אני שומע משהו נופל \ נתן זך
זהו שיר התבגרות פילוסופי אקזיסטנציאליסטי (קיומי). במרכז השיר נער הנפגש עם האבסורד הקיומי, עם המוות וחוסר ההיגיון שבו. בסוף השיר מובעת התובנה הטרגית של הנער על העולם.
בשיר זה מספר מדברים:
- הנער
- הרוח
- האם
- השופט
- הרופא
- המורה
מבנה השיר
- אורך בתים לא קבוע
- 2 בתים בעלי 3 שורות (בעלי הסמכויות)
- 3 בתים בעלי 2 שורות (במרכזם הנער)
- בית אחרון, שורה 1 (הדגשת משמעות השיר)
השיר מובע במבנה קולאז' של רסיסי תמונות.
דרך הצגה זו מביעה עוד יותר את חוסר הסדר ביקום.
בית 1
"הנפילה" – מפגש עם המוות, עם אבסורד הקיום, חווית אובדן, התפקחות.
האם מרגיעה את הנער ומסתירה ממנו את האמת.
הרוח משמשת כפל תפקידים: רוח כנפש הנער, רוח ככוח טבע.
בית 2
השופט אומר דברים חסרי היגיון: אם יש שני נאשמים כיצד יש רק נאשם אחד?
הרופא מדגיש את אוזלת ידו אל מול המוות: "אדם הוא רק אדם"
בית 3
לב השיר. זעקת הנער למשמעות. אובדן התמימות.
"אבל מדוע, מדוע, מדוע, שאל את עצמו הנער לא מאמין למראה עיניו".
הנער חווה לראשונה עובדת חיים בלתי ניתנת להבנה, להסברה ולהקבלה.
בית 4
המורה קובע קביעה שגויה כדי להציג עולם מסודר.
בית 5 – 6
מציגים את תובנת הנער וההכרה אליה הוא מגיע.
תמונת טבע: "הרוח ששמטה את התפוח" – אלוזיה \ רמיזה כפולה: 1) סיפור גן עדן ופרי עץ הדעת
2) שיר ילדים קליל ונחמד
הנער מבין.
האנשת הרוח ב"הוא זכר" מכוונת לרוח כנפש הנער שהתבגר:
- האם המגוננת העלימה ממנו את האמת
- אין נחמה למוות
השיר מסתיים במשפט תפל מבחינה תחבירית, אך דווקא שם טמון העיקר, והעיקר הוא שהכול טפל:
"הבל הבלים הכל הבל".