ניתן לחלק את הכרזת העצמאות לשלושה חלקים עיקריים:
חלק ראשון – חלק היסטורי בו מוצגים ההצדקות להקמת מדינה יהודית שמסודרות בסדר כרונולוגי מתקופת התנך.
ההצדקות מחולקות לשלוש קטגוריות:
- הצדקות היסטוריות – הצדקות שנובעות מקשר בין המדינה לעם ישראל ולא מוחלטות ( הכוונה שניתן להתווכח על כמה הן מצדיקות). כוללות הצדקות מוסריות או פוליטיות ובמקרה שלנו – ציוניות.
- הצדקות משפטיות (בין לאומי) – הצדקות שהן בעצם מסמך או החלטה פומבית שנאמרה על ידי גורם חיצוני בין לאומי. על הצדקות אלו ניתן לדון בבית משפט ומהוות כמעין הוכחה לכך שלם היהודי יש את הזכות להקמה של מדינה ריבונית בארץ ישראל.
- הצדקה טבעית – זכות שיש לעם לחיות במדינה ריבונית מעצם קיומו.
בהכרזת העצמאות קיימות 10 הצדקות:
- פסקה 1 – הצדקה היסטורית, מדובר על כך שהעם היהודי התפתח בארץ ישראל.
- פסקה 2 – הצדקה היסטורית, מדובר על כך שהעם היהודי שמר אמונים לארץ ישראל אפילו שהוא נמצא בגולה ומפוזר.
- פסקה 3 – הצדקה היסטורית, מפרטים על הקשר ההיסטורי והמסורת של עם ישראל.
- פסקה 4 – הצדקה היסטורית, הקונגרס הציוני הכריז על זכות העם היהודי להקמת מדינה בראשותו של הרצל.
- פסקה 5 – הצדקה משפטית, מדובר על הכרזת בלפור (1917)שבה חבר הלאומים נתן תוקף לקשר בין עם ישראל למדינת ישראל.
- פסקה 6 – הצדקה היסטורית, מדובר על השואה שהוכיחה את בעיית העם היהודי ( הצדקה אקטואלית ומוסרית).
- פסקה 7 – הצדקה היסטורית, שארית הפליטה שניצלה מהנאצים לא חדלו מלהעפיל ארצה (הצדקה אקטואלית ומוסרית).
- פסקה 8 – הצדקה היסטורית, במהלך מלחמת העולם השנייה הישוב היהודי תרם למאבק נגד הנאצים.
- פסקה 9 – הצדקה משפטית, האומות המאוחדות קיבלו החלטה שמחייבת הקמה של מדינה יהודית בארץ ישראל בשנת 1947.
- פסקה 10 – הצדקה טבעית, זכות טבעית של העם היהודי להיות כמו כל עם ולעמוד בראשות עצמו במדינה עצמאית ריבונית.
חלק שני – החלק בו מצהירים על סיום השליטה בידי הבריטים ועל הקמה של מדינה יהודית בארץ.
בחלק זה קיימות שש הוראות שמתוכן ארבע בוצעו:
- הקמת מדינה יהודית בשטח ישראל – קרה.
- הקמה של מוסדות שלטון זמניים: רשות מחוקקת, רשות מבצעת, מנהלת העם – קרה.
- קביעה ששם המדינה היהודית שתקום תהיה "מדינת ישראל" – קרה.
- קביעת בחירות לאסיפה מכוננת – קרה.
- כינון חוקה עד לתאריך מוגבל – לא קרה
- הקמת מוסדות שלטון קבועים לפי החוקה – לא קרה.
חלק שלישי – החלק בו מצהירים על העקרונות שהמדינה אמורה להתבסס עליהם.
- הכרזה על מדינת ישראל כמדינה יהודית.
- פתוחה לעלייה יהודית
- מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל.
מנגד, קיימים ביטויים לכך שהמדינה תהיה מדינה דמוקרטית:
- פיתוח הארץ לטובת כל תושביה
- שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחיה ללא הבדלי דת, גזע ומין.
- חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות.
בהכרזה קיימת פנייה למספר גורמים:
בחלק זה קיימים ביטויים לכך שהמדינה תהיה מדינה יהודית:
- פנייה לאום – הצהרה על הכוונות של הישוב לשיתוף פעולה בתוכנית החלוקה.
- פנייה לערבי הארץ – שמירה על השלום, לקיחת חלק בבניית המדינה ושוויון בין אזרחים.
- פנייה למדינות ערב השכנות – קריאה לשלום ולשותפות למען שיפור פני המזרח התיכון כולו.
- פנייה ליהודי התפוצות – קריאה ליהודי התפוצות שיעלו ארצה, יעזרו להתלכד סביב הישוב היהודי.