זכויות האדם והאזרח – סיכום

זכויות האדם והאזרח

 

ראשית רעיון "זכויות האדם" הוא בהומניזם המודרני, שהעמיד במרכז את הפרט ולא את האל.

ישנם 2 סוגי זכויות –

 

  1. "זכויות האדם" או "הזכויות הטבעיות"

זכויות המוקנות לכל אדם מעצם היותו אדם, בכל מקום. השלטון לא העניק אותן ולכן לא יכול לקחת אותן – כי הן לא תלויות בו.

 

זכויות האדם לא מוחלטות

על אף שחשוב לאפשר לכל אדם ואזרח לממש את זכויותיו, לעיתים הן מתנגשות בינן לבין עצמן
או עם צרכי המדינה. כלומר, הזכויות יחסיות וניתנות להגבלה.

במקרה של התנגשות בין זכויות, יש לערוך שקלול ואיזון, כדי להביא לפגיעה מועטה ככל שניתן.

  1. חומרת הפגיעה בזכות אחת אל מול אחרת \ בין זכות לבין אינטרס ציבורי.
  2. ניסיון למציאת הסדר המאפשר מימוש מקסימאלי של כל זכות.
  3. כמוצא אחרון, אם לא ניתן להמנע מפגיעה באחת \ שתי הזכויות, פגיעה מועטה ככל הניתן.

האיזון משתנה בכל מקרה בהתאם לנסיבות. בדר"כ, בהתנהגויות מסוגים אלו, יפנה הצד הנפגע לביהמ"ש העליון (לרוב בהיותו בג"ץ), אשר יאזן ויכריע בין הצדדים.

 

  • כבוד
  • חירות
  • הליך הוגן ניתן לזכור ע"פ ראשי התיבות
  • חיים וביטחון כ"ח החש"ק
  • שוויון
  • קניין

 

 

  1. זכויות האזרח

זכויות הניתנות לאדם מתוקף היותו אזרח במדינה כלשהי. בדומה לזכויות הטבעיות, גם את זכויות אלו השלטון לא יכול להפקיע, כי הן שייכות לאדם עצמו.

זכויות האדם

 

 

  1. הזכות לחיים ולביטחון

זכותו של אדם לא להיות נתון לפגיעה בחייו או בגופו, וללא פחד מפני פגיעה אפשרית. על המדינה מוטלת החובה להגן על זכות זו, דבר שמתבטא בחוקי המדינה ובקיום מוסדות ביטחון. הזכות לחיים היא הראשונה במעלה והבסיסית ביותר, שכן אדם שאינו חי לא יכול ליהנות משאר הזכויות.

 

 

  1. הזכות לחירות

זכותו של כל אדם לכלכל את חייו כרצונו, לבחור את בחירותיו ולשאת באחריות לבחירות אלו.
הזכות לחירות נובעת מהכרה בכך שהאדם הוא יצור אוטונומי ותבונתי, הרוצה לשלוט בחייו.
הזכות תוגבל רק כאשר האדם עלול לפגוע בזכויות של אחרים, בחברה או בעצמו.

 

  • חירות המחשבה הדעה

 

זכותו של כל אדם לגבש לעצמו דעה בכל תחום ועניין – מוסר, דת, פוליטיקה וכו'.
זכותו להחזיק בכל דעה, גם אם היא לא מקובלת / נתפסת ע"י אחר כמסוכנת (במצב זה, הוא יכול להחזיק בה, בתנאי שהיא לא מקבלת ביטוי חיצוני). זכות זו היא תנאי לכך שהאדם יהיה חופשי ואוטונומי בצורה מלאה.

 

  • חירות המצפון – מקרה פרטי של חופש הדעה

 

זכותו של כל אדם להחזיק דעות מסוימות, בעיקר בענייני מוסר, הנובעות ממקורות שונים: דתיים, חילוניים, תאוריות, מוסר וכו'. לעיתים אדם יקבל את הזכות לסרב לביצוע מעשה, משום שאותו מעשה פוגע במצפונו. הזכות כוללת גם פעולה חיצונית של האדם לפעול
לפי ערכיו האישיים, ולסרב לפעול בניגוד למצפונו.

 

  • חירות (חופש) הביטוי

 

זכותו של כל אדם לבטא את עצמו – את דעותיו, אמונותיו, רגשותיו והעדפותיו, בפומבי
ובכל דרך שיבחר – בדיבור, בכתב, באמצעים אומנותיים וכו'. חופש הביטוי הוא למעשה המימוש של חירות המחשבה והדעה, והוא הכרחי לקיום דמוקרטיה אמיתית המבוססת
על דיון, החלפת דעות וביקורת על השלטון. השלטון אינו רשאי למנוע פרסום דעה רק
בשל היותה שגויה בעיניו.

  • זכות הציבור לדעת, חופש המידע

 

מטרתה לאפשר לאזרח לצרוך, לקבל ולהחליף מידע בנושאים שונים ומגוונים, ככלי לגיבוש עמדות ודעות. המידע מתקבל ממקורות שונים, או שהאזרח דורש אותו. מקור מידע חשוב הן רשויות השלטון, וחובתן לספק לו את המידע.

 

  • חופש ההתאגדות \ התארגנות

 

זכותו של כל אדם להתארגן בקבוצה כדי לקדם מטרה משותפת. ההתארגנות הקבוצתית מאפשרת לאדם להגיע להישגים שלא היה ניתן להגיע אליהם בדרך אחרת, להגשים את עצמו ולקדם את מטרותיו בצורה טובה יותר. התחום הבולט ביותר של חופש ההתאגדות הוא פוליטי, אולם קיימים תחומים נוספים כמו כלכלה, דת, חברה וכו'. חופש זה יוגבל רק כשההתאגדות מהווה סכנה לשלום הציבור ולביטחונו, או עלולה לפגוע בזכויות של אחרים.

 

  • חופש הדת
  1. חופש הדת

זכותו של אדם לבחור בדת מסוימת, להאמין בה ולהשתייך אליה ע"י קיום הפולחן שלה, כל עוד הוא לא פוגע באחרים. יכול להיות בפומבי או בפרטי.

 

  1. החופש מדת

החופש להחליט לא להאמין, לא לקבל את תוקף הדת ולא להשתייך לעדה דתית. לא ניתן לכפות על אדם לקיים פולחן דתי כלשהו \ למנוע ממנו זכויות אם אינו מאמין

 

  • חופש התנועה

 

זכותו של כל אדם לנוע בחופשיות ממקום למקום, בארץ או בחו"ל. זכות זו ניתנת להגבלה רק ע"י צו של בית משפט (מעצר, כליאה, אשפוז בכפייה וכו').

 

  • חופש העיסוק

זכותו של כל אדם לבחור בכל מקצוע וגם לעסוק בו בפועל. כשמקצוע דורש רישיון מיוחד,
יש לקבל את הרישיון ורק אז ניתן לעסוק בו.

 

  • חופש האסיפה וההפגנה

 

זכותו הפוליטית של אדם להביע את דעותיו באמצעות התאספות עם אנשים נוספים
והבעת מחאה לא אלימה, בעד או נגד רעיון מסוים, כחלק מהפגנה.

  1. הזכות לקניין (רכוש)

זכותו של כל אדם לשמור רכוש שצבר \ קיבל \ ירש ללא סכנה שרכושו יילקח ממנו. האדם יכול לעשות כרצונו ברכוש, וליהנות ממנו. הקניין כולל רכוש פיזי וכן רכוש רוחני (למשל יצירה מוזיקלית).

 

 

  1. הזכות לשוויון

זכותו של כל אדם לקבל יחס זהה לשל אחרים, ללא הבדלי דת, גזע ומין. זכות זו נובעת מכך
שכל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם, ולכן אסור להפלות אדם בשל זהותו,
שיוכו או עקב סממן חיצוני כלשהו (דת, גזע, מין, העדפה מינית, צבע עור וכו'). במדינה הדמוקרטית, הזכות לשוויון מתבטאת בכל הקשור לתוכן החוק ולאכיפתו – אשר מחויבים להיות שוויוניים.

ישנם 3 מקרים של סטייה מעקרון השוויון –

 

  • אפליה פסולה – פגיעה לא מוצדקת בזכות לשוויון, ע"י התייחסות שונה לאנשים שווים
    כאשר אין כל שוני רלוונטי המצדיק זאת. למשל אפליה של כהה עור בכניסה למועדון.

 

  • העדפה מתקנת

 

מתן יחס שונה לאנשים שווים לכאורה, כדי לשפר את מצבן של קבוצות מקופחות או קבוצות בעלות נתוני פתיחה פחות טובים משל שאר החברה. ההעדפה ניתנת לזמן מוגבל,
עד שנסגרים \ מצטמצמים הפערים בין מקבליה לבין שארה הפרטים בחברה.
מטרת ההעדפה המתקנת היא צמצום פערים חברתיים-כלכליים, ושינוי התייחסות סטריאוטיפית כלפי הקבוצות אשר ההטבה ניתנת להם.

 

בעד

  • מצמצמת פערים
  • מקדמת שוויון מהותי בחברה
  • עוזרת בביטול דעות קדומות (נגד הקבוצה המועדפת)

נגד

  • גורמת להקטנת מאמצים מצד הקבוצה הנתמכת, ויוצרת תלות גדולה יותר במדינה.
  • מפלה לרעה את מי שלא מקבל את ההטבה, והופכת לאפליה פסולה.

 

  • הבחנה – הענקת יחס שונה בצורה של הטבה לאנשים בעלי שוני רלוונטי, השונים זה מזה בצרכים, יכולת או כישורים. ההבחנה אינה מוגבלת בזמן וניתנת כל עוד השוני מתקיים.

למשל, נכה יקבל יחס שונה בצורת הטבות כלכליות, הקצאת מקומות וכו' – כל עוד הוא נכה.

  1. הזכות להליך משפטי הוגן

אדם חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו, ולכן יש להעניק הגנה על זכויות האדם, מפני פגיעות
לא מוצדקות בכל התהליך המשפטי – מרגע הטלת החשד עד לענישה.

מטרת זכות זו היא להבטיח שהפגיעה בזכויות החשוד תהיה מוצדקת ולפי הכללים הקבועים בחוק.

הקפדה על הליך הוגן הינו אחד מהדברים החשובים ביותר בשמירה על זכויות אדם בחברה דמוקרטית, שכן הליך ההעמדה לדין והליך המעצר מעצם היותם – פוגעים קשות בזכויות שונות (חירות, שם טוב, פרטיות).

 

כיצד נשמרת זכות זו?

  • אין לערוך חיפוש בביתו של אדם ללא צו שופט.
  • אין להעניש אדם בקנס או מאסר ללא משפט.
  • הנאשם זכאי לייצוג משפטי.
  • זכותו של הנאשם שמשפטו יערך בפומבי.
  • אין לעצור אדם ליותר מ24 שעות ללא אישור שופט.
  • חשוד זכאי לעיין במידע הקשור לכתב אישומו, פירוט סעיפים, עובדות וראיות.
  • יש צורך בשופטים עצמאיים ובלתי תלויים כדי לקיים משפט צדק.

 

  1. הזכות לכבוד

זכותו של כל אדם שלא להיות נתון ליחס משפיל ומעליב. זכות זו מכירה באנושיות של בני האדם, וכתוצאה מכך בכבוד האנושי. הזכות קשורה לתחושת הכבוד והדימוי העצמי של האדם.
נכללות בה הזכות לשם טוב, לפרטיות ולצנעת הפרט. מכיוון שהיא לא מוחשית (עלבון, פגיעה) ואיננה ניתנת למדידה, קשה להגן עליה בה בהליך שיפוטי.

 

 

  1. הזכות לפרטיות

זכותו של אדם לחיות ללא חשיפה, התערבות, מעקב או חדירה לחייו ולתחומו הפרטי ללא הסכמתו. חדירה לפרטיות אדם \ חשיפת פרטים עליו, עלולה לפגוע בכבודו ובפיתוח חייו באופן אוטונומי.

 

 

  1. הזכות לשם טוב

שם טוב הוא אחד הנכסים החשובים שיש לאדם. זכותו של כל אדם ששמו לא יוכפש, ושלא יפרסמו אודותיו \ על אורחתו \ על דעותיו מידע שקרי ופוגע, אשר יפגע בשמו הטוב.

דוגמאות לזכויות האדם והאזרח בישראל


בחקיקה

  1. חוק שווי זכויות האישה (1951) – קובע שגבר ואישה שווים בפני החוק ובכל פעולה משפטית. מחזק את הזכות לשוויון, ובמקרה זה את איסור האפליה בין המינים.
  2. חוק יסוד חופש העיסוק (1992) – קובע כי זכות כל אזרח \ תושב של המדינה, לעסוק בכל עיסוק, מקצוע \ משלח יד. מחזק את הזכות לחופש העיסוק, ונותן לה מעמד חוקתי, על-חוקי.


בפסיקה

  1. בג"ץ אליס מילר (1994) – החיילת אליס מילר עתרה לבג"ץ לאחר שהצבא מנע ממנה להשתתף בקורס טייס בטענה שאין לשלב נשים בתפקידי לחימה. בג"ץ קיבל את העתירה.
  2. בג"ץ מאיר שניצר (1988) – רצה לפרסם בעיתון כתבה על תפקוד ראש המוסד. הצנזור הצבאי סירב לאשרה. בג"ץ קיבל את העתירה, וחיזק הזכות לחופש הביטוי וז' הציבור לדעת.


הגנה על המגזר השלישי

  1. האגודה לזכויות האזרח – מגן ומקדם זכויות אדם ע"י פעילות ציבורית, משפטית וחינוכית.
  2. קו לעובד – עמותה שמגנה על זכויות עובדים מקופחים במשק הישראלי, ועוזרת דרך סיוע פרטני ומאבקים ציבוריים.

 

 

חובות האדם

כאדם – כדי שכל פרט בחברה יוכל לממש את זכויותיו הטבעיות, חובתו של כל אדם באשר הוא

  1. לכבד את זכויות האחר ולהימנע מפגיעה בהן.
  2. לפעול למימוש זכויות ולהגנה עליהן, ע"י התראה על עוולות והתראה מפני פגיעה בהן.


כאזרח
– חובות שחלות על אדם רק במדינתו

  1. ציות לחוק
  2. חובות הקבועות בחוק (תשלום מיסים, שירות צבאי וכו')
  3. חובות אזרחיות תלויות באדם. עניינן הוא השתתפות בעיצוב החיים הציבוריים (הצבעה וכו')
  4. הבטחת המסגרת המדינית, הדגשת הקשר בין האזרח למדינה
  5. נאמנות למדינה

לא ניתן לשלול זכויות מאדם גם אם לא ביצע את חובותיו. גם אדם שעבר על החוק, יקבל
את העונש הקבוע למעשו, אך לא מעבר. לא ניתן לשלול מאדם זכויות מעבר לקבוע בחוק,
והשלילה עצמה חייבת להיות קשורה באופן ישיר לעבירה \ לחובה.

זכויות חברתיות


זכויות אותן מעניקה המדינה בדרך של הקצאת משאבים ושירותים על מנת להבטיח מינימום של קיום אנושי (במדינה עם מדיניות ליבראלית), או קיום בכבוד (במדינה עם מדיניות סוציאל – דמוקרטית).

זכויות אלו בעלות חשיבות רבה, משום שהן מאפשרות את מימוש הזכויות הטבעיות, חיים של כבוד, ומאפשרות לאדם לפתח את עצמו כאדם אוטונומי החי חיים בעלי משמעות.

הזכויות ניתנות לכל מי שמנהל שגרת חיים במדינה.

כל מדינה מחליטה עד כמה היא מרחיבה או מצמצמת את היקף הזכויות החברתיות בה, דבר
התלוי גם ביכולותיה הכלכליות.

ביניהן, הזכות לשירותי בריאות, חינוך חינם, ביטחון סוציאלי ורמת חיים נאותה, דיור, זכויות עובדים ותנאי עבודה.

 

 

 

 

  1. הזכות לחינוך

הזכות לקבל מהמדינה השכלה ללא תשלום, כדי לרכוש ידע ומיומנויות שיאפשרו לכל
ילד לספק בעתיד את צרכיו ולהיות אזרח עצמאי.

בישראל: ממומשת ע"י חוק חינוך חובה חינם – מעניק השכלה מהגן ועד תיכון לכל אזרח.

 

 

 

 

  1. הזכות לבריאות

הזכות לחיות בגוף בריא ושלם, ולקבל מהמדינה שירותי בריאות וטיפול רפואי כאשר
האדם חולה או נפצע.

בישראל: ממומשת בחוק ביטוח בריאות ממלכתי – תשלום יחסי מהשכר עובר לביטוח
רפואי, וכך כל אדם זכאי לביטוח כזה. הסדרים קיימים גם למובטלים. הזכות לא כוללת
כל טיפול רפואי; ועדת סל הבריאות קובעת אילו טיפולים ותרופות ייכללו בזכות זו.

 

  1. הזכות לרמת חיים נאותה

הזכות לחיות ברמת חיים סבירה, המאפשרת לאדם קיום אנושי, שיאפשר לו לנהוג
כאדם חופשי המסוגל לחשוב ולקבל החלטות רציונלית. תפקיד המדינה הוא לקבוע
מהו "קיום בכבוד", ולאפשר אותו לאזרחיה.

בישראל: מימוש זכות זו מתבצעת ע"י הביטוח הלאומי ומערכת הקצבאות – המדינה
גובה מס למען הביטוח הלאומי, ומעבירה את הכספים ע"י קצבאות זקנה, נכות, דמי
אבטלה וכו'. מי שאינו מגיע לרמת שכר מסוימת, נתמך ע"י קצבאות הבטחת הכנסה.

 

 

  1. הזכות לדיור

הזכות לקורת גג ותנאי מגורים נאותים.

 

בישראל: קיימות מס' חברות ממשלתיות לדיור ציבורי (עמידר, עמיגור, פרזות) ובבעלותן דירות אשר ניתנות לחסרי יכולת בהמלצת שירותי הרווחה.

 

 

  1. זכויות עובדים ותנאי העסקה

זכותו של האדם העובד לתנאי העסקה נאותים והוגנים.

לדוגמה

 

  • שכר מינימום
  • הגבלת שעות עבודה מנוחה
  • פיצוי על עבודת לילה
  • תשלום בגין ימי חופש והבראה
  • תשלום עבור שעות נוספות
  • זכות להקמת איגוד מקצועי ולהיות חבר בו
  • זכות לשבות

בנוסף, המדינה יוצרת מקומות עבודה ומסייעת לאנשים למצוא מקומות עבודה.

 

זכויות קבוצתיות \ זכויות מיעוטים וקבוצה

ברוב המדינות הדמוקרטיות בעולם, קיימות קבוצות מיעוט.

קבוצות אלו רוצות לשמור על ייחודן, ומבקשות מהמדינה להכיר בהן כקבוצה נפרדת, ולספק להן
את האמצעים הדרושים כדי לשמור על זהותן – מימון לחינוך נפרד, לשימור השפה, הדת,
התרבות והמנהגים.

כל מדינה מחליטה האם להעניק זכויות מיוחדות לקבוצות מיעוט, ובאיזה היקף.

לא כל המדינות רואות את עצמן מחויבות לשמור על זכויות אלו. ישנן מדינות בעלות
מדיניות ליבראלית קיצונית, המכונה "אוניטריזם", אשר לא מאפשרות הבעת שונות תרבותית,
ובכך ומנסות לגרום להטמעת המיעוט ברוב.

לדוגמה – צרפת לא מאפשרת למיעוטים השונים מערכת חינוך נפרדת.

בין זכויות אלו נכללות –

  1. הזכות לשפה
  2. חינוך
  3. ייצוג
  4. קיום מצוות הדת
  5. חופש הפולחן

בישראל: המדיניות היא תמיכה בשימור הזהות הייחודית של המיעוטים, באמצעות הענקת
מערכת חינוך נפרדת, והכרה בשפת המיעוט כשפה רשמית במדינה.

יש לשים לב – "קבוצה" בעלת מאפיינים מיוחדים אשר נהנית מהזכות לשימורם, היא לא רק קבוצה לאומית, אלא גם קבוצה המתבססת על דת, שפה או תרבות ייחודית, ונפרדת משאר האוכלוסייה.

לכן, גם החרדים בישראל חשבים לקבוצה בעלת מאפיינים ייחודיים, הנהנת מזכויות
קבוצה (כמו אוטונומיה חינוכית) ובעלי מאפיינים ייחודים ונבדלים של תרבות ומסורת דתית
הדורשת זכויות קבוצה לשימור זהותם הייחודית, על אף שהם אינם מיעוט אתני או דתי,
מעצם היותם שייכים לרוב היהודי.

 

 

דוגמאות למתן זכויות מיעוטים וקבוצה בישראל

  1. הכרה בשפה הערבית כשפה רשמית שנייה.

הביטוי לכך הוא בשימוש בשפה הערבית במסמכים ממשלתיים וכו'.

  1. הכרה בימי חג שאינם יהודיים, כימי חופש לעובדים שאינם יהודיים.
  2. קיום מערכת חינוך חרדית נפרדת.
  3. הכרה בסמוך בתי דין שרעיים לנישואין וגירושין של מוסלמים.

 

זכויות מדור ראשון (הזכויות הטבעיות)

כבוד

חירות

הליך הוגן

חיים וביטחון

שוויון

קניין

 

 

 

 

זכויות מדור שני (זכויות האזרח)

עובדים

חינוך

בריאות

דיור

רמת חיים נאותה

 

 

 

 

זכויות מדור שלישי (זכויות מיעוטים וקבוצה)

דת

שפה

תרבות

חינוך

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.