מלכים ב פרק י"ח חלק שלישי – נאום רבשקה:

 

פסוק כ"א:

רבשקה לועג לחזקיהו על כך שסמך שמלך מצרים יבוא לעזרתו במלחמה

פסוק כ"ב:

רבשקה מוכיח בקיאות ברפורמה הדתית שעשה חזקיהו ובמתיחות שהיא יצרה בקרב העם

פסוק כ"ג:

רבשקה לועג לגודל הכוח הצבאי של יהודה לעומת הכוח הצבאי של אשור

פסוק כ"ה:

רבשקה מציג תפיסת אלוהות אוניברסלית – טוען כי אשור היא שליחת אלוהים

פסוק כ"ז:

רבשקה מסביר כי דבריו נועדו להפחיד את העם והחיילים ולא את המלך והבכירים

פסוק ל:

רבשקה מנסה להמריד את העם נגד המלך – לערער את ביטחון העם בו

פסוק ל"ב:

רבשקה מנסה לפתות את העם בהצעה מפתה

פסוק ל"ה:

רבשקה מציג תפיסת אלוהות מקומית בה לכל עם יש אל מקומי משל עצמו

פסוק ל"א:

ברור כי רבשקה הצליח במזימתו לערער את ביטחון בכיריו של חזקיהו ושל המלך עצמו

 

רבשקה מנסה לערער את ביטחון העם והאמון שלהם באלוהים ובמלך.

הנאום שלו הוא לוחמה פסיכולוגית.

בנאום רבשקה נותן כינויים למלך אשור ולמלך יהודה:

את מלך אשור הוא מכנה המלך הגדול

את מלך יהודה הוא מכנה בשמו הפרטי ללא שם תואר של כבוד

 

מטרת הכינויים היא להעביר מסר ש"הכוחות אינם שווים" ושאין סיכוי למלך יהודה להביס את מלך אשור הענק.

 

רבשקה פותח את נאומו בקריאה מזלזלת לחזקיהו ושואל אותו שאלה רטורית:

"מה הביטחון אשר בטחת" – מאיפה לך הביטחון שתצליח במרד,

רבשקה מנמק ומסביר שכדאי לחזקיהו להכנע ולצאת מהמצור ומביא נימוקים דתיים צבאיים ובטחוניים:

נימוק בטחוני/צבאי – פסוק 20:

רבשקה מערער את הביטחון הצבאי של חזקהיו בכך שאומר שלא ניתן לנצח רק בדברי עידוד ושכנוע לתושבים לצאת למרד ובשביל לנצח במרד יש צורך בתכנון וכדי לנצח יש צורך ביועצים ולוחמים:

פסוקים 23-24:

רבשקה ממשיך לצחוק על חזקיהו ואומר לו שהוא מוכן להתערב איתו שגם אם מלך אשור יתן לו אלפיים סוסים לא יהיו לו מספיק חיילים שירכבו עליהם:

נימוק מדיני יחסי החוץ של יהודה ומצרים – פסוק 21:

רבשקה מערער את חזקיהו מבחינה מדינית, הוא טוען שאסור לממלכת יהודה להאמין שמתאים תעזור. רבשקה מדמה את מצרים לקנה שזה סוג של צמח שבקצה שלו סדוק מאחר ונוקב ולכן אי אפשר להישען עליו כי מי שישען על קנה כזה יכול לפצוע את ידו וליפול.

כלומר לא רק שמצרים לא עזרה אלא גרמה נזק.

נימוק דתי – פסוק 22:

רבשקה אומר שאין סיבה לסמוך על אלוהים כי הוא כועס על המלך מאחר והרס את הבמות.

רבשקה לא יודע שריכוז הבמות הוא נכון על פי אלוהים. מטרתו באיזכור זה היא לעורר את המתנגדים בעם לריכוז הפולחן והרס הבמות – הוא רצה ליצור מחלוקות בעם

פסוק 25:

רבשקה אומר שאלוהים שלח אותו להעניש את יהודה – "מבלעדי ה עליתי על המקום הזה להשחיתו" – כאן הוא רואה את אלוהים כאל אוניברסלי. יש פה שאלה רטורית.

 

הנאום השני של רבשקה פסוקים 26-34:

שרי המלך חזקיהו ביקשו מרבשקה שידבר בארמית ולא היהודית (השפה שהעם מכיר ומבין) כי הם חששו שדברי רבשקה ישפיעו על העם. ארמית הייתה שפה דיפלומטית שלא כולם מבינים אותה.

תגובת רבשקה:

רבשקה התנגד והמשיך לדבר היהודית כדי לעורר פחדים וסערת רגשות בקרב העם.

 

רבשקה עובר לדברי איום והפחדה:

איום פסוקים 27-30:

דברי האיום הם שאם תושבי ירושלים לא יכנעו, מרוב רעב במצור יצטרכו לאכול ולשתות את צרכיהם.

הכתיב:"לאכול להוריהם ושינהם"

הקריא:"צואתם, מימי רגליהם"

הסבר: גרסת הכתיב היא בלשון גסה ואילו גרסת הקריא מוסרת את הדברים בלשון נקייה יותר.

הסתה פסוקים 29-30:

רבשקה אומר לתושבי ממלכת יהודה שהמלך חזקיהו משקר להם. הוא אומר שחזקיהו מבטיח להם שאלוהים יצילם(הבטחות שווא כביכול) אך לטענתו זה לא יקרה והוא מציע שלא יקשיבו לחזקיהו. אחרי דברי ההסתה עובר רבשקה לדברי פיתוי.

פיתוי פסוקים 30-31:

רבשקה אומר לתושבי ירושלים שבמקום רעב, צמא והשפלה במצור. עדיף להם להכנע ולצאת לגלות אשור. אם יצאו לגלות, מלך אשור ישיג להם תנאים טובים יותר. תנאי הגלות יהיו טובים מאוד ויקנו להם שפע, בריאות ושלווה

ביזוי אלוהים פסוקים 33-35:

רבשקה טוען שכמו שאף מלך לא הצליח לעצור את מלך אשור- כך גם אלוהים לא יוכל לעצור את אשור מלכבוש את ירושלים.

רבשקה מדגיש זאת על ידי חזרה על המילה להציל. בדברים אלה בז רבשקה לכוח האלוהי.

תגובת העם פסוקים 36-37:

העם שתק ונשאר נאמן למלך חזקיהו למרות המתח והקושי שבמצור.

 

אמצעים רטוריים ואמנותיים בהם רבשקה השתמש:

מילים מנחות- הציל, בטח

דימוי- הקנה (פסוק 21)

כינויים-(פסוק 19, 28-31)

ניגודים- בין המצוי לרצוי

שאלות רטוריות-(פסוקים 19,20,23,25)

דיבור ישיר ביהודאית-להפחיד את התושבים

מגלה בקיאות בממלכת יהודה – הריסת הבמות

מציג תקדים היסטוריים- מזכיר שעמים אחרים נכשלו וכך גם הם

נותן תיאור אידאלי של הגלות