אמצעים אומנותיים
- ניגודים
- לשון ציורית: מטפורות, דימויים, מטונימיות
- שאלות רטוריות
- אלוזיות (רמיזות)
משפט איחוד – משפט בו אחד האיברים יוצא מהמשפט וחוזר במילת יחס.
דוגמא: "וארץ – עזבה אותה עירומה"
האיבר היוצא: ארץ. חזרתו במילת יחס: "אותה" – את הארץ.
סונטות
הסונט הוא שיר בן 14 שורות, בעברית נקרא שיר זה"ב (14 בגימטרייה).
הסונט מתחלק ל2 חלקים: אוקטט (8 ראשונות) וססטט (6 אחרונות):
אוקטט = פעמיים קוורטט = 4 שורות כל אחד = 8 סה"כ
ססטט = פעמיים טרצט = 3 שורות כל אחד = 6 סה"כ
▼
14 שורות כל השיר
—
ראשית שירת הסונטות התחיל באיטליה ב"אסכולה הסיציליאנית" בראשית המאה ה13.
באיטלקית "סנטו" = צליל קטן.
מפתח הסגנון היה פרנצ'סקו פטררקא.
לאה גולדברג תרגמה את הסונטות שכתב על הגבירה לאורה.
בהשראתו היא כתבה את מחזור הסונטות "אהבה של תרזה די-מון".
בראשית מחזור הסונטות כתבה המשוררת את הדברים הבאים:
"תרזה די-מון הייתה אישה מן האצולה הצרפתית, שחייה בסוף המאה הט"ז בסביבות אביניון שבפרובנס. בהיותה בת ארבעים בערך התאהבה באיטלקי צעיר, ששימש מחנך לבנה, והקדישה לו כארבעים ואחת סונטות. כאשר עזב האיטלקי הצעיר את ביתה שרפה את כל שיריה והיא עצמה פרשה למנזר. זכר שיריה נשאר רק כאגדה בפי בני דורה".
שירת ימי הביניים
נכתבה בספרד, באמצע המאה ה10 עד סמוך לגירוש יהודי ספרד ב1492.
תחת שלטון המוסלמים זכו היהודים לחיי שפע.
שירי קודש
- בורא עולם
- שאלות אמונה
- נכתבו במטרה לשמש בטקסים דתיים
שירי חול
- במרכזם האדם
- שירי אהבה \ ארוטיקה \ חשק
- שירי יין
שירי ציון
- נכתב בעיקר על ידי רבי יהודה הלוי
- מבטאת את הקשר העמוק לציון המולדת ההיסטורית, את הגעגועים אליה והרצון לשוב אליה
מאפיינים מרכזיים בשירת ימי הביניים
- הבית עצמו: דלת וסוגר
- חרוז מבריח
- תפארת הפתיחה (מציג את רעיון השיר באופן ברור)
- תפארת החתימה
- שיבוצים מקראיים
- צימודים (מילים בעלות צליל דומה\זהה ומשמעות שונה)
- אקרוסטיכון
מושגים כלליים
אבסורד – חוסר היגיון, סתירה
אודיסאה – אפוס המתאר את קורותיו של אודיסאוס לאחר מלחמת טרויה, מסע חיי האדם בו מתעצבת אישיותו באמצעות חוויות
אוטוריטה – סמכות
אוטוסטרדה – דרך \ מסלול ללא עצירה
אוקסימורון – ציור לשוני, מטפורה מצרפת מושגים וביטויים סותרים היוצרים הזרה (שתיקה רועמת)
אותנטי – אמתי, מקורי
אלוזיה – רמיזה לטקסט מוקדם יותר
אמביוולנטי – דו ערכי
אנלוגיה – השוואה, דמיון
אנפורה – מילה \ ביטוי החוזרים בראשי משפטים. מדגישה את הרעיון \ רגש (התלהבות, תוכחה, תלונה, אבל), (ניצוץ אחד \ ניצוץ קטן).
אפיפורה – מילה \ ביטוי החוזרים בתוך הטקסט
אפוס – שיר עלילה שנרקם מאירועים היסטוריים ומיתולוגיים
אקסיסטנציאליזם – קיומיות
ארכיטיפ – טיפוס על, חוויה אנושית שנחווית על בני האדם מעצם היותם בני אדם. תת המודע הכללי.
ארספואטיקה – על הפואטיקה, על האומנות. יצירה שנושאה היא היצירה עצמה, התהליך, יחס וכו'
אתוס – עולם הערכים העומד בבסיס תפיסה מסוימת
בדיון, מבדה – שם כללי לסיפור שהומצא ע"י המחבר
בר – תבואה טהורה, מיועדת למאכל אדם
גלישה – בטקסט. המשפט ארוך יותר מהשורה והוא גולש לשורה הבאה
גרוטסקה – תיאור מגוחך ומגעיל, בין קומי למפחיד ומאיים
דהומניזציה – התרוקנות מאנושיות
דמוניזציה – הסטה
דיאלקטיקה – התפתחות תוך כדי מאבק בין ניגודים (תזה ואנטיתזה). לבסוף נוצר שילוב ביניהם, הרמוניה חדשה – סינתזה.
דיגרסיה – סטייה
דימוי – ציור לשוני המחבר שני דברים, בעזרת מילות דימוי: כמו, כאילו, כפי (רוגז כעכבר)
הזרה – תיאור דבר מוכר באופן חדש וזר
היפרבולה – הגזמה
וידוי – ז'אנר ספרותי בו הגיבור המספר מתוודה על מעשיו השליליים
ז'אנר – סוגה, סיפורת
זונדרקומנדו – יחידה הפעלה בתקופת המשטר הנאצי, בה היו גם אסירים יהודים. תפקידה היה פינוי גופות ממחנות ההשמדה ותאי הגזים. אותם אנשים נרצחו בהמשך גם הם.
זמן אובייקטיבי – תיאור זמן באמצעות תארים מוכרים (שעות, חלקי יממה, עונות, שנים וכו')
זמן סובייקטיבי – תיאור זמן באמצעות חיי הנפש ("אלף שנים היה ראשו מונח על מיטתה")
חרוז – מילים בעלות צלילים שווים, אמצעי קישוט שתפקידו להוסיף לניגוניות השיר.
טרגדיה – מחזה המציג התפתחות הרת אסון, סבל אנושי, מאבק, שינוי גורל, מוות
טרגדיה קומית – שילוב יסודות טרגיים וקומיים באותה היצירה
לשון פיגורטיבית – לשון ציורית המכילה ציורי לשון: מטפורה, דימוי, האנשה, סמל, מטונימיה וכו'
לשון פריזאית – לשון סיפורית, יומיומית
מבע משולב – דיבור בשני קולות: קול המספר וקולה של הדמות
מגדר – הבחנה תרבותית בין נשים לגברים, בשונה מהבחנה ביולוגית
מוטיב – פרט החוזר בעלילה מס' פעמים ומודגש באמצעות פירוט יתר. טעון משמעות סמלית. תפקידו לאפיים את הדמות ולעצב משמעות כללית.
מונומנטלי – 1. עצום, כביר, איתן \ 2. עומד לזיכרון
מטמורפוזה – גלגול, שינוי צורה
מטפורה – השאלה, ציור לשוני. שימוש במילים מעולם אחד (שדה סמנטי) כדי לתאר עולם אחר
מטונימיה – ציור לשוני. תיאור דבר אחד בעזרת דבר הקרוב אליו במקום ובזמן
מיתוס – אגדה, מסורתית או דמיונית, מספרת על יצורים על אנושיים או מאורעות ותופעות טבע. לרוב עוסקת באלילים ובריאת העולם. בבסיס המיתוס חוויות ->
ארכיטיפיות – על טיפוסיות, מאפיינות את האדם ואת הקיום האנושי
מסה – חיבור המתבסס על ניסיונו האישי של הכותב ולא על עובדות
מספר – דרך המסירה בה בחר המחבר
מספר כל יודע – ישות הנמצאת מעל עולם היצירה ומאופיינת בידיעת הכל (מחשבות, רגשות וכו')
מספר עד \ גיבור – דמות מעולם היצירה, לרוב מספר בגוף ראשון. חלות עליו מגבלות אנושיות.
נראטיב – הסיפור מנקודת המבט של מי שמספר אותו
סונטה – שיר בן 14 שורות, נחלק לשני חלקים: אוקטט וססטט
סינסתזיה – ערבוב בין חושים. "לשמוע את הריח"
סינקדוכה – תיאור דבר באמצעות חלק משלם
סימביוזה – תלות הדדית
סמל – משהו העומד במקום משהו אחר. יכול להיות מילה, ניב, שם, מקום, מוצג, בע"ח ועוד. כל דבר בעל משמעות עצמאית שמוצג כמייצג, ממחיש רעיון, רגש, שאיפה, מושג או פעולה.
סמל פאלי – סמל המעורר אסוציאציה לאיבר המין הגברי (פאלוס)
סקאז' – סגנון המאפיין את הסיפור שבעל פה
עלילה – אירועים חיצוניים ופנימיים הבאים זה אחר זה, ניתן לספר ולתאר אותם בדרכים שונות
עלילה קווית – אקספוזיציה, סיבוך, שיא, התרה
פרודיה – יצירה שנכתבה מתוך חיקוי מכוון של יצירה רצינית. שמה אותה ללעג, צחוק או שנינה
פואטיקה – שם כולל לאומנות הפיוט והשירה. מקור המונח בספרו של אריסטו: פואטיקה
פואטיקה מודרניסטית – שירים ישירים, בוטים, חסרי מטפורות. לרוב אירוניים
פואמה – שיר עלילתי. תערובת של יסודות שיריים אשר אחד מהם מתבלט וקובע את אופי הפואמה. מופיעה דמות לירית. הדובר מתאר את הדברים בדרך סובייקטיבית.
פונקציה נרטיבית – נקודת התצפית. המבט ממנו מסופרים הדברים
פוסטמודרניזם – תהליך, סגנון חיים, סגנון אומנותי, המיצג תפיסה רב קולית המבליטה את ההבדלים בין זהויות, תרבויות ובני אדם
פטריארכיה – מבנה חברתי בו הגבר הוא החזק והשולט, עומד בראש המשפחה
פציפיזם – אידאולוגיה היוצאת נגד השימוש בכוחות מזוינים למען השגת מטרות
פרדוכס – סתירה לוגית, אמירה המנוגדת לשכל הישר
ציקלון – תרמיל, קיטבג, תיק גב גדול
ציפורת – כינוי לפרפר
צרי – צמח מרפא ("הצרי אשר בגלעד" \ ישעיהו)
קופלט – בית דו טורי בחריזה צמודה (זוג השורות האחרונות בסונט השייקספירי)
רדוקציה – צמצום
ריאליזם – זרם אומנותי שמטרתו לתאר עולם דמוי מציאות, כדי להגיד משהו על המציאות
רמז מטרים – אינפורמציה המגיעה טרם זמנה.
שירת הטרובדורים – משוררים וזמרים שכבתו שירי אהבה ותשוקה וביצעו אותם. נכתבה בספרד ובאיטליה מסוף המאה ה11 עד סוף המאה ה14
תבן – פסולת החיטה, מאכל בהמות
תמה – נושא, תוכן
מאפייני סיפור קצר
- אורכו מועט
- מעט דמויות
- מעט תיאורים, שכל אחד מהם בעל חשיבות
- בעל שלוש האחדויות: המקום, הזמן, העלילה
סיפור ווידוי
סיטואציית וידוי בה אדם אחד מספר לאדם אחר על מעשיו השגויים.
- קיים אדם נוסף
- המספר בלתי נאמן
- מפתח פסיכולוגי שהוצב ע"י הכותב
יהודה עמיחי
משורר מהמחצית השנייה של המאה ה20.
נולד בגרמניה בשנת 1924, עלה לישראל בשנת 1936.
למד בבתי ספר בפתח תקווה וירושלים, שירת בבריגדה היהודית (חטיבה כלשהי) בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. היה לוחם פלמ"ח.
לאחר מלחמת השחרור למד באוניברסיטה העברית ספרות ומקרא.
בשנת 1955 הוציא את ספר השירים הראשונים שכתב, ולאחריו הוציא עוד רבים.
שירתו עוסקות ביחיד, בעולמו ובקיומו, ועוטפת אותה השקפת עולם הומניסטית.
זכה בפרס ישראל לשירה בשנת 1982 ובפרסים רבים נוספים.
אתגר קרת
סופר ישראלי, נולד בשנת 1967 ברמת גן. בן לניצולי שואה, נשוי ואב לילד.
עיקר יצירותיו הן סיפורים קצרים, אך עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס
כתיבתו "פוסט מודרנית" – מערער אמיתות, מערבב גבוה ונמוך, כותב בסלנג.
לאה גולדברג
נולדה ב1911, נפטרה ב1970.
בין השנים 1952 – 1955 פרסמה לאה גולדברג מחזור סונטות הנקרא "אהבה של תרזה די-מון". בתקופה זו תרגמה את שירת פטטרקא, שנחשב ל"אבי הסונט".