מ"י כמדינה יהודית – הגדרות בלבד
החלטת האו"ם על החלוקה (181) –
- התבססה על הנחת יסוד כי ליהודים ולערבים יש זיקה מוצדקת לשטחי א"י המערבית,
וכי אין ביכולתם להקים מדינה משותפת בשל עוינות הדדית - קבעה כי יקומו שתי מדינות: יהודית וערבית
- פירטה את גבולותיהן
- נקבע כי המשטר בשתיהן יהיה דמוקרטי. בירושלים יהיה משטר בינ"ל
- שני הצדדים יועדו לקבל בהדרגה את מושכות השלטון לידיהם
- הייתה כוונה להבטיח שיתוף פעולה כלכלי, ע"י הקמת מועצה כלכלית משותפת
- ההנהגה הערבית ומדינות ערב הגובלות בשטח ישראל התנגדו. התכנית לא יצאה לפועל
- ההנהגה היהודית לא התנגדה, ואף קבעה את סדרי השלטון הזמניים.
- הכרזת העצמאות מממשת את כוונת האו"ם להכיר בריבונות יהודית על חלק משטחי א"י, ומתייחסת לאופי הדמוקרטי של המדינה שתקום, בהתאם לערכים שנקבעו בהחלטה 181.
- אין בהכרזה התייחסות לעניין הגבולות, בניגוד לכתוב בתכנית החלוקה.
הקו הירוק –
- בתום המלחמה ב1949, נחתמו הסכמי שביתת נשק בין ישראל לשכנותיה
- לא הוקמה מדינה ערבית בשטחי ישראל. הגבול התיאורטי (שונה מ181) שורטט בירוק.
הכרזת העצמאות –
- המסמך המכונן של מדינת ישראל מצהיר על הקמתה
- בה נכתבו עקרונות היסוד של המדינה
- העקרונות יצרו את הבסיס להיותה מדינה יהודית ודמוקרטית.
דגל המדינה –
- דגל התנועה הציונית
- מכיל בתוכו יסודות לאומיים היסטוריים. צבעי הדגל (תכלת ולבן) הם כצבעי הטלית וכצבעי בגדו של הכהן הגדול. לבן מסמל טוהרה וקדושה.
- מגן הדוד הוא סמל יהודי מסורתי המופיע בספרי קהילות יהודיות מהמאה ה14
- חוק הדגל והסמל (1949) קבע באופן רשמי את הדגל כדגל המדינה הרשמי.
סמל המדינה –
- מנורת בית המקדש ולצידה ענפי זית
- המנורה הייתה אחד מכלי הקודש במשכן, העם שמר עליה במסעותיו ובמדבר ובמלחמותיו. היא שימשה בעבודת הקודש בשני המקדשים, עד שנפלה לידי טיטוס בעת חורבן בית 2
- בסמל, המנורה מופיעה כפי שהיא מופיע על שער טיטוס ברומא
- ענפי הזית מסמלים שלום
- חוק הדגל והסמל (1949) קבע באופן רשמי כי המנורה היא סמל המדינה.
המנון המדינה –
- לכל מדינה יש שיר לאומי, אשר מבטא את הלך רוחה של החברה המזוהה בנאמר
- בשיר זה מבוטאים ערכים ומשמעויות לאומיות.
- ההמנון בעל חשיבות באיחוד ובהזדהות אזרחי המדינה.
- מילות המנון המדינה, "התקווה", לקוחות משיר של נפתלי הרץ אימבר.
- המגינה, לקוחה משירי עם שונים ומקטע קלאסי של המלחין הצ'כי סמנטה. משנת 1989,
- התקווה שימשה כהמנון התנועה הציונית (ללא החלטה רשמית).
- בטקס הכרזת המדינה, 1948, הושמעה התקווה בתחילת ובסוף האסיפה.
- על אף שהתקווה מנוגנת באירועים ממלכתיים מאז קום המדינה, רק בשנת 2004 נחקק "חוק ההמנון", אשר קבע כי התקווה היא ההמנון הרשמי של המדינה.
- קבוצות שלא מזדהות עם ההמנון הם חרדים פוסט-ציוניים וערבים.
- ההמנון לא מבטא חברה חופשית ודמוקרטית, פלורליזם, לאום במובן הפוליטי, מימוש (אלא רק מדבר על ציפייה ותקווה), וערכים יהודיים דתיים.
הסדר "הסטטוס קוו" (מצב הדברים הקיים) –
- כדי שהציבור החילוני והדתי יוכלו לחיות יחד, למרות חילוקי הדעות ביניהם
- נחתם בשנת 1947, בערב הקמת המדינה, הסדר פשרה
- נחתם בין מפלגות הפועלים לבין המפלגות הדתיות – חרדיות
- לפי הסדר זה, מעמד הדת במדינה נשאר כפי שהיה בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי
- ההסדר נועד לקבוע כללים לקבלת הכרעות פוליטיות בנושאי דת
- לא משמש כפתרון לכל המחלוקות
- חלק מנושאי הסטטוס קוו קיבלו תוקף חוקי, כמו שמירת כשרות במוסדות ציבוריים (למשל צה"ל), עיסוק בנישואין וגירושין ע"י בתי דין רבניים בלבד, נושא עבודה בשבת וכו'
- ההסדר עוסק ב4 תחומים – שבת, כשרות, חינוך, ונישואין וגירושין (שכח"ן).
קבוצת מיעוט –
- קבוצה בעלת מאפיינים לאומיים, אתניים, תרבותיים, לשוניים וכו', שונים משל קבוצת הרוב
- חברי הקבוצה חשים שונים מהאוכלוסייה בתוכה הם חיים
- השוני אינו רק חיצוני אלא גם תודעתי.
- רוב קבוצות המיעוט מעוניינות לשמור על ייחודן התרבותי והאתני. הן לא מעוניינות להיטמע או להשתלב בתרבות \ בדת של הרוב.
- כל מדינה קובעת לה את מידת ההתייחסות למיעוט שבה, ומבטאת זאת בחקיקה ובמדיניות
- במאה העשרים נושא מידת ההכרה הינו מרכזי – במדינות דמוקרטיות לא אמור להיות הבדל בין הרוב למיעוט בכל הקשור לשוויון זכויות מלא.
- בפועל עלולה להתעורר בעיה עם הכרה בקבוצות המיעוט כקבוצה, בתחום פוליטי \ תרבותי.
הערבים בישראל –
- מיעוט לאומי, אתני, תרבותי ולשוני.
- קבוצת המיעוט הגדולה במדינה. מהווה כ-20% מאוכלוסיית המדינה.
- הרוב הגדול בין ערביי ישראל הוא מוסלמי. 10% נוצרים, 15% בדואים.
- רובם חיים בישובים נפרדים.
- זהותם הלאומית היא גם ערבית. הם רואים את עצמם כחלק מהאומה הערבית והפלסטינית.
- לרבים מהם יש בני משפחה במדינות ערב.
- מאז קום המדינה, החברה הערבית הפכה מחקלאית לעירונית ברובה.
- שיעור השתתפות ערביי ישראל בשוק התעסוקה נמוך מהממוצע.
- יש פערי שכר בינם לבין היהודים, דבר הגורר עוני, היעדר מקומות תעסוקה \ תעשייה ומכשולים ביזמות עסקית.
- על אף פעולות הממשלה בנושא בשנים האחרונות ותיקוני חקיקה של הכנסת, עדיין יש פערים כלכליים גדולים בין ערביי ישראל לרוב היהודי.
- אחוז הערבים המועסקים בשירות המדינה הוא 7%.
- האוכלוסייה הערבית פטורה משירות בצה"ל, ורק מעטים מהם מתנדבים לכך.
- הסיבה המרכזית למתן הפטור היא מהדילמה שעלולה להיות אם ימצאו את עצמם בעת לחימה בין מדינת ישראל למדינות ערביות \ ארגונים פלסטינים.
- הבדואים מייצגים אחוז התנדבות גבוה, בעיקר ביחידת הגששים או בגדוד הסיור המדברי.
- גם השירות האזרחי \ לאומי לא חל עליהם. לרוב, אלו נשים המתנדבות לשירות הלאומי.
הנוצרים בישראל –
- מיעוט דתי קטן יחסית, מהווים פחות מ2% מאוכלוסיית המדינה.
- רוב הנוצרים בישראל רשומים בלאומם כערבים. משנת 2014 יכולים לשנות זאת לארמנים.
- רמתם הכלכלית גבוהה יחסית.
- חלק ניכר מהם משרת בצבא או בשירות לאומי.
הצ'רקסים בישראל –
- מיעוט ייחודי המונה כ4000 איש בלבד.
- במקור, הצ'רקסים הם מוסלמים סונים מאזור קווקז
- שונים משאר המוסלמים בכך שהם דוברים צ'רקסית
- לא רואים את עצמם כערבים מבחינת לאום ותרבות
- בעקבות בקשת ראשי העדה, הגברים הצ'רקסים מחויבים לשרת בצה"ל
- גם לפני חובת הגיוס, הם נהגו להתנדב
- בתקופת המנדט הבריטי ובמלחמת העצמאות סייעו ליישוב היהודי
- הצ'רקסים מזדהים באופן מלא עם מדינת ישראל, ועם זהותם האזרחית הישראלית.
הדרוזים בישראל –
- קבוצת המיעוט השנייה בגודלה במדינה. מהווים כ-1.7% מאוכלוסיית המדינה.
- רובם גרים בכפרים בגליל (אזור הצפון), בחיפה ובצפון רמת הגולן.
- דוברים ערבית.
- בשונה מהשאר, מרבית הדרוזים ברמת הגולן (נהיו בשליטה ישראלית רק לאחר 1967), רואים עצמם כחלק מהלאום הסורי, ומסרבים לקבל אזרחות ישראלית \ להצביע בבחירות.
- רוב הדרוזים מגדירים את עצמם כקבוצה אתנית נפרדת מהלאום הערבי.
- אין להם שאיפה לאומית – מדינית, והם נאמנים למדינה בה הם חיים.
- מעטים מהם מגדירים את עצמם כערבים, ומיעוט קטן עוד יותר רואים את עצמם כפלסטינים.
- מקור דתם הינו בהתפלגות מהאסלאם השיעי, ועיקריו נשמרים בסוד.
- אמונתם היא בנביא יתרו, וחל איסור על קבלת מצטרפים חדשים לדת.
- במהלך קיומם המדינה, הפרנסה הדרוזית הפכה מחקלאית למבוססת על שירותים ותעשייה.
- מימי המנדט הבריטי, כרתו הדרוזים ברית עם הישוב היהודי והשתלבו במערכות המדינה והביטחון.
- גיוסם לצה"ל תורם להשתלבותם במערכת התעסוקה במדינה.
- אחוז הדרוזים המועסק בשירות המדינה הוא 1%.
- הדרוזים חווים קשיי תעסוקה ופרנסה דומים לשל הערבים.
- על הדרוזים מוטלת חובת גיוס לצה"ל.
- אחוזי הגיוס שלהם גבוהים משל היהודים, ורבים מהם משרתים ביחידות מובחרות, בקבע ובקצונה בחירה.
שסע –
- קווי גבול חברתיים
- מחלקים את החברה למחנות שונים, ביניהם יש מתח, מחלוקת וחיכוך.
- בחברה הישראלית ישנם 6 שסעים מרכזיים.
- פוגעים בלכידות החברתית במדינה.
החברה החילונית –
- קבוצה בה יש רצף בין אנשים הכופרים בקיומו של האל ושאינם מקיימים כל פולחן דתי, לבין אנשים הרואים את עצמם קרובים לתרבות היהודית ולכן מקיימים חלק מהפולחן היהודי, ולאו דווקא מתוך אמונה באל (למשל טקס בר-מצווה).
- קבוצה זו מדגישה את זהותה היהודית כמתבססת על מוצא, היסטוריה, תרבות וגורל משותף.
החברה המסורתית –
- רואים ביהדות שילוב של דת ולאומיות.
- אורח חייהם מושפע מהדת יותר מאשר אלו המשתייכים לחברה החילונית.
- לדוגמה – הם יקיימו מצוות הקשורות למסורת וחגים, ברית מילה, בר-מצווה, כשרות וכו'.
- קיום חלק מהמוות אינו נובע מהכרה דתית בכך שהמצוות הן מצוות האל, אלא מתוך זיקה למסורת, למורשת ולהיסטוריה היהודית.
- לדוגמה – יהודי מסורתי יערוך קידוש בשבת, ויצפה לאחר מכן בטלוויזיה.
הזרם האורתודוכסי –
- זרם משנה של החברה הדתית.
- המשתייכים לזרם זה רואים את עצמם כמחויבים להלכה היהודית.
- הם מקיימים את הפולחן היהודי במלואו, מתוך אמונה באל.
- 2 קבוצות עיקריות – הציבור הדתי-לאומי ("כיפות סרוגות"), והציבור החרדי.
הציבור הדתי-לאומי –
- "כיפות סרוגות"
- תת קבוצה של הזרם האורתודוכסי.
- משולבים בחברה הישראלית
- מכירים בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
- רואים את עצמם ציוניים ושותפים מלאים בבניינה
- שואף להשפיע על אופייה היהודי של המדינה
- רוצה לשלב את המשפט העברי וערכים מהמורשת היהודית.
הציבור החרדי –
- תת קבוצה של הזרם האורתודוכסי.
- לא משלים עם קיומה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית וחילונית, שכן שזה מנוגד להלכה.
- שואף לקיים מדינת הלכה, בה יהיה אורח חיים פרטי וציבורי דתי.
הזרם הקונסרבטיבי –
- המשתייכים רואים את עצמם מחויבים להלכה היהודית.
- בעיניהם, ההלכה נתפסת כדינאמית ומשתנה בהתאם לזמן ולמקום.
- משנים ומבטלים מנהגים בהתאם לתפיסתם.
- השינויים נעשים בזהירות רבה, ומתוך רצון לשמור על כללי ההלכה.
- לדוגמה, נשים וגברים בזרם זה הם בעלי מעמד שווה, ולכן הישיבה בבית הכנסת מעורבת.
הזרם הרפורמי –
- המשתייכים רואים חשיבות רבה בהלכה, אולם לא מייחסים לה תוקף מוחלט.
- מוכנים לעשות (ועושים) שינויים מרחיקי לכת בכל הנוגע לשוויון בין המינים, גיור, תפיסת הרעיון של תחיית המתים וכו'.
- זרם זה מהווה מיעוט קטן במדינת ישראל, אולם ביהדות ארה"ב מהווה את הרוב.
לוקליזציה –
- תהליך התאמת דבר מה לאוכלוסייה שונה מהאוכלוסייה שיועדה לו.
השסע הדתי –
- בחברה היהודית בישראל קיימת מערכת משותפת של ערכים, סמלים ומנהגים
- שאובים מהדת והמסורת היהודית.
- למרות קיום בסיס משותף זה, קיימות בחברה הישראלית גישות שונות בנוגע לאופי המדינה כמדינה יהודית, ובנוגע לקשר בין דת ומדינה בה.
- הן מעוררות מחלוקות בחברה הישראלית היהודית בנוגע לאופי הרצוי של המדינה ובנוגע למקום הדת בה (חקיקה דתית ומרחב ציבורי).
- קיימות תחושות של זרות, ניכור ואף איבה בין הקבוצות השונות.