ישעיהו פרק א פסוקים 1-10:

 

ישעיהו בדומה לעמוד מציג לנו זווית אחרת על האירועים ההיסטוריים:

בעוד שספר מלכים מציג את חזקיהו באור חיובי, ישעיהו בודק את התקופה במדדים מוסריים ולא פולחניים.

בעוד שספר מלכים מנסה לטשטש את החורבן וההרס שהיו ביהודה בעקבות מסע סנחריב, ישעיהו מרחיב בתיאור ההרס שגרם המסע ומוצא קשר של סיבה ותוצאה בין התנהגות תושבי יהודה לבין האסון שפקד אותם לאחר המסע.

גם הנביא ישעיהו וגם בספר מלכים רואים בהצלת ירושלים את התערבות אלוהים.

 

המידע מפסוק הכתובת (פסוק הנותן מידע על הנביא והתקופה, מופיע בפרק הראשון של הספר):

ישעיהו הוא בנו של אמוץ

ישעיהו ניבא על ממלכת יהודה ובמיוחד בנבואותיו פנה לתושבי ירושלים.

 

אכזבת אלוהים מהעם (פסוקים 2-9):

ישעיהו פונה לשמיים ולארץ שישמשו כעדים מאחר והם נצחיים והם ראו את כל מה שקרה ביהודה.

תלונות ישעיהו:

ישעיהו נותן דימוי למערכת היחסים שבין אלוהים לעם כמו מערכת יחסים בין אב ובן. אלוהים דאג טיפח ועדה המון למען העם ועם פשע ומרד בו. בשביל להמחיש את התנהגות העם ישעיהו נותן דימוי נוסף:

"ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן" – פסוק 3:

תרבות נרדפת חסרה – ידע

תרבות נרדפת – לא ידע

הסבר:

ישעיהו משווה בהשוואה ניגודית את העם לדור ולחמור כדי להדגיש את העובדה שהשור והחמור נאמנים לבעליהם ומוקירי תודה לעומת העם.

אמצעים אמנותיים:

דימוי – אלוהים לאב, עם לבנו

השוואה ניגודית של העם להתנהגות של שור וחמור

תקבולת נרדפת / חסרה

איך הנביא מתאר את תושבי יהודה בפסוק 4?:

כל כינוי אלוהים לעם (גוי, עם, זרע, בנים) מראים על הקשר שהולך ומתהדק בין אלוהים לעם אבל העם מאכזב אותו וחוטא.

מהם החטאים המתוארים בפסוק?:

במקום להשתדל  לרצות את אלוהים וללכת בדרכיו, הם עזבו, קיללו והתרחקו ממנו.

הכינויים של העם בפסוק 4 מעידים על קשר קרוב בין העם לאלוהים ואילו כינויי החטאים נעשים יותר קשים – הקשר נפגע מכך.

 

משל הגוף הפצוע – תיאור ההרס ביהודה (פסוקים 5-9):

בפסוקים אלה מתואר המצב הקשה של ממלכת יהודה לאחר מסע סנחריב. יהודה מתוארת כגוף פצוע שלא תוקן מאחר והרבה ערים נהרסו בגלל המסע.

המשך מתואר בפסוק 5 ופותח בשאלה רטורית – כמה מכות תוכלו לסבול, לא סבלתם מספיק?:

מדמים את המצב הקשה ביהודה לגוף פצוע שאף אחד לא מטפל בו.

משמעות המשל:

נוצר נזק רב לאחר מסע סנחריב שהתרחש ביהודה אבל העם לא למד והמשיך לבגוד באלוהים ולחטוא.

בפסוקים 7-8 ישעיהו מדגיש שהעונש על בגידת העם וכפיות הטובה שלו הוא שאשור הגיעה והרסה את הממלכה.

רק ירושלים ניצלה ומתואר ב3 דימויים:

כמלונה במקשה – מלונה היא מקום הלינה של שומר השדה

כסוכה בכרם – סוכה היא המקום בו יושב שומר הכרם

כעיר נצורה – מתוארת כעיר ששמו עליה מצור ותושביה רעבים וחלשים

משמעות הביטויים היא להדגיש את העובדה שירושלים נשארה עומדת לבדה.

מטרת האנלוגיה :

להשוות בין חטאי תושבי סדום ועמורה לבין חטאי תושבי ממלכת יהודה.

פסוק 9 מדגיש שאלוהים השאיר את ירושלים ולא החריב גם אותה למרות שכיב על העם, אם אלוהים לא היה מגן על ירושלים סופה היה כמו סוף סדום והעמורה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *