבחור בערך ההגשמה העצמית אל מול הנורמות החברתיות.

דיאלוג הפתיחה

בדיאלוג הפתיחה מוצגת נורה כאישה קטנה ואינפנטילית (ילדותית, לא מפותחת).
היא מחילה על עצמה את הכינויים שהלמר מעניק לה, שמה את עצמה תחתיו ותחת שליטתו.
לכאורה היא מוצגת כבזבזנית, כשהיא חומדת בכסף.

השיחה עם לינדה

אמירתה "כמה טוב להיות מאושרת", מעידה על השקר שחייה בו, וייחשף בהמשך.
מתברר כי נורה הצילה בעבר את חייו של הלמר, בכך שעברה על החוק ולקחה הלוואה.

הופעתו של קרוגסטאד

עוד מתברר כי נורה זייפה את חתימת אביה המת, למען לקיחת ההלוואה.

סצנת הריקוד

בסצנה זו פורצת מנורה נשיותה, מיניותה והחופש הטבוע בה: הטמבור, השיער המתנופף, הצעיף.
זוהי סצנה של לידה מחדש.
מהבובה פורצת אישה:

  • רוקדת בפראות
  • מורדת בכללים
  • מכתיבה את הקצב
  • מערערת את שליטתו של הלמר בה

עוגיות המקרונים

אכילתם בסתר של עוגיות המקרונים מעידה עליה כי מצד אחד היא כנועה להלמר, אך מצד שני מורדת בו ובהחלטותיו.
בסוף סצנת הריקוד נורה מניחה את העוגיות על השולחן בגלוי, כחלק מהמרד שלה בו.

השינוי שחל בנורה

בשיא המחזה, לאחר הפריפתיאה (=היפוך), נחשף השינוי הדרמטי שחל בנורה:

היא חושפת את בית הבובות המטפורי לשלטון הפטריארכלי, מספרת על כך שבילדותה הייתה כבובה בידי אביה ("בתי בובתי") וכיום היא בובה בידי הלמר ("אשתי בובתי").
היא מערערת על החוקים הפטריארכליים המונעים מאישה להציל את חיי בעלה (במקרה שלה, ע"י לקיחת הלוואה בלי חתימה מגבר),
מודיעה להלמר על החובות שלה כלפי עצמה כאדם, לפני חובותיה כאישה ואם, על רצונה להיות "יצור אנושי" כמותו, להיות סובייקט ולא אובייקט.
נורה עוזבת את הבית, את ילדיה, את הלמר ואת הביטחון למען ההגשמה העצמית, כדי לבנות את עצמה – לכונן את הסובייקט העצמי שבתוכה.

 

הגיבור הטראגי הקלאסי

נורה משחקת את תפקיד הגיבור הטראגי הקלאסי:

הגיבור הטראגי הקלאסי נורה
גיבור מורם מהעם ממעמד הביניים
אציל נפש, בעל איכויות אישיותיות כן – עברה על החוק להציל את חיי בעלה

לא – קלת דעת, כנועה, טיפשה

סובל מדילמה מוסרית נורה חווה דילמה מוסרית בין החוקים לבין ההגשמה העצמית
מגיע לידיעה והכרה בטעות שביצע מגיעה להבנה של טעות הנישואים המבישים -> הכרעה בקונפליקט
הגיבור מביא את עונשו על עצמו, עקב הפגם באישיותו נורה מלאת פגמים, אך בוחרת בדרך אמיצה.
מצד 1 – משלמת מחיר כבד, מחמיצה את האימהות

מצד 2 – מתחילה חיים חדשים בהם תוכל לפרוח

 

 

טרוולד הלמר

הלמר הוא עורך דין, בדרכו להיות מנהל בנק.
הוא הגבר הלבן והמשכיל, שהוא הקול השולט והמכריע בעולם הפטריארכלי. הוא סוחר הנורמות, נציג הרוחות, של העולם הפטריארכלי הישן.

דיאלוג הפתיחה

הלמר מתנהג כאדון העולם: כוחו בכסף ובידע.
הוא מתנהג לנורה בחביבות כה פטרונית עד כדי השפלה וזלזול.

בסוף המערכה ה1, הלמר קובע עובדה שקרית, שהיא בסך הכל דעתו, ומציג אותה כאמת: "לכל הפושעים הייתה אמא שקרנית".

סצנת הריקוד

בסצנה זו נחשפת חולשתו: בולט הפער האירוני בין מה שהצופה יודע (פרשת ההלוואה, המכתב שבתיבת הדואר), לבין מה שיודע הלמר.
ככל שנורה לוקחת שליטה על הריקוד וקוראת תיגר על מה שהלמר לימד אותה, הוא מאבד שליטה, מאבד ביטחון, כועס וזקוק ל"שחקן חיזוק" – ד"ר ראנק.
הלמר מטיח בנורה דברים המאירים אותו באור נלעג:

  • "שכחת כל מה שלימדתי אותך"
  • "את רוקדת כאילו החיים שלך תלויים בזה"

השיא

הלמר נחשף כאלזון (הליצן שמלא בעצמו, חסר מודעות ולא שם לב לאופן בו הוא נתפס ע"י אחרים).

  • הוא מטיח בנורה דברים קשים, מכנה אותה "אישה מטומטמת".
  • מודיע לה כי לא תחנך יותר את הילדים, אם כי כלפי חוץ הם יעמידו פנים שהכול בסדר.
  • לאחר ההיפוך וההודעה על הסרת התיגר, הלמר קורא בשמחה "ניצלתי נורה, ניצלתי", מעיד על אנוכיותו, על כך שהוא חושב רק על עצמו
  • כשנורה לוקחת שליטה על הדיאלוג האחרון ביניהם, הוא נבהל, מאבד שליטה, נכנס לפאניקה
  • בסוף המחזה הלמר מרוקן מכוחו, עלוב, מבוהל, ובאפסית כוחותיו הוא יושב ובוכה.
    בדרך זו מדגיש אבסן את התרוקנות הפטריארכיה מכוח – הדבר האידיאלי בעיניו.

מונולוג 1

מאיר אותו באור אירוני.
את ראנק, חברו הטוב שגוסס, הוא מכנה "הרקע הקודר לאושרנו הזורח", ולנורה הוא אומר שהיה רוצה שתהיה בסכנה למען יוכל להצילה.
האירוניה מתעצמת נוכח תגובתו למכתב של קרוגסטאד.

 

לינדה וקרוגסטאד

דמויות משנה, בעלות 2 תפקידים:

  • להאיר את הדמות הראשית
  • לקדם את העלילה

 

לינדה

בראשית המחזה, אנלוגית = מושווית לנורה, בדרך הניגוד.
היא האישה שנכשלה בעולם הפטריארכלי. היא אלמנה ללא ילדים.

עליבותה מדגישה את הצלחתה של נורה בעולם זה.

קרוגסטאד

אנלוגי לנורה בדרך השיקוף = דמיון. שניהם עברו על החוק בזיוף חתימות וחייהם נהרסו.
קרוגסטאד בונה מחדש את חייו עם לינדה.

לינדה וקרוגסטאד מהווים אלטרנטיבה = תחליף לתא המשפחתי הפטריארכלי שנהרס במהלך המחזה. בדרך זו הם משרתים את מטרתו של המחזאי.

העובדה שנורה הולכת אל לינדה בערב בו היא עוזבת את הבית, מרמזת לעתידה.

 

 

ד"ר ראנק

היה רופא וידידם הטוב של נורה והלמר.

בגסיסתו מתוודה בפני נורה על אהבתו אליה.

במישור הגלוי הוא חלק מהמלאות הריאליסטית של החברה הבורגנית.

אנלוגי להלמר, גם הוא מתייחס לנשים באופן פטרוני ויהיר:

  • לועג ללינדה כשהיא אומרת שאלו הזקוקים ביותר לטיפול ולדאגה הם החולים, חושב שהשקפה זו הופכת את החברה האנושית לבית חולים אחד גדול.
  • נורה צוחקת, והוא נוזף בה: "את חושבת שזה מצחיק? יש לך מושג בכלל מה היא החברה?"
  • נוזף בנורה כשהיא אוכלת עוגיות
  • מכנה את לינדה "הנקבה הזאת"
  • עוזר להלמר לשלוט בנורה בסצנת הריקוד

תפקידו הנוסף הוא האדם החולה, מסמל את החולי בגישה הפטרונית של הגבר לאישה.
בכך תורם להצגתו של הלמר עצמו באור אירוני, כשהוא מכנה את אותו בגסיסתו "הרקע הקודר לאושרנו הזורח". תיאור זה מציב את ראנק כרקע הקודר לפטריארכיה.
מותו מסמל את מות הפטריארכיה.

 

 

 

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.