שני יסודות – זלדה

שני יסודות \ זלדה

חלק 1 – דברי הלהבה

הלהבה פונה אל הברוש. היא מספרת לו שהיא לא מסוגלת להתבונן בו, כי זה גורם לה לכעס.

הלהבה שופטת את הברוש, היא שואלת אותו "כיצד ניתן לעבור את החיים הנוראיים האלה בלי שבץ של טירוף, רוחניות, דמיון וחירות". בשאלה זו היא בעצם מאשימה אותו בהעדר של 4 דברים:

  1. טירוף
  2. רוחניות
  3. דמיון
  4. חירות

"בלי שמץ של" – אנפורה. מדגיש את השיפוטיות שלה אל מול החוסר בדברים אלו בברוש.

הלהבה מספרת לברוש מה הייתה עושה כדי לשנות אותו: לו יכלה, הייתה שורפת את הממסד (תקופות השנה) ואת התלות "הארורה" של הברוש ביסודות הטבע (אדמה, אוויר, שמש, מטר, טל).
הלהבה רואה את הברוש כממסדי, תלוי בנורמות. היא מגנה את התלות שלו בדברים אלו.
כך נוצרת אירוניה: הלהבה רוצה לשרוף ולהכחיד את אלו, אך היא בעצם תלויה בהם בעצמה.

 

חלק 2 – מחשבות הברוש

הברוש לא מגיב ושותק.
הוא יודע ומרגיש שיש בו את אשר היא אמרה, רק בסדר שונה:

  1. טרוף
  2. חרות
  3. דמיון
  4. רוחניות

"שיש בו" – אנפורה, עומדת בניגוד לאנפורה בדברי הלהבה. זאת מאפיינת את השקפת הברוש.

השיר מסתיים בהסבר לשתיקת הברוש: הוא יודע שהלהבה לא תבין ולא תאמין, כי היא בעיניו 'שלהבת' – מתלהבת עד שרגשותיה הסוערים מונעים ממנה התבוננות מנקודת מבט אחרת.

הלהבה והברוש הם יסודות דומים אך שונים. בשיר הם מסמלים עולמות שונים:

  • חילוני \ דתי
  • נשית \ גברי
  • סוערת \ שלו
  • מוחצת \ מופנם
  • מתלהבת \ שקט

למרות השוני ביניהם מתקיים דמיון

  • בשני היסודות יש את אותם כוחות חיים
  • מייצגים דרכים שונות לפריצת גבולות, לחירות, דמיון ורוחניות
  • הלהבה והברוש מסמלים כוחות שונים בנפש האדם

סכמה לתשובה

 

פתיחה

תשובה ישירה לשאלה
שימוש במילות השאלה

 

דברים קבועים

שיר זה, "שני יסודות", נכתב ע"י זלדה בהשראת מפגשה עם המשוררת יונה וולך, אשר הייתה מנוגדת לה כבן אדם – היא הייתה מופרעת, מוחצנת ופרובוקטיבית.

 

 

גוף התשובה

  1. בשיר שני חלקים: דברי הלהבה ושתיקת הברוש
  2. תמונה מטפורית של הלהבה והברוש
  3. הלהבה מבקרת את הברוש שאין בו טירוף, רוחניות, דמיון וחירות.
    האנפורה "בלי שמץ".
    רוצה לשרוף את הממסד ואת איתני הטבע שהברוש תלוי בהם
  4. שתיקתו הרועמת של הברוש: יודע שיש בו טירוף, רוחניות, דמיון וחירות.
    מנמיך את הלהבה: "שלהבת". לועג לה על הפנטיות שבה ("לא תבין, לא תאמין")

 

 

סיכום

השיר "שני יסודות" מעמיד במרכזו את שני יסודות הטבע: הלהבה והברוש. הלהבה דינאמית, סוערת, מוחצנת, ואילו הברוש שקט ומופנם. הלהבה המשתלהבת רואה בטירוף, ברוחניות, בדמיון ובחירות את תמצית החיים שרק דרכם ניתן לשרוד בעולם הקשה והרע. הסערה בה היא נמצאת מונעת ממנה לראות את הברוש דרך יחודו, ולראות כי גם בו נמצאים אותם מאפיינים, רק באופן שונה ממנה.

הברוש השותק מבין זאת, הוא יודע שיש בו את כוחות החיים, ויודע שהלהבה המשתלהבת לא תבין זאת ולא תאמין. לכאורה הוא זה המקובע התלוי בממסד ובנורמות, אך למעשה הלהבה היא זו שמקובעת לא פחות בדעותיה השיפוטיות.

הלהבה היא הצעיר והפרוע, המורד, החילוני והנשי. הברוש הוא המבוגר והשמרן, המיושב, הדתי והגברי. למרות השוני מתקיים ביניהם דמיון: אותם כוחות חיים, מייצגים דרכים שונות לפריצת גבולות, לחירות, דמיון ורוחניות.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.