ירח – נתן אלתרמן

ירח \ נתן אלתרמן

השיר "ירח" מופיע בספרו הראשון של נתן אלתרמן, "כוכבים בחוץ".

שיר זה עוסק בנווד הצופה על רגעים חולפים ולוקח מהם השראה לאומנות. זהו שיר ארספואטי – אלתרמן מתאר בשיר זה ליל ירח כלילה חדש בו ישנה נקודת מבט חדשה על העולם.

מבנה השיר לא נפוץ: בראשיתו הכרזה נוקבת ודרמטית הנתמכת לכל אורך השיר באמצעות תמונות מטאפוריות היוצרות הזרה למציאות. בסיום השיר ישנה קביעה המסבירה את המציאות שתוארה לאורכו.

 

בית 1

השיר פותח בקביעה: "גם למראה נושן יש רגע של הולדת".
קביעה זו מכילה בתוכה את כל השקפת עולמו של המשורר: כל מראה נושן ניתן לראות מחדש באופן שונה מהצפוי. כל מראה נושן יכול להיוולד מחדש.

לאחר אמירה זו מופיעות תמונות מוכרות עם שינוי זר:

  • שמים ריקים מציפורים, זרים ומבוצרים
  • "עיר טבולה בבכי צרצרים" – העיר האורבנית מתוארת כרחבה, טבעית, שקטה

ליל ירח בעיר הגדולה מטשטש את הגבולות בינה לבין הטבע.

 

בית 2

בית זה פונה אל הנמען הנווד בתיאור המראות שיראה בדרכו.
הדרך מואנשת: שופטת, מתבוננת, קוראת לנווד ללכת בה.
השורה הקצרה "והירח", מזכירה את הסיבה לראייה המיוחדת של הכל: זהו ליל ירח.

במרכז הבית תמונה מטאפורית ייחודית המתארת רגע חד פעמי בו הברוש נראה ככידון והירח הוא חפץ (ראש) שהכידון תקוע בו. זוהי תמונה אלימה ומאיימת.

הנווד מתלהב ומתפעל מהמראות החדשים הנגלים לעיניו .

 

בית 3

נפתח בתמונה מטאפורית: "מאגמיהן המים ניבטים אלינו" – הזרה של המים: המשורר בחר להפוך את המים לאלו שמבצעים את הפעולה (סביל). האגם כמו עיניים מתבוננות בעולם סביבו.

העץ הפורח מתואר במטאפורה "שוקט העץ באודם עגילים" כאישה צבעונית.

לאורך כל השיר מתוארים אובייקטים שונים.
בסיום השיר המשורר קובע את המכנה המשותף לכולם – אלו הם צעצועי האל.
השיר מסתיים ב"שבועת הנווד": "לעד לא תעקר ממני, אלוהינו תוגת צעצועיך הגדולים".

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.