איכות הסביבה

 

שטחים פתוחים בא"י

4 סוגים

  1. טבע ונוף – שמורות טבע, גנים לאומיים, יערות, חופי ים וסביבת נחלים. מוגנים על ידי
    "חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע".
  2. חקלאיים – לשימוש חקלאי בלבד.
  3. פתוחים בערים – שטחים ציבוריים כמו חורשות, גנים, פארקים וכו'. עיר בעלת שטחים ציבוריים רבים נחשבת ל"עיר ירוקה" ומהווה מוקד משיכה.
  4. פתוחים אחרים – אינם מיועדים לחקלאות, בנייה, פיתוח או טבע. למשל, שטחי הבור בנגב.

 

גורמים לצמצום השטחים הפתוחים

  • גידול אוכלוסייה מהיר -> ביקוש רב לשטח בנייה למען מגורים, תשתיות ותעסוקה.
  • עלייה ברמת החיים -> בניית דירות גדולות יותר.
  • פרבור -> מגורים בבתים צמודי-קרקע גוזל שטח וכן דורש פיתוח תשתיות תחבורתיות.

 

חשיבות השטחים הפתוחים

  • סביבה – החדרת מים למי התהום: בשטח פתוח מי גשמים חודרים לאקוויפר ומעשירים
    את מי התהום, בעוד בשטח מכוסה בטון נמנעת חדירתם.
  • חברה – בנייה צפופה בעיר, גידול בשעות הפנאי ועלייה ברמת המינוע מגבירים את צורך התושבים לצאת לטבע כדי לטייל ולעסוק בספורט ונופש.
  • כלכלה – חלק מהשטחים הפתוחים הם חקלאיים. שמירה עליהם היא תנאי לקיום החקלאות, לה יש ערך כלכלי. בנוסף, שמורות הטבע והפארקים מושכים תיירים ומכניסים כסף.
  • פיתוח בר קיימא – שימור השטחים יאפשר שימוש בעתיד וישאיר אותם כעתודת קרקע.

השמירה על השטחים נעשית באמצעות תכנון ארצי ואזורי (תמ"א) הקובע אילו שטחים מיועדים לשימור כשטחים פתוחים וכיצד לעשות זאת. עמוד 116 מפות א', ב'2 באטלס ישראל.

גורמי הפגיעה בסביבה

  • גידול האוכלוסייה
  • עלייה ברמת החיים
  • אינטרסים כלכליים של בעלי הון ויזמים -> שינוי ייעוד הקרקע. לדוגמה, הפקעת חופי ים מהציבור למען שימוש פרטי או הסבת שטח חקלאי למען שטחי מסחר וקניות.

 

בעיות סביבתיות

 

זיהום הים והחופים

הסביבה הימית סובלת מ3 בעיות

  1. זיהום הים והחוף – נובע ממקורות ימיים ויבשתיים. הזיהום פוגע במערכות החי והצומח, משבש את הפעילות הכלכלית-חברתית בים ובחופיו ופוגעת בבריאות המתרחצים.
  2. סגירת שטחי חוף לציבור
  3. הרס רצועת החול ומצוק הכורכר -> אובדן חול

מרבית החול בחופי ישראל מגיע מדלתא הנילוס באמצעות זרמי ים וגלים, ומושקע בהדרגה
לאורך החופים. בחופי ישראל, כמויות החול מצטמצמות בעקבות מס' פעולות של האדם

  • כריית חול לצורך בנייה – עם העלייה בבנייה ובשימוש בבטון, גבר קצב כריית החול.
    בהמשך נחקק חוק האוסר על כריית חול מחופי הארץ, אך קשה לפקח על הנושא
    וגניבת החול בממדים קטנים נמשכת.

 

  • בניית מבנים ימיים לאורך החוף – נמלים, שוברי גלים, מרינות ומעגנות הבולטים מקו החוף לתוך הים. המבנים מעכבים ועוצרים את תנועת החול צפונה.

מי נפגע מכך?

  1. המצוק החופי – מצוקי הכורכר הקרובים לחוף נהרסים בתהליכי גידוד. רצועת החוף הפכה לצרה ואין דבר אשר יהווה מחסום ויגן על המצוק מגלי הים המתנפצים עליו.
  2. חי וצומח בים ובחוף – הים משמש כמקום מחייה למיני בע"ח וצמחים והפגיעה בחול ובמצוק גורמת להרס בית הגידול שלהם. לדוגמה, צב הים אשר נמצא בסכנת הכחדה מגיע לחופים במטרה להטיל ביצים ולהתרבות, אך כיום אין לו מספיק מקום לכך.
  3. אתרים ארכיאולוגיים – באשקלון, יפו, קיסריה ועתלית. מציבה את האתרים בסכנת הצפה.

פתרונות והתמודדות

  • אכיפה נגד גנבי חול.
  • חיזוק תחתית המצוקים בבטון וכן החזרת חול ששקע באיזור המבנים הימיים.
  • גידור איזורים ואיסור כניסת מתרחצים (בעקבות סכנת מפולת).

פסולת מוצקה

 

3 קבוצות

  1. ביתית – שאריות מזון, שקיות
  2. תעשייתית – שאריות חומרי גלם, פסולת בניין
  3. מסוכנת – רדיואקטיבית, רפואית

 

גורמי הגידול

  • גידול האוכלוסייה
  • עלייה ברמת החיים
  • גידול תעשייתי

 

טיפול בפסולת

בעבר, הקימה כל רשות מקומית אתר לסילוק הפסולת – "מזבלה", שגרם למפגעים שונים

  1. ריח רע
  2. זיהום אוויר (בעיקר בעת פריצת שריפות)
  3. זיהום קרקע ומי תהום (ע"י תשטיפים – נוזלים שהתנקזו מהאשפה וחדרו לאקוויפר)
  4. פגיעה בנוף

 

חירייה

חירייה הייתה המזבלה של מספר ערי גוש דן עד שנת 1998. האתר יצר מפגעים סביבתיים שונים

  • ריח רע.
  • פגיעת ציפורים בכלי טיס, עקב קרבה לנתב"ג ובסיס של חיל האוויר.
  • חלחול מזהמים לאקוויפר החוף.
  • זיהום אוויר.
  • ירידת ערך נכסים בקרבה.

בעקבות כך ובשל מיקום האתר על קרקע יקרה, הוחלט על הפיכתו לתחנת מעבר לפסולת מוצקה בדרכה למטמנות, וכן על שיקום האתר והפיכתו לריאה ירוקה ופארק מיחזור – פארק אריאל שרון.

הטמנת פסולת מוצקה

הפסולת העירונית של ישראל נאספת ומועברת לטיפול והטמנה. 3 תחנות

  1. נקודות איסוף – מערך איסוף פסולת עירונית ומתקנים לפסולת מופרדת.
  2. מתקני טיפול – חלק מהפסולת נדחסת ומובלת למטמנות, וחלק עוברת הפרדה ועיבוד.
  3. סיום הטיפול באחת מארבעת הנקודות – מטמנה רגילה, מטמנה לפסולת יבשה, מפעל המשתמש בפסולת כחומר גלם לייצור ומפעל המשתמש בחום הנוצר מתהליך השריפה
    או פליטת הגזים למען הפעלת מתקן אנרגיה.

 

הטמנה סניטרית – בור גדול המשמש כאתר מוסדר להטמנת פסולת. קרקעית הבור מכוסה בשכבות של חומרים האוטמים אותה ומונעים חלחול נוזלים מהפסולת לקרקע ומי תהום. שכבות פסולת וקרקע מפוזרות לסירוגין.

 

 

יתרונות

  • פשוטה וזולה.
  • מתאימה לכל סוג פסולת.
  • אין שאריות פסולת הדורשות טיפול.
  • גמישה בקליטת כמות משתנה.

 

 

חסרונות

  • בזבוז משאבים – חומרי גלם שניתן למחזר, חול ועפר לכיסוי וקרקע עקב נפח מצטבר.
  • פליטת גזים.

 

שיקולים בבחירת אתר למטמנה

  1. מאפייני נוף – עדיפות לאתר עם שקעים בקרקע, המבטיח נפח הטמנה גדול.
  2. טופוגרפיה שאינה מתאימה לעיבוד חקלאי או לשימושי קרקע אחרים.
  3. סוג קרקע מתאים – אטומה (קצב חלחול איטי).
  4. אינו מצוי מעל אקוויפר פעיל או על אגן היקוות של מקור מים (מניעת חלחול למקורות מים).
  5. כמות משקעים נמוכה יחסית (מצמצמת אפשרות לתשטיפים).

 

טיפול משולב

מקובלת במדינות מפותחות רבות ונועדה להקטין את כמות הפסולת המועדת להטמנה ב4 דרכים

  • הפחתה במקור – הקטנת כמות האשפה טרם הפיכה לפסולת. אחריות מוטלת על כל אדם.
  • שימוש חוזר – איסוף מוצרים לאחר השימוש, טיפול והחזרתם לשימוש.
  • הפקת אנרגיה – שריפת פסולת מצמצמת את נפח החומר המוטמן ויוצרת חום שניתן לנצל.
  • מיחזור – מיון הפסולת והפרדת חומרים שניתן להשתמש בהם כחומר גלם ליצירת מוצרים.

זיהום אוויר

אוויר מזוהם הוא אוויר המכיל ריכוז של גזים וחלקיקים רעילים, וגורם למחלות ותמותה.
האזורים הסובלים מזיהום בישראל הם המטרופולינים הגדולים (כמו ת"א) בהם הגורם העיקרי
הוא כלי תחבורה ואזורי תעשייה (כמו חיפה) בהם הגורם העיקרי הוא מפעלי זיקוק ומפעלי תעשייה.

גורמי זיהום

  • טבעיים – סופות חול
  • מלאכותייםניידים: כלי תחבורה | נייחים: מפעלים, תחנות כוח ושריפת פסולת.


סוגי המזהמים הנפלטים

  • פחמן דו חמצני (CO2) – נוצר בשריפת דלקים פוסיליים, תורם עיקרי לאפקט החממה.
  • גופרית דו חמצנית (SO2) – נוצרת בשריפת סולר (דיזל). מקורה בתחנות כוח, תעשייה וכלי רכב המונעים בדיזל.
  • פחמן חד חמצני (CO) – נוצר בשריפת דלקים. מקורו במכוניות המונעות בבנזין. עליית ריכוזו באטמוספירה מושפעת גם מכלי רכב המונעים בדיזל, תחנות כוח, תעשייה ושימוש ביתי.
  • תחמוצות חנקן (NO2, NO) – נוצרות בתהליכים תעשייתיים ובשריפת דלק בחום רב. מקורן בכלי רכב, תעשייה ותחנות כוח.
  • אוזון (O3) – נוצר מנוכחות תחמוצות חנקן, חום גבוה באוויר וקרינת שמש ממושכת.

 

פעולות הננקטות בישראל להפחתת זיהום האוויר

ממפעלים ותחנות כוח

  1. חוקים ותקנות – קנסות נגד מפעלים החורגים מהתקן.
  2. הגבהת ארובות בתחנות הכוח.
  3. התקנת סולקנים (מסננים) בסמוך לארובות.
  4. התקנת תחנות ניטור – מערכות בקרה המפקחות על זיהום האוויר ומודדות את רמתו.
  5. שימוש בדלק דל-גופרית (פחות מזהם) בתחנות הכוח.
  6. מעבר לגז טבעי בתחנות הכוח, כמו בתחנת הכוח רידינג.

מכלי תחבורה

  1. עידוד נסיעה בתחבורה ציבורית ע"י הקמת מערכת הסעת (כמו רכבות ורכבות קלות).
  2. עידוד נסיעה משותפת לעבודה -> הקטנת מס' כלי הרכב על הכביש.
  3. שיפור איכות הדלק.
  4. מעבר לכלי רכב המונעים בחשמל וגז (מזהמים פחות).
  5. שימוש בדלק דל-גופרית (פחות מזהם) באוטובוסים.
  6. עידוד רכיבה על אופניים בעיר והקצאת נתיבי נסיעה מיוחדים.

פיתוח בר קיימא

פיתוח העונה על צרכי האדם בהווה, תוך מחשבה ותכנון לדורות הבאים כדי שגם הם יוכלו
להנות מהמשאבים הקיימים בעולם ומאיכות סביבה. בפיתוח זה מקפידים על חיסכון במשאבי
טבע (כמו דלק, קרקע, מים, אוויר וכו') ופיתוח תהליכי ייצור שמייצרים פסולת מעטה או כלל לא.

תחומי הביטוי

  • חסכון במים וטיהור מי שופכין
  • שיקום נחלים וסביבתם
  • בנייה במטרופולינים והשארת שטח פתוח במרחב הכפרי
  • מחזור והקטנת פסולת
  • שימוש מוגבר באנרגיה ירוקה

 

דוגמאות ליישום עקרונות פיתוח בר קיימא

 

חוקים סביבתיים

 

"חוק החופים" – 2004

לפי חוק זה, לכל אזרח יש זכות לגישה חופשית לחופי הים וחל איסור על בנייה במרחק 300 מטר מקו המים. בחוק זה נכלל גם חוק האוסר על כריית חול מחופי הארץ – 1965.

 

"חוק הפיקדון"

נועד לעודד שימוש חוזר בבקבוקי שתייה מפלסטיק ופחיות.

 

"חוק תכנון ובנייה" – 1965

החוק קובע אילו שטחים במדינה מיועדים לשימור, וכיצד יש לשמר אותם. בנוסף, מציע פתרונות פיתוח ובנייה שלא יפגעו בשטחים הפתוחים המיועדים לשימור ומורה על קביעת תכנית מתאר.

קביעת תכנית מתאר ארצית (תמ"א), לדוגמה

תמ"א 16 – לטיפול בבעיית הפסולת המוצקה. החליטה על סגירת אתרי הפסולת הבלתי מוסדרים (מזבלות) והקמת אתרים מוסדרים בהם מתבצעים מיון ומחזור לפני ההטמנה.

תמ"א 38 – חיזוק מבנים לרעידות אדמה.

תמ"א 35 – עוסקת בשטחים הפתוחים ואיכות הסביבה.

ימת החולה

בשנות ה50 בוצע מפעל ייבוש ימת החולה ע"י קק"ל באמצעות פריצת פקק הבזלת, העמקת הירדן וחפירת שתי תעלות שניקזו את המים לכינרת.

מטרות הייבוש

  1. מניעת הצפות בעמק ובביצות וחיסול המלריה.
  2. הוספת קרקע חקלאית (הכבול נחשב לאדמה פוריה).
  3. יצירת דרכי תחבורה.
  4. ניצול הכבול כחומר דשן אורגני, חומר דלק וחומר גלם לתעשייה כימיית.

כמו כן, המפעל סיפק מקורות עבודה לעולים.

ברוח התקופה (תקופת הפיתוח) שטח פתוח נחשב למוזנח. המתנגדים לייבוש לא הצליחו לעצור
את התהליך, אך בעקבות מאבק ציבורי קרו שני דברים – הוקמה החברה להגנת הטבע והושאר
שטח של 1000 דונם לצרכי מחקר ושימור = שמורת החולה. כיום, פרויקט ייבוש החולה נחשב למשגה היסטורי. הנזקים שלו היו רבים מהתועלת.

עם זאת, הושגו חלק מהמטרות

  1. נמנעו הצפות
  2. הוספה קרקע חקלאית, שעם השנים התגלתה כבעייתית ומרביתה ננטש מחקלאים.

תופעות הלוואי

  • זיהום מי הכינרת – באצות וחומרים אחרים שפגעו במי השתייה. עד אז שימשה ימת החולה כ"מסננת" ושקעו בה חומרים מזיקים, שכעת הגיעו לכינרת.
  • בעיות הקשורות לכבול – אדמת הכבול נחשפה לאוויר, שמש ורוח ויצרה בעיות חדשות: שקיעת כבול (בעקבות התפרקות החומר האורגני בעת החשיפה לאוויר), סופות אבק ושריפות תת-קרקעיות. פני השטח ירדו ב3 מטרים.
  • פגיעה במגוון החי והצומח הייחודי לביצות.

 

פיתוח בר קיימא – פרויקט הצפת עמק החולה

בעקבות גורמים אלו, הוחלט בראשית שנות ה90 על הצפה מחודשת של חלק מאדמות החולה.
בקיץ 1994 הוצפו 1000 דונם של אדמת כבול.

מטרות

  1. מניעת הזרמת מי ניקוז אדמות הכבול אל הכינרת.
  2. הוספת בתי גידול לבעלי הכנף ולצומח – האזור, חלק מציר נדידת הציפורים, משמש "חממה" לציפורים הנשארות בו בעונת החורף. עם הזמן, הפך המקום לאטרקציה תיירותית בצפרות.
  3. פיתוח תיירות אקולוגית באיזור.

שמירה על האוויר

פעולות שנועדו להפחית את זיהום האוויר, לבלום התחממות גלובלית, להימנע מפגיעה בשכבת האוזון ולהימנע מפגיעה בבריאות התושבים, כמפורט לעיל תחת הכותרת "פעולות הננקטות בישראל להפחתת זיהום האוויר".

 

פיתוח תיירות בת קיימא

עם התפתחות ענף התיירות, יש לפתח תיירות שלא תפגע בנוף הטבעי ובמשאביו.

 

 

 

קונפליקטים סביבתיים

 

שיקולים וצרכים כלכליים בהווה המתנגשים עם הרצון לשמר ולהבטיח איכות חיים לדורות הבאים –

 

  1. הקמת תחנות כוח תרמיות, כמו באשקלון, בסמוך לריכוזי אוכלוסייה.

 

  1. הרחבת נתב"ג 2000 בסמוך ליישובים.

 

  1. כביש חוצה ישראל – פיזור אוכלוסייה מהמרכז ופיתוח הנגב והגליל במקביל לפגיעה בסביבה.

 

  1. הקמת מרינות בחופי הים התיכון -> הצטמצמות רצועת החוף -> פגיעה במצוק הכורכר, בבתי גידול של בע"ח ימיים ובעתיקות.

 

  1. הקמת אנטנות סלולריות בתוך ריכוזי אוכלוסייה.

 

  1. הקמת מרכזי מסחר בשולי הערים.

 

  1. פיתוח הרכבת הקלה – בעתיד יוסיף נגישות וימנע פקקי תנועה וזיהום אוויר, אך יוצר מטרד בעת ההקמה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *