הצהרת כורש:
הצהרת כורש (538 לפני הספירה) היא ההצהרה בה מלך פרס שהשתלט על בבל נתן ליהודים אפשרות לעלות חזרה לארץ ולבנות את בית המקדש. הוא עשה זאת לאחר שנה בלבד מתחילת שליטתו.
קיים כאן קושי:
ירמיהו ניבא שאורך הגלות תהיה שבעים שנה ועם זאת היהודים בגולה רק כחמשים שנה.
הפתרון:
ירמיהו השתמש במספר טיפולוגי באופן סמלי.
הצהרת כורש אפשרה ליהודים:
•לעלות לציון ולבנות את בית המקדש.
•מי שנשאר בגלות צריכים לתרום לבניית בית המקדש.
•גולים זקנים יקבלו סיוע כלכלי.
אומנם כורש נתן ליהודים את האפשרויות הללו אך עם זאת לא נתן להם להקים צבא ולהמליך מלך.
לפני השיבה הגולים מקבלים חזרה את כלי בית המקדש שנלקחו על ידי מלך בבל.
בהצהרה קיימים ביטויים לאלוהות אוניברסלית ולאלוהות לוקלית:
אוניברסלית – בפסוק 2:
אלוהים שולט בכל הממלכות, אלוהים של השמיים והשמיים הם בכל מקום.
לוקלית – בפסוק 2:
לבנות בית לאלוהים בעצם אומר שגר במקום אחד.
בפסוק 3:
"אלוהי ישראל" יש לו בית בישראל, "אשר בירושלים" זה גם לוקלי.