הצהרת כורש: הצהרת כורש (538 לפני הספירה) היא ההצהרה בה מלך פרס שהשתלט על בבל נתן ליהודים אפשרות לעלות חזרה לארץ ולבנות את בית המקדש. הוא עשה זאת לאחר שנה בלבד מתחילת שליטתו. קיים כאן קושי: ירמיהו ניבא שאורך הגלות תהיה שבעים שנה ועם זאת היהודים בגולה רק כחמשים שנה. הפתרון: ירמיהו השתמש במספר טיפולוגי […]

בפרק זה יחזקאל מצטט את העם לאלוהים. העם מדמה את עצמו בתור עצמות יבשות ומשווה את עצמו לגוף מת של אדם. יחזקאל מספר לגולים על כך שאלוהים החזיר עצמות יבשות לחיים ובעצם לפי הדימוי הוא יוכל להחזיר אותם מהגלות. קיימת מילה מנחה "רוח" שלה מספר משמעויות: •פסוק 5,8 – רוח החיים. •פסוק 9 – רוח

יחזקאל הנביא מנבא מהגלות ומנסה לטפל בבעיית היאוש ששררה בעם. העם היה מיואש בגלול ולא האמין שיחזור לארץ. הם האמינו שגורלם נקבע כבר בגלל עיקרון הענישה גמול לדורות. יחזקאל מעורר את התקווה של הגולים ומודיע להם שעיקרון הגמול השתנה מגמול לדורות לגמול אישי ומעכשיו כל אחד יתוגמל לפי מעשיו. הוא משתמש במשל "אבות אכול בוסר

פרק זה הוא מזמור של הגולים בבבל שנכתב לאחר חורבן בית המקדש והגלות. יכול להיות שירמיהו הוא זה שכתב את המזמור. המזמור מתחלק לשלושה חלקים: •חלק ראשון – הבכי והעצב: פסוק 1: המזמור נפתח בתיאור של גלות בבל. העם יושב ליד הנהרות שלהם (דבר המסמל על עושר ושפע) ולמרות זאת הם עצובים בגלל שהם מתגעגים

איכה היא מגילה בה היו שירי אבל על חורבן בית המקדש וחורבן ירושלים על ידי הבבלים בשנת 586 לפני הספירה. פרק ה במגילת איכה נכתב ככל הנראה על ידי קבוצת האנשים שלא הוגלו לבבל ונשארו בארץ. פסוקים 2-5: בפסוקים אלו מתואר החורבן וסבל שחל על תושבים אלו. הבבלים הגלו את רוב התושבים ומסרו את בתיהם