| חקלאות |
חקלאות בעל – מבוססת גשם
חקלאות שלחין – מבוססת השקיה
חקלאות אינטנסיבית – דורשת הון וידע (חקלאות מסחרית, נמצאת במדינות מפותחות) \
עבודה עצמית רבה (חקלאות לקיום עצמי, נמצאת במדינות מתפתחות).
חקלאות אקסטנסיבית – לא דורשת הון, ידע או עבודה רבה.
פעולות שליליות בענף החקלאות
- עיבוד יתר של הקרקע
עיבוד האדמה באופן מואץ (במטרה לספק את צרכי העולם) הורס את הקרקעות ופוגע בפוריותן,
עד שהן לא יכולות לספק את התוצרת הדרושה. כתוצאה מכך הקרקע מתדלדלת, ונוצר תהליך מדבור. הידלדלות הקרקע והמדבור מתרחשים באזורים צחיחים (מדבר) וצחיחים למחצה (ערבה).
- רעיית יתר
איזורים בעלי משקעים מועטים, בהם לא ניתן לגדל גידולים, משמשים לרעיית צאן ובקר.
העדרים עוברים על השדות שוב ושוב בתדירות גבוהה, והורסים את הצמחייה בקצב מהיר, שלא מאפשר את התחדשותה. הקרקע מידלדלת, נהרסת וננטשת. בעלי העדרים עוברים לרעות
בקרקעות חדשות.
גורמים להידלדלות הקרקע
- גידול אינטנסיבי של אותו הגידול, באותה החלקה, מבלי לתת לקרקע לנוח; גורם
להיעלמות של החומר האורגני בקרקע, הדרוש להתפתחות תקינה של הצמחייה. פוריות הקרקע יורדת, והיא מניבה יבולים קטנים ובאיכות ירודה. כדי להתגבר על הידלדלות הקרקע, משתמשים בחומרי דישון כימיים. - בהכשרת שטח לעיבוד חקלאי, עוקרים צמחים ופוגעים בלכידות הקרקע. הרוח והמים סוחפים את הקרקע ומדלדלים אותה.
- חריש וקציר של הקרקע חושפים אותה. טיפות הגשם גורמות להידוק, הפוגע ביכולת
חלחול הגשם לקרקע. המים יוצרים נגד עילי ונאבדים.
דוגמה לתהליך מדבור – איזור הסאהל
חבל ארץ מדרום למדבר סהרה. משתרע לרוחב יבשת אפריקה, על פני חלקים גדולים במס' מדינות (סומליה, אתיופיה, קניה, סודן, צ'אד, ניז'ר, מאלי, בורקינה, פסו, מאוריטניה וסנגל). פירוש השם "סאהל" בערבית הוא חוף, ומשמעותו סמלית כמעין חוף ל"ים החולות" הרחב של מדבר סהרה.
עד למאה ה20, חייה בסאהל אוכלוסייה דלה, שאורח חייה הותאם לתנאי הטבע הקשים –
רוב התושבים היו רועי צאן, ומיעוטם איכרים שגידלו תבואה. הרועים ניצלו את הצמחייה
הטבעית באיזור, ובעונת הגשמים נדדו עם העדר צפונה, לאיזור הסהרה, שם העדר ניזון מהמרעה הטבעי של הסוואנה (שיחים נמוכים ומעט עצים). בעונת היובש נדדו דרומה, לאזור השטחים החקלאיים בהם עבדו איכרו האזור. לאחר הקציר, הרועים העלו את עדריהם לשדות, שם בע"ח
ניזונו מהקש הנותר ודישנו את השדה בהפרשותיהם. תקופה ארוכה גדלה האוכלוסייה בסאהל באיטיות, וכך נשמר האיזון בין גודלה לבין מקורות המחייה המעטים שעמדו לרשותה. במהלך
המאה ה20, הוכנסו לאיזור שירותי רפואה ותברואה בסיסיים, בעקבותיהם ירד שיעור התמותה
והואץ גידול האוכלוסייה. כדי לספק את הצרכים המתרבים, החלו תושבי איזור הסאהל לנצל את
המשאבים עוד ועוד – חפרו בארות לשימוש במי תהום, הגדילו עדרים והרחיבו שטחי חקלאות. משנות ה60 של המאה ה20, מתרחש בסאהל תהליך הדרגתי של מדבור, במהלכו מתרבות
באיזור תופעות טבע האופייניות למדבר. שנות בצורת רצופות רבות פקדו את האיזור
וגרמו לתופעות יובש המשתלטות על הנוף – ייבוש נהרות, הצטמקות אגמים, העלמות מהירה
של צמחייה והתפשטות דיונות ממדבר סהרה אל האיזור, אשר מכסות שטחים מיושבים.
נראה כי תהליך המדבור הוא תוצאה של שילוב בין השינויים שחלו באורח החיים של האוכלוסייה (גידול האוכלוסייה וניצול אינטנסיבי של המשאבים) ובין השינויים באקלים האיזור. תופעות המדבור גורמות לאוכלוסייה סבל ומצוקה. בשנות הבצורת בני אדם (ובע"ח) רבים סובלים מרעב וצמא.
רבים עוזבים את האיזור והופכים לפליטים, ואחרים חולים במחלות קשות או מתים מרעב
ומחסור. נעשו נסיונות לצמצם את תהליך המדבור, כמו נטיעת עצים במטרה לעצור את הדיונות המתפשטות לאזור והגבלת רעייה של עדרים באיזורי הצמחייה הטבעית כדי למנוע את היכחדותה המהירה; אך עד כה הפעולות מצומצמות, ההצלחה מועטה והמצב באיזור ממשיך להיות קשה.
- שימוש בחומרי דישון והדברה
בחקלאות המודרנית, חומרי דישון והדברה משמשים להגדלת כמות היבול ולהלחמות במזיקים.
עם זאת, השימוש פוגע באיכות הקרקע והמים (חלחול למי התהום וזיהומים), וחרקים אף מפתחים עמידות בפני חומרי ההדברה (ואז נאלצים לפתח חומרים רעילים יותר, שעשויים לפגוע גם באדם).
- בירוא יערות
מקור ליצירת שטחים חקלאיים ושימוש בעצים כחומר גלם (תעשיית נייר, רהיטים וכו'). בדר"כ
בירוא היערות מתבצע ביערות הטרופיים.
- פגיעה בפוריות הקרקע באיזורים טרופיים – חלקי יער נחשפים ומנוצלים עד שהקרקע נהרסת. בטווח הקצר, השיטה מאפשר לייצר גידול חקלאי, אך בטווח הארוך היא הורסת את הקרקע ומקטינה את היערות.
- סחיפת קרקעות – הצמחייה מונעת מטיפות המים לחלחל לקרקע ולהדק אותה. כריתת היערות מונעת זאת, ומעודדת נגר עילי, הסוחף קרקעות.
- פגיעה במגוון הביולוגי – הרס בתי גידול. ביערות הגשם מצויים 80% מהמינים והצמחים.
- הפרת מאזן הגזים באטמוספירה – ביערות הגשם מתבצעת פוטוסינתזה. בעת שריפת יערות, ריכוז הפחמן הדו-חמצני גדל.
- פגיעה באוכלוסייה המקומית – שבטחים החיים ביערות הגשם סובלים מפגיעה באיזורי מחייתם, המאלצת אותם לחפש מקום מגורים אחר.
- השקיית יתר והמלחת קרקעות
החקלאות המודרנית הינה חקלאות שלחין, המאפשרת השקייה שאיננה מבוססת על גשם.
- מחסור במים – צריכת המים לחקלאות גדולה. מס' השטחים החקלאיים גדל, ולכן השימוש במים גדל גם הוא. במקומות מסוימים בעולם נוצר מחסור במים.
- זיהום מקורות מים – השימוש כיום במי קולחין (לצרכי חקלאות) מקטין את כמות מי
הביוב, אך חלק מהם עדיין מחלחל למי התהום.
- המלחת קרקעות – שימוש רב בהשקייה גורם להמלחה ולזיהום של הקרקע. המים אינם מחלחלים אלא מתאדים, ועל הקרקע נשארים מלחים (שעם הזמן כמותם גדלה).
קרקע מזוהמת או ממולחת לא מאפשר התפתחות צמחים. התופעה נפוצה בעיקר
באיזורים חמים, בהם כמות משקעים קטנה יחסית.
תרומת החקלאות לסביבה
אקולוגית
- מגוון ביולוגי – החקלאות מאפשרת קיום של בע"ח וצמחים. השטחים הפתוחים מאפשרים מעבר ותנועה של בע"ח ושל זרעי צמחים.
- חלחול מי גשמים – בשטח החקלאי (כמו בשטח פתוח, בכללי) חודרים מי הגשמים והנגר העילי אל מי התהום ומעשירים אותם.
- השפעה על מאזן הגזים באטמוספירה – באמצעות פוטוסינתזה (קליטת פחמן דו חמצני, שאחרת היה נשאר באוויר, ופליטת חמצן). בע"ח לא תורמים להקטנת הזיהום.
- הפחתת רעשים – עצים משמשים כמחסום אקוסטי הקולט רעש. כך, למשל, גנים ציבוריים בלב העיר נקראים "איים שקטים", בשל יכולתם להפחית רעש במרחב העירוני.
- קליטת פסולת עירונית – שימוש בתוצרי מתקני טיהור השפכים (מי השקייה).
חברתית
- שלווה – הנוף החקלאי נחשב למקום של רוגע.
- תיירות כפרית – תושבי העיר מעוניינים לבוא במגע עם הטבע. למשל, צימרים.
תרבותית
- הבדלים תרבותיים בין העיר לכפר שכיום מנסים לשמר. למשל, תחנות הרוח בהולנד. בנוסף, גם הציונות התפתחה במקור מתוך מחשבה כי הגשמתה תהיה דרך עבודת האדמה.
חקלאות בת קיימא
חקלאות המוצאת דרכים לאיזון בין דרישת המזון לאוכלוסייה, ובין מזעור הפגיעה בסביבה ושימור משאבי הטבע למען הדורות הבאים.
מס' דרכים למזעור נזקי החקלאות –
- עיבוד ידידותי לסביבה – שיטות עבודה המבצעות את כל פעולות החקלאות יחד, וחוסכות כלים כבדים הגורמים להידוק יתר של הקרקע. דרך נוספת היא השארת שאריות צמח
לאחר הקציר, המונעות אידוי וגורמות לכך שהקרקע פחות חשופה לסחיפה ברוח.
- הדברה ידידותית לסביבה –
- הגבלת שימוש בחומרי הדברה כימיים – באמצעות חקיקה.
- הדברה משולבת – הדברה רק במידה ויכול להיגרם נזק ליבולים.
- הדברה ביולוגית – הדברה באמצעים ביולוגיים. למשל, הדברת חרקים ע"י ציפורים דורסות.
- השקיה מבוקרת – שימוש באמצעים ממוחשבים ומערכות משוכללות המקטינות את כמויות המים ומפחיתות את הסכנה להמלחה וזיהום הקרקע ומי התהום. כמו כן, משתמשים
במי קולחין (ברמת טיהור גבוהה) ובמי גשמים הנאגרים בשטפונות.
- חקלאות אורגנית – שילוב בין שיטת העיבוד המסורתית, שימור הסביבה וטכנולוגיה חקלאית מודרנית. הגישה שוללת שימוש בחומרים כימיים להדברה \ דישון, אלא רק בטבעיים. בנוסף, החלפת סוגי הגידולים לעיתים, כדי לאפשר לקרקע לשמור על פוריותה. עם זאת, כמות היבול קטנה יחסית בכל יחידת שטח.