מוסד הנשיאות בישראל – סיכום

מוסד הנשיאות בישראל

חוק יסוד: נשיא המדינה, קובע כי "בראש המדינה עומד נשיא". בפועל, לנשיא יש תפקיד סמלי בלבד, המסמל את ריבונותה ואחדותה של המדינה. לנשיא אין סמכויות שלטוניות או חלק בביצוע מדיניות.

 

מוסד הנשיאות

  1. אינו חלק מרשויות השלטון.
  2. בלתי תלוי, מסמל את האיחוד המדיני ואת הערכים החברתיים שיש עליהם הסכמה רחבה.

 

בחירת הנשיא

  1. כל אזרח ישראלי, תושב ישראל, יכול לשמש כנשיא המדינה.
  2. יש צורך ב10+ ח"כ, שיציעו מועמד וימסרו את שמו ליו"ר הכנסת.
  3. תקופת כהונתה אחת של 7 שנים.
  4. נבחר בבחירות חשאיות, ע"י הכנסת, לפי רוב מוחלט של ח"כ.

 

חסינות הנשיא

  1. חסינות עניינית – חסינות מלאה המוענקת בעת מילוי תפקידו. נשארת עמו לכל חייו.
  2. חסינות דיונית – מפני העמדה לדין פלילי. מוענקת לנשיא רק בעת כהונתו. בעת סיום כהונתו, ניתן להעמידו לדין על מעשים שביצע בעת כהונתו. כפוף לחוק ככל אדם אחר.

 

העברת הנשיא מכהונתו

הכנסת יכולה, בהליך מעין-שיפוטי, להעביר את הנשיא מכהונתו, במידה והתנהגות הנשיא אינה הולמת את מעמדו כנשיא המדינה. הסמכות מוגבלת בחוק, כדי שלא תנוצל לרעה למטרות פוליטיות.

 

מעורבות הנשיא בנושאים פוליטיים

בשל מעמדו הממלכתי, נשיא המדינה אמור להמנע מכל פעילות \ התבטאות העשויה להתפרש כהתערבות או נקיטת עמדה פוליטית. למרות זאת, מאז הקמת המדינה, נשיאי ישראל מביאים את דעתם בענייני חברה, מדינה ופוליטיקה. מעורבות זו נתונה לוויכוח ציבורי, ומעלה את השאלה האם זו חריגה מסמכות הנשיא, והאם המעורבות אינה מנוגדת למעמדו, האמור לייצג את כל הדעות בחברה.
צד אחד טוען כי לפי חוק יסוד:הנשיא, הנשיא לא מוגבל בתפקידו, והוא יכול להתערב בכל נושא.
צד שני טוען, כי על הנשיא להמנע מהתערבות בעניינים מדיניים שנויים במחלוקת, שכן, הדבר אינו הולם את מעמדו ומהווה חריגה מתפקידו. לטענתם, אם הנשיא רוצה להביע את עמדתו הפוליטית, עליו לעשות זאת באופן פרטי ולא בציבור.

תפקידים וסמכויות של נשיא המדינה

התפקידים המוטלים על הנשיא הם בעיקר סמליים וייצוגיים. אין בסמכותו להפעיל לגביהם ש"ד.
לרוב, הנשיא נותן "תוקף רשמי" לפעולות שנעשו ע"י השלטון (כמו העקת תוקף למינוי בעל תפקיד).

 

תפקידים סמליים ייצוגיים, המוגדרים בחוק

  1. חתימה על כל חוק בכנסת (מלבד חוקים הקשורים אליו).
  2. נתינת תוקף רשמי למינויים שונים (שופטים, דיינים, נגידי בנק וכו').
  3. חותם על אמנות בינ"ל עם מדינות חוץ, שאושרו בכנסת.
  4. מקבל את כתב האמנה של הדיפלומטים המכהנים בטקס רשמי בבית הנשיא לאחריו ממונה.

 

 

תפקידים סמליים ייצוגיים, שאינם מוגדרים בחוק

את תפקידים אלו הנשיא עושה מרצונו, מנוהל שהורש במדינה. כל נשיא בוחר את מידת מעורבותו.

  1. הענקת חסות למפעלי תרבות, ספרות, אומנות וספורט.
  2. עריכת קבלות פנים וחלוקת פרסים למתנדבים \ עובדים מצטיינים.
  3. קיום קשר עם אזרחי המדינה, המייצגים קבוצות שונות.
  4. ייצוג המדינה במדינות אחרות, וקבלת ביקורים ממלכתיים של נציגים מחו"ל.
  5. טיפוח הקשר עם יהדות התפוצות.

 

 

תפקידים המוגדרים בחוק, שיש בהם שיקול דעת

  1. בסמכותו להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה, לאחר הבחירות \ נפילת ממשלה.
  2. בסמכותו לפזר את הכנסת (באמצעות שיקול דעת להיענות לבקשת רה"מ לפזרה).
  3. סמכות חנינה – לנשיא יש אפשרות להחליט האם:
  • להעניק חנינה מלאה (למחוק עבירה כאילו מעולם לא בוצעה)
  • להקל בעונש שנתן ביהמ"ש
  • להמיר את העונש

חשיבות סמכות החנינה

  1. מתקנת עוולות ועושה צדק – במקרים שבימ"ש מרשיע אדם חף מפשע, החנינה מאפשרת לתקן זאת, במקרה שאין לנאשם אפשרות לערער עוד (אין נימוקים \ ראיות חדשות).
  2. חשובה לביצוע עסקת חליפין בינ"ל – במקרי עסקאות חילופי שבויים.
  3. אמצעי לשיקום האסיר – מתן חנינה במקרה של הבעת חרטה או התנהגות טובה במאסר.
  4. מקרים בהם חל שינוי ממשי במצבו הבריאותי \ משפחתי של עבריין, בתום ההליך המשפטי.

 

הוויכוח על סמכות החנינה

ישנה טענה כי סמכות החנינה פוגעת ב:

  1. סמכות ביהמ"ש
  2. עקרון שלטון החוק, עקרון השוויון

בבית המשפט מתנהל משפט חוק לפי כללים אובייקטיבים. בניגוד לכך, סמכות החנינה אינה שוויונית, מכיוון שהיא מבוססת על שיקולים אישיים, הקשורים למבקש החנינה. לנשיא אין קריטריונים אחידים לכל עבריין, ולכן הזכות לשוויון עלולה להיפגע.

ישנה שאלה האם סמכות הנשיא איננה רחבה מדי, שכן הנשיא לא מחויב להציג את השיקולים שהנחו אותו בעת מתן החנינה. החלטתו לא נתונה לביקורת שיפוטית, ולא ניתן לערער עליה לבימ"ש.
הנשיא עלול להחליט החלטות שאינן מתאימות עם עקרון שלטון החוק, או עקרון השוויון בפני החוק.

 

דרכים להגבלת סמכות החנינה

  1. בחוק נקבע, שכתב החנינה יקבל תוקף, רק אם יחתום עליו גם שר המשפטים.
    שר המשפטים נושא באחריות כלפי הכנסת, וח"כ יכולים לערער על החלטתו.
  2. ביקורת שיפוטית עקיפה – ביהמ"ש בעל סמכות לדון בעתירות, המוגשות נגד גורמים הקשורים להליך החנינה (כמו שר המשפטים, היועמ"ש והשר לביטחון פנים).

שתי דרכים אלו מונעות החלטות פזיזות, לגבי אישור או דחייה של בקשות חנינה, ומגנות על החוק.

במהלך השנים נוצר נוהל לפיו משרד המשפטים מרכז את כל בקשות החנינה, והנשיא חותם עליהן מבלי להתערב. הנוהל מיושם בעיקר במאסרי עולם בהם הנשיא מתבקש לקצוב עונש ל25 שנה.
הנוהג לא פוגע בסמכות הנשיא; הוא לא חייב לקבל את המלצת משרד המשפטים, כשהוא סבור ש –

  1. ההקלה בעונש לא מוצדקת
  2. ההקלה בעונש לא מנומקת באופן דמוקרטי, ולפי עקרון שלטון החוק (מהותית).

לדוגמה, בשנת 1994, הנשיא וויצמן סרב לקצוב את עונשו של יונה אברמושי (שזרק רימון בהפגנת שמאל והרג מפגין), משום שלדעתו אסור היה להקל בעונשו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *