לאומיות ומדינת הלאום – סיכום

לאומיות ומדינת הלאום

 

קבוצה אתנית

קבוצת אנשים החולקים יסודות משותפים שאינם פרי בחירה (הש"ד מ"ת).

הקבוצה רוצה לשמר את היסודות המשותפים לה, ולא שואפת להגדרה עצמית.

דוגמה: הדרוזים בישראל.

 

  • היסטוריה
  • שפה
  • דת (לפעמים)
  • מוצא ניתן לזכור ע"פ ראשי התיבות
  • מנהגים הש"ד מ"ת
  • מורשת
  • תרבות

 

 

לאומיות

רעיון מדיני, השקפת עולם הטוענת שלכל לאום (עם) יש זהות משותפת, ויש לו זכות למדינה
משלו במסגרתה הוא מקיים, משמר ומקדם את אותה הזהות.

 

 

לאום

קבוצת אנשים בעלי מאפיינים משותפים, השואפים להגדרה עצמית בזיקה לטריטוריה מסוימת, ומעוניינים לקדם ערכים משותפים.

הלאום מתבסס על שני סוגים של יסודות:

  1. לאומיות אתנית-תרבותית: הלאום מבוסס בעיקר (לא רק) על יסודות משותפים שאינם
    פרי בחירה (הש"ד מ"ת).

 

  1. לאומיות פוליטית-מדינית: הלאום מבוסס בעיקר (לא רק) על יסודות פרי בחירה,
    כמו ערכים ואידאולוגיה משותפת. בני הלאום הפוליטי-מדיני התלכדו סביב הנכונות לחיות יחד במדינה אחת כדי להשיג "טוב משותף", ולקבל את אותו משטר ואותם חוקים.

מדינה

התארגנות חברתית ופוליטית של בני אדם.

 

5 תנאים

 

  1. טריטוריה – שטח מדינה בעל גבולות ברורים ומוכרים, בתומי היבשה, האוויר, הים,
    ותת-קרקעית. הטריטוריה לא חייבת להיות רצופה (כמו איי יוון). בשטח זה המדינה
    יכולה להפעיל סמכויות ניהול ושיפוט (כדי להגן לדוגמה על זכויות אדם).

 

  1. אוכלוסייה – כלל האנשים החיים במדינה ומקיימים בה שגרת חיים: אזרחים, תושבי קבע ותושבים זמניים. כל מדינה קובעת את התנאים לקבלת אזרחות.

 

  1. שלטון – הגוף המנהל באמצעות מוסדותיו את ענייני המדינה. השלטון בעל סמכות
    לכפות את מרותו על השטח ועל האוכלוסייה באמצעות חקיקה, קביעת מדיניות, ביצוע ושיפוט.

 

  1. עצמאות \ ריבונות – יכולת המדינה לנהל את ענייני הפנים והחוץ בה, ללא התערבות
    גורם זר או מדינה אחרת.

 

  1. הכרה בינלאומית – קבלה של המדינה ע"י האום ו \ או מדינות אחרות, המכירות בריבונותה. ההכרה מקנה למדינה מעמד כישות משפטית בעלת חובות וזכויות במשפט הבין-לאומי.
    בפועל, קבלת הכרה זו באה לידי מימוש בקשרים דיפלומטיים, תרבותיים ואחרים
    בין המדינה למדינות אחרות; בכיבוד גבולות המדינה ע"י אחרים וכו'.

 

 

סוגי מדינות לאום

 

  1. אתנית – תרבותית

מדינה המתבססת על מאפיינים אתניים ותרבותיים של קבוצת הרוב הלאומי במדינה.
המדינה מזוהה עם לאום אחד, ומעניקה לתרבותו, למערכת הערכים שלו ולאמונותיו את
המקום המרכזי במרחב הציבורי של המדינה, בסמלי המדינה ובחוקיה. האוכלוסייה מורכבת
מרוב לאומי, וכמעט תמיד ממיעוטים לאומיים נוספים, שגם להם יש זכות לטפח את תרבותם וזהותם.

דוגמה – בישראל, הלאום המרכזי הוא יהודי, ומאפייניו מתבטאים במרחב הציבורי ובסמלי המדינה.

 

  1. דו לאומית

זהות המדינה נקבעת לפי מאפיינים אתניים ותרבותיים של שתי הקבוצות הלאומיות המרכזיות
שחיות בה. המדינה נותנת לשפה, לתרבות ולערכיהן של שתי הקבוצות להשפיע על המרחב
הציבורי בה. לעיתים יש מרחב אחד המושפע משני הלאומים, ולעיתים המרחב הציבורי
הכללי מתחלק בין שניהם. המדינה מכילה מרכיבים פוליטיים – מדינתיים המגבשים את שני
הלאומים, ומערכת שלטון אחת משותפת.

דוגמה – בבלגיה, חיים הלאום הוואלוני והלאום הפלמי, יש שתי שפות רשמיות ומערכת שלטון אחת.

 

  1. רב לאומית

זהות המדינה נקבעת לפי מאפיינים אתניים ותרבותיים של כל הקבוצות הלאומיות במדינה,
והיא לא נותנת עדיפות לקבוצה מסוימת. המדינה מגדירה את עצמה ע"פ כל הקבוצות בה,
ולא רק ע"פ תרבויות של לאומים. המדינה שואפת לשתף את כל הקבוצות בסמליה המרכזיים
(כמו המנון, שפה, חגים, סמלים, וכו'), על אף שלא תמיד מתאפשר הדבר במציאות.

דוגמה – רק מדינות בודדות הגדירו את עצמן רב תרבותיות, והן קנדה, אוסטרליה וניו – זילנד.

 

  1. פוליטית – מדינית כלל אזרחיה

זהות המדינה לא מוגדרת לפי קבוצת לאום אתנית-תרבותית כלשהי. המכנה המשותף בין
חברי הלאום (האזרחים) הוא הרצון לחיות יחד, במדינה אחת, תחת אותה מערכת חוקים,
ערכים ועקרונות. לכל האזרחים במדינה יש אותן זכויות וחובות, בלי קשר למוצאם האתני.

יש חפיפה בין הלאומיות לאזרחות.

דוגמה – ארה"ב, צרפת.

הצדקות דמוקרטיות לקיום מדינת הלאום

 

  1. הזכות הטבעית

זכותו הטבעית של כל עם להקים מדינה עצמאית משלו, אשר לא תהיה כפופה למרות של
מדינה אחרת \ שלטון זר. מתייחסת למדינות לאום אתניות ומדינות לאום פוליטיות.

בישראל – הצדקה זו מצוינת בהכרזת העצמאות, בכך ש"זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי
להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית".

 

  1. האופי הדמוקרטי של המדינה

זכותם של אזרחי המדינה לעצב את המרחב הציבורי ברוח המורשת הלאומית של הרוב,
באמצעות עקרון שלטון העם ועקרון הכרעת הרוב. דבר זה נעשה בתנאי שלא יפגעו בזכויות של
בני המיעוט לעצב את חייהם באופן שונה.

בישראל – המרחב הציבורי מבטא את הדומיננטיות היהודית, כיוון שהקבוצה הלאומית היא יהודית, ונבחרה באמצעות שלטון עם והכרעת הרוב, תוך מתן זכות למיעוטים לשמר את ייחודם התרבותית.

 

  1. הזכות לתרבות

כדי שבני אדם יוכלו לחיות חיי ייחוד, תוכן ומשמעות – יש צורך בקיום של מציאות תרבותית.
תרבותו של אדם ותרבותו של עם, מהווים חלק חשוב בזהותם. לפיכך יש להכיר בזכות לתרבות כנגזרת של זכות האדם למימוש עצמי. מימוש זכות זו, היא ע"י מתן אפשרות לשמר שפה,
תרבות, סמלים, טקסים, ליצור נראטיב היסטורי וכו'. מדינת הלאום מאפשרת לבני האדם
לשמר את תרבותם, ולכן בני הלאום שואפים להקים מדינה. הזכות מיועדת לבני הלאום האתני,
כל עוד נשמרות זכויות המיעוט. לרוב יש זכות לקביעת אופי המרחב הכללי, אך עליו לאפשר
למיעוט לקבוע את שלהם במקומם.

בישראל – זכות זו מצדיקה את מדינת הלאום היהודית, שכן בזכותה מתאפשרת שמירת
התרבות היהודית. מימוש הזכות לתרבות של העם היהודי מתבטא בעיצוב המרחב הציבורי
ע"י סמלים, שפה, חינוך וכו'. בנוסף, גישה זה מאפשרת את מימוש זכותו של העם היהודי לתרבות.

 

  1. הזכות לביטחון פיזי (הגנה מרדיפות)

לעיתים בני לאום מסוים נרדפים ונמצאים בסכנה קיומית. לכן, יש צורך לספק להם מקום בו
תובטח זכותם לחיים ולביטחון, תובטח חירותם ושאר זכויותיהם.

בישראל – גישה זו מצדיקה את מדינת ישראל כמקום מושבו של הלאום היהודי, שסבל במשך שנים רבות מרדיפה ופגיעה פיזית, ולכן היה צריך להעניק לו מקום בו יוכל לחיות בביטחון. בהכרזת העצמאות, מצוינת: "השואה שהתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליוני יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת…".

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.