ראשית האנושות – סיכום

ספר בראשית

סיפורי ראשית האנושות

 

 

 

 

 

 

אילן יוחסין התחלי

אדם וחוה

קין                    שת                   הבל

חנוך                  אנוש

עירד

מחויאל

מתושאל

למך

עדה                  צילה

יבל        יובל         תובל – קין      נעמה
ר.צאן     מוזיקאי      בעל מלאכה

 

בראשית א' – סיפור הבריאה ה1

מצב העולם טרם הבריאה: מים וחושך בתוהו ובוהו.

  • בריאה של "יש מאין" – בתחילה לא היה דבר פרט לאלוהים.
    הבריאה הראשונית הייתה מבולגנת, ולאחר מכן ה' החל לסדר את העולם.
  • בריאה של "יש מיש" – היו חומרי גלם במצב של כאוס, וה' הכניס בהם סדר.

 

ביטויים חוזרים

"ויאמר אלוהים" – בריאה באמירה, מעיד על כוחו הגדול של ה'
"וירא אלוהים כי טוב" – הערכה כלפי הבריאה
"ויהי ערב ויהי בוקר יום X" – חלוקה לימים, בריאה מסודרת

 

מטרות הסיפור

  1. הצגת הרעיון המונותאיסטי
  2. דה – מיתולוגיזציה
  3. הצגת מעמד האדם בעולם ויעודו
  4. יום השבת
  5. להסביר כיצד נברא העולם

 

הימים


יום ראשון

  • האור – "יום"
  • החושך – "לילה".

יום שני

המצב הראשוני הוא שהמים מכסים את העולם.
אלוהים מסדר ומפריד אותם למים תחתונים ועליונים באמצעות "רקיע" = "שמים" = שם מים.
ביום זה לא נאמר "כי טוב".

יום שלישי

אלוהים ממשיך לסדר את המים, מפריד ביניהם לבין היבשה ובורא את הצמחייה.
היום השלישי הוא המשך היום השני, ולכן נאמר ביום זה פעמיים "כי טוב":

  • פעם אחת למלאכת המים
  • פעם שנייה לצמחייה

דה-מיתולוגיזציה (ביטול של המיתוס): הצגת בריאתם של המים ללא מאבק.

יום רביעי

ביום זה נבראו המאורעות: שמש, ירח וכוכבים. תפקידיהם:

  1. להבדיל בין היום ללילה
  2. כיווני השמיים: צפון, דרום, מזרח, מערב
  3. מועדים מיוחדים
  4. לוח השנה
  5. להאיר על הארץ

הדגשת תפקידי המאורעות, משמשת את הכותב בדה-מיתולוגיזציה, ביטול של המיתוס: במזרח הקדום נתפסו המאורעות כאלים. עקב הצגת בריאתם על ידי ה' הם נחשבים לדבר רגיל.

יום חמישי

נבראו העופות וחיות הים, אשר בורכו ב"פרו ורבו".
התנינים הם היחידים שמוזכרים בשמם הפרטי, כדה-מיתולוגיזציה של המיתוס אשר תופס אותם כאלים, הדגשת אפסותם ותלותם באלוהים.

 

 

 

יום שישי

בריאת חיות היבשה:

  • בהמה – חיות מבויתות
  • רמש – זוחלים
  • חיות ארץ – חיות פרא

בריאת האדם מתאפיינת בתכון מוקדם ("נעשה אדם…").

אלוהים מדבר בלשון רבים ממס' סיבות

  • התייעצות עם מלאכים
  • לשון כבוד
  • זירוז עצמי

קושי: כיצד יתכן והאדם נברא בצלם ה', בעוד ה' מופשט?
פתרון: האדם לא דומה לה' בפיזיות שלו, מכיוון שהוא מופשט, אלא רק באופיו השכלי. לפי ההקשר בפסוקים, האדם עתיד לשלוט על בעלי החיים ולכן ה' נותן לו תבונה הדומה לזו שלו.


הברכות לאדם

"פרו ורבו ומלאו את הארץ" – יעוד האדם
וכבשוה" – נצלו את המשאבים
"ורדו (שלטו) בדגת הים" – יעוד האדם

על האדם לא  נאמר "כי טוב".

פס' 29 – 30: ה' מאפשר לאדם ולבע"ח לאכול רק מהצומח. כולם צמחוניים ושוררת הרמוניה.

היום השביעי
ביום זה אלוהים נח ולא ברא דבר.

קושי: מדוע נאמר שה' סיים את מלאכתו בשבת, בעוד סיים אותה בעצם בשישי?
פתרון: יום שבת היה המצב שלאחר הסיום.


האם השבת היא חלק מהבריאה?

כן

  • היום בשביעי בימות השבוע
  • מבנה מסגרת: "בראשית ברא אלוהים" \ "אשר ברא ה' לעשות"

לא

  • פסוק סיכום הבריאה מופיע לפניה: "וירא ה' את כל אשר עשה והנה טוב מאוד"
  • ביום זה לא נברא דבר

בראשית ב' – סיפור הבריאה השני

 

בריאת האדם

האדם נברא זכר לבדו מן העפר, וה' נופח בו חיים. הבריאה מעידה על אפסות האדם מול ה'.
בריאת האדם הנה בעשייה – אלוהות מוחשית.

 

גן העדן

ה' נוטע גן ומכנה אותו "גן עדן", אשר ממוקדם במזרח ויוצא ממנו נהר.
הנהר מתפצל ל4 נהרות: פישון, גיחון, פרת וחידקל.
גן העדן נוצר כדי לשמש ביתו של האדם ותפקיד האדם הוא לשמור עליו.

עץ החיים – נותן חיי נצח. מותר למאכל
עץ הדעת טוב ורע –נותן יכולת הבחנה בין טוב לרע, ידיעה מינית, תובנה (+עץ מבחן). אסור למאכל

 

בריאת האישה

ה' רואה שהאדם בודד ולכן רוצה להקנות לו עזר, שיהיה כנגדו (=שותף לו, אך שונה ממנו).
למטרה זו נבראים כל בעלי החיים, והאדם מכנה אותם בשמות (שליטה).
החיות לא מתאימות לו, ולכן ה' מרדים אותו ובורא מצלעו אישה.

פס' 23 – מדרש שם: "לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת" – מעיד על שליטה

 

נישואין

מדוע אדם עוזב את בית הוריו ונושא אישה?

על פי המקרא, האדם דבק באישה כי היא כמו צלעו החסרה ורק אתה הוא מרגיש שלם.

 

 

אנומה אליש

מצב העולם טרם הבריאה: המים מכסים הכל
בריאה בעשייה, מבולגנת, יש מיש ("חצייה כונן ויקרא…")
אל מוחשי, אלוהות פוליתאיסטית ("יצא מרדוך החכם באלים")
האדם נברא זכר יחיד מדם האל ותפקידו נמוך. מטרתו היא שירות האלים.
אווירת הבריאה – מלחמתית, אלימה
אין הערכה של האל כלפי הבריאה

 

בראשית ג' – סיפור גן עדן

בפס' הראשון ישנה דה – מיתולוגיזציה: הנחש מוצג כחייה פשוטה ועלובה שכפופה לאלוהים:

  • "מכל חיות השדה" – בע"ח רגיל
  • "אשר עשה ה' אלוהים" – כפוף לאל אשר ברא אותו

 

שיחת הנחש עם האישה

הנחש פותח בשיחה בציטוט שגוי של דבר ה': "אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן…"
האישה עונה בציטוט הצו האלוהי עם שינויים משל עצמה.

 

ההבדל בין הצו האלוהי לדברי הנחש לאישה

הצו האלוהי (ב', 16 – 17) דברי הנחש (ג, 1) הסבר
"ויצו ה' אלוהים על האדם" "אף כי אמר אלוהים" צו האל הוא מחייה. תיאורו כאמירה ולא כציווי מפחית מערכו.
"מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" "לא תאכלו מכל עץ הגן" הנחש מעוות לגמרי את דברי האל כדי להפוך את הצו לחסר היגיון ובלתי אפשרי לביצוע.

 

ההבדלים בין הצו האלוהי לדברי האישה

הצו האלוהי דברי האישה הסבר
"ויצו ה' אלוהים על האדם" "אמר אלוהים" אמירה במקום ציווי. מפחית מערכו.
"מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" "מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר ה' לא תאכלו" האישה מכנה את העץ "עץ" ולא בשמו, ומציגה אותו כעץ המרכזי בגן, ובכך מציגה את האיסור כקשה וחסר היגיון.
"ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" "לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו" אפשרות 1: מוסיפה על האיסור, כי אין לגעת בעץ ובכך הופכת את הצו לחסר היגיון.
אפשרות 2: מוסיפה איסור לעצמה מכיוון שיודעת שאם תיגע בו, תרצה לאכול ממנו.
"כי ביום אכלך ממנו מות תמות" "פן תמותון" בצו האלוהי המוות הוא ודאי, בעוד שהאישה מטה את ודאות העונש והופכת אותו לאופציונלי. מעיד על רצונה העז לאכול.

 

הנחש מרגיע את האישה ומשכנע אותה לאכול:

  • הוא אומר לה שהם לא ימותו גם אם יאכלו מהעץ
  • אומר לה שבנוסף לכך שהם לא ימותו, עיניהם יפתחו והם יהיו יודעי טוב ורע כמו אלוהים.

 

דברים אלו של הנחש הופכים את חטא גן העדן לכפול:

  • הפרת הצו האלוהי
  • חטא הגאווה – רצון האדם להדמות לאל

המניע של הנחש: הסטת האדם ואשתו נגד ה', כדי להוכיח את עליונותו

האישה בוחנת את העץ ומוצאת אותו טוב למאכל. היא אוכלת ממנו ונותנת גם לאדם.
כתוצאה מהאכילה הם מגלים שהם ערומים, מתעורר בהם יצר הבושה והם מכסים את אברי מינם.

 

החקירה

בפס' 8 כתוב: "וישמע את קול ה' אלוהים מתהלך בגן לרוח היום".

קושי דתי: כיצד יתכן שה' מוצג באופן פיזי בעוד הוא מופשט?
פתרון: התנ"ך נכתב בשפת בני האדם (בלשון אדם דיברה תורה).

אלוהים שואל את האדם היכן הוא, במטרה לפתוח עמו בשיחה. האדם לא מתוודה, טוען כי התחבא מה' כי פחד והיה עירום. ה' שואל אותו שאלות המעודדות להתוודות (כמו: מי אמר לך שאתה עירום?), אך הוא מתנער מאחריות ומאשים את האישה (וכך בעקיפין את ה').

האישה לא לוקחת אחריות ומאשימה את הנחש: "הנחש השיאני (הסית אותי) ואוכל"

הצגת חקירה זו מעידה על ה' כשופט בצדק.

 

העונשים

ניתנים בעיקרון של מידה כנגד מידה:

נחש

  • החטא: ניסה להתנשא ולהיות מעל האל כשגרם לאישה לאכול מהעץ
    העונש: יזחל על גחונו, יושפל, יאכל עפר
  • החטא: הנחש, האישה והאדם חברו יחד נגד ה'
    העונש: תהיה שנאה בין הנחש לאדם: "הוא ישופך ראש" – האדם ירמוס את ראש הנחש, "ואתה תשופנו עקב" – הנחש יכיש את האדם בעקבו.

אישה

  • חטא: אכלה מפרי עץ הדעת
    עונש: תיענש בפרי בטנה, הריונותיה ילוו בעצב וכאב
    או
    חטא: זלזלה בערך החיים
    עונש: תעריך את החיים בעוד היא כואבת וזועקת בהריונותיה
  • חטא: גרמה לאדם לאכול מהעץ
    עונש: האדם ישלוט בה

אדם

  • חטא: אכל מהעץ
    עונש: יעבוד קשה כדי לאכול
  • חטא: רצה להדמות לאל
    עונש: יהיה בן תמותה

 

המבנה הכיאסטי בסיפור

סדר החוטאים                הנחקרים                       הנענשים

נחש                              אדם                              נחש

אישה                             אישה                             אישה

אדם                              נחש                              אדם

 

הגירוש מגן עדן

האדם קורא לאשתו "חוה", אם כל חיי (מעיד על שליטתו בה).
אלוהים נותן להם בגדים – כותונות מעור.

בפס' 22 קיים קושי תאולוגי (דתי): כיצד יתכן וה' חושש מפני האדם, שיהפוך להיות נצחי כמוהו?
לקושי זה אין פתרון.

אלוהים מגרש את אדם ואשתו מגן העדן, ומציב בכניסה מלאכים שומרים.
סביב עץ החיים הוא מציב חרב לוהטת ומסתובבת שתשמור על העץ ועל הדרך אליו.

מטרת הגירוש:

  1. מניעת אכילה מעץ החיים
  2. הבטחת הצורך בעבודה קשה כדי לאכול, כפי שנענש האדם

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בראשית ד' – קין והבל

האדם ידע את אשתו ונולדו להם 2 בנים.

הבכור קין (מדרש שם: "קניתי (בראתי) איש את אלוהים" – 1. חטא הגאווה \ 2. תודה לאל, בעזרתו). קין היה עובד אדמה.
הצעיר הבדל (שמו = חסר חשיבות), רועה צאן.

ניתן להגיד שקין מועדף על פני הבל:

  1. לקין יש מדרש שם מפורש
  2. על הבל נאמר: "ותוסף ללדת את אחיו", הוא משני לאחיו קין
  3. קין הוא זה שירש את עבודת אביו – עבודת אדמה

 

קין מביא ביוזמתו מנחה = מתנה לאלוהים מפרי האדמה (יבול) והבל גם הביא מבכורות הצאן ומחלביהן (השומן, החלק המובחר). ה' קיבל את מתנתו של הבל אך לא את של קין.

בטקסט לא כתוב מדוע, אך ניתן לפרש:

  • מתנתו של הבל הייתה יותר טובה, מכיוון שהוא הקריב בכורות וחלקים משובחים, בעוד קין הביא מתנה לא מבוחרת.
    ניתן לחלוק על פירוש זה, כי נאמר: "והבל הביא גם הוא מבכורות".
  • קין הביא פירות מסוך עונת הקציר אשר ה' לא כיבד והעריך.

קין מרגיש שנעשה לו אבל, הוא כועס מאוד ומתעצב: "וייחר לקין מאוד ויפלו פניו".
ה' שואל אותו מדוע הוא כועס (שאלה רטורית), ומזהיר אותו מפני תוצאות כעסו, מפני ביצוע הרצח שהוא חושב עליו, ואומר לו לשלוט ביצרו.

 

הרצח

בפרשיית הרצח מוצג קושי: "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה…" – לא נאמר מה קין אמר.
פתרון: עקב הזמן הושמטו מילים. בתרגום הספר ליוונית מופיע הנוסח "ויאמר קין אל אבל אחריו נצאה השדה ויהי בהיותם בשדה…."

ה' חוקר את קין ושואל אותו היכן אחיו (שאלה רטורית). קין משיב: "לא ידעתי, השומר אחי אנוכי?", מפנה אצבע מאשימה אל ה' וגם משקר על הרצח.

 

העונש

אלוהים מאשים את קין ברצח אחיו – "מה עשית? קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" (דמו של אחיו באדמה דורש נקמה).
העונש עצמו: "ארור אתה מהאדמה". ניתן לפרש ב2 פירושים:

  • מקולל יותר מהאדמה שכבר קוללה
  • מקולל באמצעות האדמה – מידה כנגד מידה. האדמה לא תפיק יבול, לא משנה כמה מאמץ ישקיע ולכן יאלץ לנדוד.

תגובת קין לעונש

"גדול עוני מנשוא". 2 פירושים:

  • עון = פשע, נשוא = לסלוח. פשעי גדול מכדי שיסלחו לי. מביע חרטה
  • עון = עונש\ נשוא = לסבול. עונשי גדול מכדי שאתמודד עמו

עקב תלונות קין על חומרת עונשו (תמיכה בפירוש ה2), ה' נותן לו אות \ סימן, כדי להגן עליו, וגם אומר שמי שיפגע בו יפגע פי 7.
קין מתיישב בארץ נוד – העונש לנדודי הנצח לא התממש.

 

מילה מנחה בקטע

אדמה – מקשרת בין המצב שלפני החטא, החטא עצמו, המצב לאחריו ולעונש.

 

קין מול האדם

  אדם קין
דבר (צו) ה' ציווה עליו מפורשות לא לאכול מהעץ או שימות הזהיר אותו מפני ביצוע הרצח אך לא אסר זאת
המעשה הפר את הצו האלוהי, חטא בחטא הגאווה רצח את אחיו
החקירה מסגיר עצמו בחקירה השנייה נעמד מאחורי השקר ומאשים את אלוהים
העונש ותגובתו – "ארורה האדמה בעבורך" 17
– "בזיעת אפיך תאכל לחם" 19
– מגורש מגן עדן | קל מעונשו של קין, מקבל אותו בהכנעה
– "ארור אתה מן האדמה" 11
– "לא תוסף תת כוחה לך"
– מגורש מעל האדמה
מתלונן על חומרת עונשו

מכך ניתן לראות התדרדרות של המין האנושי.

 

 

שירת למך

עדה וצילה שמען קולי                  – תקבולת נרדפת
נשי למך האזנה אמרתי

כי איש הרגשתי לפצעי                 – תקבולת נרדפת חסרה ("הרגתי"). למך מתרברב בפני נשותיו
וילד                   לחברתי             על שהרג את אלו שפגעו בו בצורה הקלה ביותר. רוצח בלי סיבה.

כי שבעתים יוקם קין                     – תקבולת משלימה, חסרה וכיאסטית. למך מתרברב על כך שאם ולמך      שבעים ושבעה                אדם יעז לפגוע, יפגע בו פי 77, יותר משהובטח לקין ע"י ה'.

מסר השיר והפסוקים הקודמים לו: הדגשה של ההתדרדרות המוסרית יחד עם התפתחות טכנולוגית. האדם הראשון מפר את צו ה' וחוטא בהיבריס, קין רוצח את אחיו על בסיס קיפוח ולמך רוצח סתם.

בראשית ו' – פרשת המבול

בשל התרבות חטאי האדם ורוע ליבו, ה' מחליט להשמיד אותו ואת בעלי החיים (אין סיבה לבע"ח).
נוח היה האדם היחיד שה' אהב.
ה' מוצג בדרכים אנושיות מכיוון שתורה דיברה בלשון אדם למען יבינו את הכתוב.

"נח היה איש צדיק תמים היה בדורותיו" –

  • אמירה שנועדה לשבחו, היה צדיק בכל דור בו היה נמצא
  • אמירה שנועדה לגנותו, לו היה בדור צדיקים, לא היה נחשב לצדיק

נח האמין בה' ועבד אותו.

 

שורש מנחה בקטע

ש-ח-ת

החטא: האנושות הפכה להיות מושחתת
העונש: ה' ישחית, ישמיד את האנושות

 

הוראות לבניית התיבה

  • תיבת עץ
  • מזופתת מבפנים ומבחוץ
  • נתוני מידות ופתחים
  • ה' אומר לו להביא לתיבה זוג (זכר ונקבה) מכל בע"ח, מזון, ואת בני משפחתו שינצלו

המבול משמיד את כל האדם ובעלי החיים. עם סיומו יוצאים נוח ומשפחתו, והוא מקריב לה' קורבן.

 

דגשים בפרשת המבול

  • המבול הפוך לסיפור הבריאה
  • ה' מכיר ברוע ליבם של בני האדם מטבעם
  • הצמחונות האוטופית פוסקת, בעלי חיים מותרים לאכילה
  • ה' כורת ברית חד צדדית עם האדם. מבטיחה שהוא לא יעשה מבול נוסף ומבטיח את המשכיותו של האדם בעולם.

 

 

 

 

 

עלילות גלגמש

גלגמש היה אדם שחיפש דרך לחיות חיי נצח.

במסגרת חיפושיו הוא נשלח אל האדם בעל חיי הנצח ששרד את המבול – אותנפשתים.

הוא ביקש ממנו שיגלה לו את סודו, אשר היה זה:

האלים החליטו להטיל מבול להחריב את הארץ.

אהה, אחד האלים, גילה לבן חסותו, אותנפשתים, את ההחלטה הזו.

האל ציווה עליו בחלום בשורתי לבנות ספינה גדולה ולשים בתוכה בעלי חיים, כסף, זהב, בעלי מלאכה ואת בני משפחתו וקרוביו.

הוא עשה זאת.

המבול היה כה הרסני, עד שהאלים עצמם נבהלו ממנו.

לאחר 6 ימי מבול, ביום ה7 הוא פסק.

ספינתו נחה על פסגת הר והוא שלח בעלי כנף לראות אם המים יבשו.

עם יציאתו מהתיבה הוא הקריב קורבן.

גבירת האלים נשבעה שלא יבוא עוד מבול.

הסיפור מסתיים בכך שאלים הפכו את אותנפשתים ואת אשתו לאלים בעלי חיי נצח.

 

 

 

השוואה לבראשית ו', פרשת המבול

  בראשית ו', המבול המקראי עלילות גלגמש
תפיסת אלוהות מונותאיזם פוליתאיזם
הסיבה למבול מוסרית אין סיבה
תגובת הגיבור אין בוכה על גורל האנושות
מי ניצל נח, אשתו, בניו ונשותיהם אותנפשתים, אשתו, קרוביו, בעלי מלאכה
דרך הצגת האל מכובדת מזלזלת
העברת ביקורת על האל אין יש

 

 

 

 

 

בראשית י"א – מגדל בבל

 

טרם האירוע

כולם מאוחדים, דוברים שפה אחת ומרוכזים במקום אחד (ארז שנער) ומתרחשת התפתחות טכנולוגית. התפתחות זו גורמת לאדם להרגיש כל – יכול, ועקב כך הוא חוטא:

  • האדם מתיישב במקום אחד ולא מתפזר בעולם – הפרת הצו האלוהי
  • האדם שואף להגיע אל אלוהים ואל מעמדו – חטא הגאווה

 

בני האדם מתחילים לבנות מגדל גבוה כדי להגיע לשמיים שם מאמינים כי שוכן אלוהים.

"וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם"

קושי: כיצד יתכן וה' יורד לראות את אשר בנו בני האדם?
פתרון 1: דיברה תורה בלשון אדם
פתרון 2: מטרת הכתוב היא ללמד את הקורא כיצד יש לעשות משפט צדק. כלומר: יש לבדוק את כל הדברים לפני חריצת הדין.

 

תגובת ה' לבנייה

ה' חושש מהאנושות ומרצונם לדמות לו. לקושי תאולוגי זה אין פתרון.

קושי נוסף: מדוע מדבר ה' בלשון רבי בעוד הוא יחיד?
פתרון: מלאכים, כבוד, לשון זירוז

 

ה' מפצל את שפת האנושות לשפות שונות וכך גורם ל3 דברים:

  1. היפרדות
  2. התפזרות
  3. הפסקת הבנייה

 

ענישת האנושות

ע"פ עקרון של מידה כנגד מידה

  1. החטא: חטא הגאווה, הרצון להגיע אל ה' ולהדמות לו
    העונש: מפריד אותם וגורם להם להפסיק את בנייתם
    שורש: ב.נ.ה (בנה \ לבנות)
  2. החטא: הפרת הצו האלוהי בכך שהתרכזו במקום אחד ולא התפזרו
    העונש: ה' מפרזם ברחבי העולם
    שורש: פ.ו.צ (נפוץ \ יפץ)

מטרות הסיפור

  • הסבר אטיולוגי של כיצד נוצרו השפות והעמים
  • את מקור השם בבל (בלל)

משמעות השם "בבל" היא "שער האלים". בבבל היו מקדשים גבוהים לאלים, ותושבי המקום טענו כי דרכם האלים מתקשרים עם בני האדם, וכי בבל היא המקום הנבחר ע"י האדם. סיפור זה לועג לבבלים על טיפשותם באמונתם בכך שיש דרך פיזית לתקשור עם אלים וכי הם יכולים להגיע לשמים.
שמם הפך ללעג – זהו המקום בו החליט האל להפריד בין העמים באמצעות שפות שונות.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.