הפרק מחולק לשני חלקים – (1 – 7) ירמיהו מזהיר את העם, (8 – 14) ירמיהו מפרט על העונש הצפוי לעם.
בפרק זה ירמיהו בעצם מסכם את 23 שנות נבואותיו שנשלח להזהיר ולנבא את העם וכעת הגיע הזמן לעונש.
העונש:
ממלכת בבל תכבוש את יהודה ותושביה יוגלו לבבל. השלטון הבבלי ישלוט 70 שנה על יהודה.
ירמיהו מזכיר לעם על הגעתו למקומות הומים וניסיונו המתמשך לשנות את דרכם, הוא מוסיף ומדגיש שאלוהים שלח נביאים נוספים מלבדו אך עדיין העם לא התייחס והקשיב.
בפסוק 7 – חזרה על השורש ש.ו.ב כדי להדגיש את תנאי אלוהים: אם העם ישוב מדרכו אז ישב בארץ לנצח, קיימת גם חזה על המילים אל, לא כדי להדגיש את הקשר בין מעשי העם לגורל העם (אם לא יחטאו לא יענשו).
בפסוק 9 – ירמיהו מתאר את עונש אלוהים ומציג אוו בתור אל אוניברסלי שיכול לשלוט ו"לשחק" בכל מי שרוצה כך שהוא שולט בבבל. קיים ריבוי פעלים להדגיש את המניע של אלוהים.
החורבן שיפול על יהודה יהיה כל כך קשה שהם לא יוכלו לחיות חיים רגילים – לא ישמחו, לא יטחנו חיטה ושעורה(אוכל), לא ידליקו נרות(חושך) בעצם השמחה תיעלם עם חורבן יהודה.
זמן מלוכת בבל על יהודה:
1 – 70 שנה שזה מספר טיפולוגי.
2 – מרגע הנבואה (605 לפני הספירה) עד נפילת בבל (539 לפני הספירה) עברו 65 שנים כך שירמיהו כמעט דייק.
3 – עברו בדיוק 70 שנה מחורבן בית המקדש (586 לפני הספירה) עד לבניית המקדש השני(516 לפני הספירה) כך שמתייחסים לתקופה מחורבן בית ראשון לבניית בית שני.
גורל בבל לאחר השליטה ביהודה:
אלוהים יעניש את בבל כי שלטו ביהודה באופן שלילי, ניצלו את כוחם כך שיקבלו עונש של מידה כנגד מידה – אלוהים יהפוך את בבל לשממה.