יתרונות וחסרונות של כל צד: יתרונות לצבאות ערב וחסרונות של צהל: אמצעי לחימה: לצבאות ערב היו נשקים כבדים כמו טנקים תותחים ומטוסים. / רק ל60% מאנשי ההגנה היה נשק אישי. למדינה לא היה נשק כבד. כוח אדם: לצבאות ערב היה יתרון מספרי / חיסרון מספרי. ניסיון לוחמה: צבאות ערב אומנו על ידי צבאות […]

    לתקופה הרביעית יש 3 חלקים: חלק ראשון: 11.6 – 9.7 – ההפוגה הראשונה: במהלך ההפוגה הראשונה אליה הסכימו ישראל למדינות ערב, ניצלו את הזמן לכמה דברים: למנוחה , להתארגנות והצטיידות בכלי  נשק גם כבדים ומטוסים. דבר זה שינה את יחסי הכוחות ולבסוף צהל ניצל זאת גם לגיוס מוגבר כך שמספר החיילים גדל מ30,000

    על התקופה: חודש זה מכונה בתור החודש הקשה ביותר. מדינת ישראל הגיעה לקצה יכולתה. הפלישה הייתה אמורה להיות מבצע מהיר של המדינה. בגלל קשיים באספקה ותגבורות של צהל התקופה הזאת מאופיינת כהתקופה המוצלחת של צבאות ערב: דרום: צבא מצרים התקדם דרך 2 חלקים: חלק אחד הגיע קרוב לתל אביב ובדרך לשם הרסו ישובים

  פסוקים 10-15 דחיית הקורבנות: ישעיהו אומר לעם שאם לא ישנו את דרכם פסוק 10 – סופם יהיה כמו סדום ועמורה (הרס מוחלט). פסוק 11 – אלוהים מדגיש שנמאס לו מהקרבת הקורבנות פסוק 12 – העם מגיע לבית המקדש ומקריב קורבנות סתם, בלי לחשוב על רצונו של אלוהים. הוא רומס את חצרות המקדש. פסוק 13

  ישעיהו בדומה לעמוד מציג לנו זווית אחרת על האירועים ההיסטוריים: בעוד שספר מלכים מציג את חזקיהו באור חיובי, ישעיהו בודק את התקופה במדדים מוסריים ולא פולחניים. בעוד שספר מלכים מנסה לטשטש את החורבן וההרס שהיו ביהודה בעקבות מסע סנחריב, ישעיהו מרחיב בתיאור ההרס שגרם המסע ומוצא קשר של סיבה ותוצאה בין התנהגות תושבי יהודה