המגעים הדיפלומטיים של הרצל ופולמוס אוגנדה

 

הרצל פעל באופן דיפלומטי עם ארבע מדינות מטרתו הייתה להשיג צ'רטר להתיישבות בארץ ישראל.

המגעים הדיפלומטיים עם גרמניה 1898:

המטרה:

הרצל רצה לפנות לקיסר הגרמני שישפיע על האימפריה העותמאנית ששלטה בארץ להעניק ליהודים את הצ'רטר בגלל שגרמניה הייתה חברה טובה של האימפריה ובעלת השפעה רבה עליה.

טיעוני הרצל:

גרמניה רוצה לבסס את כוחה במזרח התיכון ואם תיתן ליהודים צ'רטר יהודים גרמנים יבואו להתיישב ארץ וכך יהיה להם בסיס חזק שם.

אם יתנו את הצ'רטר האנטישמיות והמתח שנוצר בגללה ירד כי יהודים רבים יעזבו את גרמניה.

המפגשים:

מפגש בקושתא – הרצל מעלה את הנושא לשיחה והקיסר מבטיח שיעלה את הנושא בשיחה עם הסולטן

מפגש בארץ ישראל – כישלון, חוסר התעניינות של הקיסר

תוצאה:

כישלון. הסולטן התנגד וגרמניה העדיפה לשמור על יחסיה הטובים עם האימפריה.

 

המגעים הדיפלומטיים עם האימפריה העותמאנית 1901:

מטרתו:

הפעם הרצל מחליט לפנות ישירות לאימפריה להשגת הצ'רטר.

טיעוני הרצל:

האימפריה העותמאנית במצב כלכלי קשה ואם יתנו ליהודים צ'רטר הם ישלמו חלק מחובות האימפריה.

ישוב הארץ על ידי יהודים יפתח אותה ויביא לשגשוג כלכלי שם.

המפגשים:

מפגש עם הסולטן 1901 – הרצל מציע שישלמו חלק מחובותיהם בתמורה לצ'רטר

מפגש נוסף – הסולטן מזמין את הרצל ואומר לו שתמורת סיוע כלכלי הם יתנו להם להתיישב בכל מקום באימפריה חוץ מבארץ ישראל הרצל מסרב

תוצאה:

כישלון, הרצל לא מתפשר.

 

המגעים הדיפלומטיים עם רוסיה 1903:

המטרה: רוסיה תפעל למען הציונים עם הסולטן

טיעוני הרצל:

יציאה המונית של יהודים מרוסיה תקל ותעזור להם לפתור את בעיית היהודים במדינתם ותשפר את תדמיתה בעולם

יציאת יהודים תצמצם את כמות המשתתפים בתנועות שמנסות להפיל את השלטון

המפגשים:

מפגש עם שר הפנים "פלווה" – הרצל טען את טענותיו

תוצאה:

בקשותיו של הרצל לא התקבלו ולא היה המשך למגעים ביניהם.

 

המגעים הדיפלומטיים עם בריטניה 1902 – 1904:

המטרה:

הרצל פונה לבריטניה יריבתן של גרמניה ושל העותמאנים כדי לקבל שטח להתיישב בו באזור שבשליטה של הבריטים בארץ ישראל (אל עריש וקפריסין)

טיעוני הרצל:

אנגליה תוכל לפתור את בעיית ההגירה שלהם (אלפי יהודים מרוסיה) שגרמה לבעיות כלכליות וחברתיות.

ישוב יהודי בסיני יעזור להם להגן על תעלת סואץ מהעותמאנים.

המפגשים:

1902 – הרצל מציע התיישבות באל עריש או קפריסין(ירד מהפרק). אל עריש נבדקה ונמצא שהמושל הבריטי התנגד, בנוסף הייתה קיימת בעיית מים והמצרים לא הסכימו להשתמש בנהר הנילוס.

תוצאה:

ההצעות נדחו

 

פולמוס אוגנדה:

לאחר הכישלונות במגעים הדיפלומטיים הרצל ממשיך לנסות למצוא פתרון לבעיית היהודים. בזמן כינוס הקונגרס ה6 משרד החוץ הבריטי הציע הצעה ליהודים להתיישב בשטח בחסות הבריטים באוגנדה. הרצל לא תכנן שאוגנדה תהיה המטרה הסופית של הציונים אבל רצה צ'רטר בכל מחיר. בקונגרס הרצל העלה את ההצעה של הבריטים. התגובה להצעה הייתה שלילית וקיצונית מאוד חלק אפילו דרשו שהרצל יתפטר מתפקידו וחלק טענו שהוא בוגד ברעיון הציוני.

סיבות לתמיכה בהצעה:

• הכרה בזכות של היהודים למדינה עצמאית:

זו הפעם הראשונה שמעצמה גדולה מכירה בהם בתור עם ואי אפשר לדחות את ההצעה הזאת בגלל זה.

• מקלט זמני:

רוב יהודי אירופה תמכו בהצעה כי רצו פתרון מיד בגלל הלחץ שנוצר מהאנטישמיות. המטרה הייתה ללכת לאוגנדה ולגור שם באופן זמני עד שיגיע הזמן המתאים לעבור לארץ ישראל. דבר זה יקל על הלחץ הקיים.

• להתכונן לקראת ניהול מדינה:

באוגנדה יוכלו להתכונן ולהכשיר את עצמם לנהל את המדינה.

סיבות להתנגדות להצעה:

• בגידה ברעיון הציוני:

"אין ציונות בלי ציון", לא הציונות יצרה את ציון אלא ציון יצרה את הציונות.

• כמות משאבים מוגבלת:

כמות המשאבים מוגבלת ותבוזבז על המגורים באוגנדה במקום בארץ ישראל.

• מקלט זמני קבוע:

המקלט הזמני יכול להפוך בקלות למקום קבוע. המעבר לארץ ידחה שוב ושוב.

• חוסר עניין באוגנדה:

מקום שהוא לא ארץ ישראל לא ימשוך את המוני היהודים מרחבי העולם לגור בו.

 

הויכוח הסתיים בהצבעה בה היה רוב להרצל בעד אוגנדה. נוצר קרע בעם ולאחר ויכוחים רבים הרצל שלח משלחת לבדוק את אוגנדה. הקונגרס התפזר בתחושה של חוסר וודאות. מתנגדי ההצעה יצאו נגד הרצל וקראו לעצמם "ציוני ציון". הרצל נפטר זמן קצר לאחר מכן. הוועדה שנשלחה חזרה ואמרה שהמקום אינו כשיר להתיישבות. בקונגרס השביעי דחו את ההצעה ואסרו כל התיישבות מחוץ לארץ ישראל.