מונחים ספרותיים

מונחים ספרותיים

דמויות

 

אפיון דמות – Characterization: מה שאנחנו יודעים לגבי הדמויות. ישנן 3 שיטות אפיון בסיסיות:

  1. אפיון ישיר – של ההיבטים המוסריים והפיזיים של הדמות
  • ע"י המספר
  • כשהדמות מוצגת בסיפור לראשונה
  • לאורך הסיפור
  1. אפיון עקיף – מעשים \ פעולות ודיבור \ שפה של הדמות, שמהן הקורא מסיק את התכונות.
  2. המחשבות הפנימיות של הדמות, אשר משמשות כחלון לנשמתו\ה.

What we know about the characters.
There are 3 fundamental methods of characterization –
1. Direct presentation of the physical and moral aspects of the character by the narrator, either when the character is first introduced in the story, or bit-by-bit throughout the story.
2. The actions and speech of the character, from which the reader infers the traits.
3. The inner thoughts of the character, which are a window to his / her soul.

 

Protagonist – פרוטגוניסט : הדמות המרכזית (הגיבור\ה) בסיפור או בדרמה אשר עומד למול כוח מנוגד עליו צריכ\ה להתגבר, בכדי להשיג את מטרותיו\יה.

The main character of the story or drama, the hero, who is faced with an opposing force
he / she must overcome in order to achieve his / her goal.

 

 

גיבור Hero – \ גיבורה Heroine: הדמות הנשית \ גברית המרכזית ביצירה הספרותית.
לרוב אמיצ\ה ובעל\ת מוסר גבוה.

The central male / female character of a literary text.
Usually, the hero or heroine has a high moral character and is courageous.

 

 

אנטגוניסט Antagonist: אדם או כוח טבע, המתנגד לפרוטגוניסט במאבק העיקר של הסיפור או הדרמה.

A person\ natural force that opposes the protagonist in the main conflict in the story\drama.

 

 

 

דמות Character: אדם או דבר המוצג כאדם ביצירה ספרותית.

A person or a thing presented as a person in a literary text.

 

 

 

סטריאוטיפ Stereotype –: הצגת אדם כאילו הוא \ היא מייצגים קבוצה חברתית שאליה הם משתייכים, ע"י שימוש במראה פיזי, מבטא, ביגוד, מאכלים וכו'. הדגש על השתייכות לקבוצה הופכת את אותו אדם (המקוטלג באופן סטריאוטיפי) לפחות אינדיבידואלי, פרטי.

Presenting a person as if they represent the social group to which they belong, by using physical appearances, accent, clothing, foods, etc. The emphasis on the belonging to the group makes the stereotyped person less individual.

 

 

 

דו שיחDialogue: השיחות שמתקיימות בין הדמויות ביצירה ספרותית בסיפור (נאראטיב) או דרמה, ונדיר יותר בשירה.

The conversation that take place between characters in the literary work of narrative or drama, and more rarely in poetry.

 

 

 

 

עלילה

Plot – עלילה: המבנה והדפוס של אירועי הסיפור בנאראטיב או בדרמה.

The structure and pattern of events of the story in a narrative or in a drama.

 

Climax – שיא: נקודת העניין, המשבר, הגבוהה ביותר; ולכן הינה גם נקודת התפנית של המעשה. השיא הוא הרגע הדרמטי והמותח ביותר בעלילה.

The point of highest interest, the crisis, and therefore also at the turning point of the action.

 

Conflict – עימות, מאבק: העימות בין כוחות מנוגדים, שלפחות אחד מהם הוא דמות. סוגים שונים:

  1. עימות עם הטבע
  2. עימות עם אדם אחר שני הצדדים במאבק הם
  3. עימות עם החברה הפרוטגוניסט והאנטגוניסט.
  4. מאבק פנימי – עימות האדם בינו לבין עצמו

The struggle between opposing forces. At least one of the opposing forces is a character.
We designate different kinds of conflicts:
1. A struggle against nature
2. A struggle against another person                     the 2 sides of the conflict are the
3. A struggle against society                                      protagonist and the antagonist.
4. A struggle within the person themselves

 

Resolution – פתרון: הסיום של הסיפור או הדרמה כאשר כל הבעיות נפתרות בדרך זו או אחרת. זוהי התוצאה ההגיונית של כל מה שקרה לפני כן. שלב זה מגיע לאחר השיא.

The conclusion of the story or drama, when all the problems are solves In one way or another. It's the logical outcome of everything that happened before. It comes after the climax.

 

Foreshadowing – רמזים מטרימים, מקדימים: אירועים המסופרים בנקודה מוקדמת של הסיפור, אשר רומזים ומכינים את הקורא לאירוע עתידי.

Events narrated at an earlier point in the story that hint at and prepare the reader for something that will happen later in the story.

משמעות השפה

Symbol – סמל \ Symbolism – סמליות: דבר מה, שהוא גם הדבר עצמו וגם מיצג רעיון.
לדוגמה: ורד יכול לסמל יופי.

Something which is both itself and also represents an idea. For Ex. a rose symbolized beauty.

 

Connation – הקשר: קשרים המיוחסים למילה, בניגוד למשמעותה המילולית (פשוטה כמשמעה). לדוגמה: הצבא הירוק עשוי להיות בעל הקשר של אביב, נעורים וצמיחה.

The associations which are attached to a word, as opposed to its literal meaning. For Ex. The color green may have the connotation of spring, youth and growth.

 

Paradox – פרדוקס: מצב או אמירה שנדמית כסותרת את עצמה, אך למעשה איננה.

A situation or statement that seems to contradict itself, but really doesn't.

 

Theme – תמה, נושא: בדרך כלל אנו יכולים למצוא את הנושא של יצירה ספרותית, ע"י המענה לשאלה: "במה עוסקת היצירה?". הנושא עוסק במסר או ברעיון הכללי של היצירה.

Usually we can find the theme of a literary work by answering the question: "what is this work about?". Theme looks at the message or general idea of the work.

 

Genre – ז'אנר, סוגה, סוג ספרותי: ישנם מספר סוגי ספרות המסווגים ע"י תוכן, צורה וטכניקה.
מס' דוגמאות: טרגדיה וקומדיה, רומן וסיפור קצר, שירה ופרוזה.

There are different types of literature categorized by subject matter, form and technique. For Ex. Tragedy and comedy, novel and short story, poetry and prose.

 

Tone – טון, נימה: האופן שבו הסיפור מסופר, או האופן שבו מישהו \ משהו מתואר. לדוגמה: אירוני.

The attitude with which a story is told or the attitude with which something or someone is described. For Ex. – ironic, cynical, humorous.

טקסטים סיפוריים (נראטיבים) – רומנים וסיפורים קצרים

Short Story – סיפור קצר: יצירה סיפורית (נרטיבית) קצרה.
אורכה משתנה מעמוד\שניים, עד ל40.

A short narrative work. The length of a short story varies from one or two pages, up to 40.

 

 

 

Settingרקע, סביבה (מקום וזמן): הרקע שכנגדו הסיפור נפרס. כולל:

  1. מיקום גאוגרפי, נוף, פנים המקום.
  2. הקהילה החברתית שבה הסיפור נפרס (מעמד גבוה, מעמד העובדים וכו').
  3. עונה \ תקופה.

The background against which the story unfold.
This includes:
1. The geographic location, scenery and the inside of homes or other places
2. The social community in which the story unfolds (upper classes, working class, etc.).
3. The session or period.

 

 

 

Flashback – הבזק לאחור: מתן מידע לגבי אירועים שהתחרשו לפני שהסיפור החל,
בדר"כ על-ידי הזיכרון של אחת הדמויות או ע"י סיפור האירועים למישהו.
קוטע את רצף האירועים המתרחש.

Providing information about events that happened before the story begins,
usually through the memory of one of the characters or by narrating the events to someone. A flashback interrupts the sequence of event that is happening now in the story or play.

 

Novel – רומן: יצירה סיפורית (נרטיבית) אשר מספרת סיפור די ארוך, בדר"כ לפחות 100 עמודים.

A narrative work that tells a story that is quite long, usually at least 100 pages.

 

 

Narrative – סיפר (נראטיב): איך הסיפור מסופר.

  • הסגנון
  • הדמויות
  • התיאורים
  • האירועים

שיוצרים את הסיפור \ המעשייה.

How the story is told:

The style •
the characters•
descriptions•
the events•

That make up the telling of.

 

 

 

Point of view – נקודת תצפית \ מבט: המוקד \ נקודת המבט דרכם מסופר הסיפור \ הדרמה.
הסיפור יכול להיות מסופר ע"י:

  1. אחת הדמויות שחוותה את האירועים
  2. מספר יודע כל
  3. דמות המספרת את הסיפורים של מישהו אחר

The focus from which the story or drama is told.
The story can be told:

  1. by one of the character who experienced the events
    2. By an all-knowing narrator who knows the whole story
    3. By a character, telling someone else's story

 

שירה

 

Imagery – דימוי: מילים בהן משתמשים בדימויים \ תמונות בשירה, אשר משתמשים ב5 החושים.

Words used in images in poetry that use our 5 senses: sight, smell, hearing, taste and touch.

 

Metaphor – מטאפורה: תיאור דבר מה, במונחים של משהו אחר. למשל: שמש הברונזה.

Describing one thing in the terms of something else. Ex. The bronze sun.

 

Simile – דימוי: הדמיה של שני דברים, בדר"כ מושג על-ידי "כמו" או "כ…"

The resemblance of two things, usually introduced by "like" or "as".

 

Oxymoron – אוקסימורון: דימוי \ תמונה העשויה משתי תכונות מנוגדות או שנראית כניגוד מונחים.

An image made up of 2 opposite qualities, or may seem a contradiction in term (Bittersweet)

 

Rhyme – חריזה: כשיש להברות האחרונות של המילים בסוף השורות אותו הצליל (הומופוניה).

When the last syllables of the words at the ends of the lines share the same sound

 

Rhyme scheme – סכמת חריזה: דפוס \ תבנית של מילות חריזה, בסוף שורות הבית\לאורך השיר.

The pattern of rhymed words at the end of the lines in the stanza / throughout the poem.

 

Stanza – בית: קבוצת שורות היוצרות יחידה בשיר, אשר בדר"כ חוזרת על עצמה.

A group of lines which form a unit in a poem. Usually repeat itself.

 

Verse – חרוז: שורה יחידה בשיר, שבה יש בדר"כ שפה מחורזת.

A line of a poem, usually using rhymed language. Poetic form as distinguished from prose.

 

Alliteration – אליטרציה: דפוס צלילים החוזר על עצמו בתחילת \ בתוך מילים, בדר"כ אות עיצור.

A sound pattern repeated at the beginning of words or within words. Usually consonants.

דרמה

 

Drama – דרמה: יצירה ספרותית הנכתבת בצורת דו-שיח, מבוצע ע"י שחקנים, המשחקים על במה.

A literary story that is written in dialog to be performed by actors acting the story on a stage.

 

Comedyקומדיה: יצירה ספרותית מצחיקה המסתיימת בטוב, למרות שבדר"כ יש מתח בדרך.

A literary text that is funny and ends well, even though there is usually some tension along the way.

 

Tragedyטרגדיה: סוג של דרמה, המסתיימת באופן רע אבור הגיבור או הפרוטגוניסט. בדר"כ סיפור המתמקד באדם אחד, הפרוטגוניסט, שחייו משתנים מחיי שמחה לחיי סבל ואסון.

Tragedy is a type of drama that ends badly for the hero or protagonist. It is usually story that focused on one person, the protagonist, whose life changes from happy one to suffer.

 

Sceneסצנה: תת חלוקה של מערכה במחזה, אך גם המקום שבו המעשה מתרחש. בדר"כ, לכל מערכה יש מספר סצנות. סצנות רבות עשויות להתרחש באותו המקום (הסצנה).

A sub-division of an act in a play, but also the place where the action takes place. Usually, each act has several scenes. Many scenes may take place in the same place (the scene).

 

Actמערכה: אחת החלוקות העיקריות במחזה. לרוב 5 במחזה, לעתים 3 – תמיד מספר אי זוגי.

One of the major divisions of a play. There are usually 5 acts to a play, but sometimes only 3. In any case – there are always an uneven number of acts in a play.

 

 

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.