מלכים ב פרק כ"ב – מציאת ספר התורה:

 

 

חזקיהו הוא מלך חיובי:

מדינית – הרחיב את גבולות הארץ

דתית – טיהר את הארץ מעבודתו אלילים

 

מנשה (בנו של חזקיהו) הוא מלך שלילי מאוד:

דתית – החזיר את עבודת האלילים (הבמות), אין ריכוז פולחן

מוסרית – הורג חפים מפשע

 

אמון (בנו של מנשה) הוא מלך שלילי מאוד:

חטא כמו אביו ונרצח על ידי העם

 

יאשיהו (בנו של אמון) מלך חיובי מאוד:

עלה לשלטון בגיל 8.

 

בפרק כ"ב רשום שיאשיהו עלה לשלטון בגיל 8.

בשל גילו הצעיר סביר להניח שבתחילת שלטונו הממלכה נוהלה על ידי יועציו ושריו.

הוא הולך בדרכי אלוהים (פסוקים 1-2).

בשנה העשירית (בן 18) לשלטונו, יאשיהו עושה בדק בית כלומר שיפוץ בבית המקדש. כדי לשפץ את המקדש גובים תשלום מהעם (פסוק 4), הכסף שימש לתשלום עבור בעלי מקצוע שבאו לעבוד בבית המקדש וקנו חומרי בניין.

במסגרת השיפוצים, "חלקיהו" הכהן הגדול באותה תקופה מצא ספר תורה ונתן אותו לשפן הסופר לקרוא בו.

בפסוקים 9-10 מתואר שאת חלק מכלי הכסף התיכו והם שומשו בתור קישוט והוכנו מהם כלים לבית המקדש.

כששפן הסופר קרא את הספר, הוא הופיע בפני המלך ומספר לו על הספר.

תגובת יאשיהו:

כשיאשיהו קרא את הספר, קרע את בגדיו כי נחרד בגלל הקללות המצויות בספר ומיועדות לאותם אנשים שלא מבצעים את החוקים הכתובים בו.

יאשיהו מבין שגורל רע צפוי לכם מאחר והם לא מקיימים את חוקי הספר.

יאשיהו מבקש את השרים שהתפללו לאלוהים בעד המלך ובעד העם כי הוא היה בטוח שאלוהים יכעס על העם כי אבותיהם חטאו וכי לא קיימו את חוקי הספר, בנוסף הוא שולח את השרים הנציגים ל"חולדה הנביאה" על מנת שתכוון אותם מה לעשות.

נבואת חולדה (פסוקים 15-20):

כשחולדה שומעת על מציאת הספר וחשש המלך, היא מתייחסת בדבריה לשני נושאים עיקריים:

נבואה לאומית לעם (פסוקים 16-17):

נבואה זאת היא נבואת פורענות מאחר והיא מתארת את הצפוי לתושבי יהודה וירושלים ואת העונש הצפוי להם מאחר ולא הלכו בדרכי אלוהים (חורבן וגלות)

נבואה אישית למלך יאשיהו (פסוקים 19-20):

הנבואה האישית ליאשיהו היא נבואת נחמה. מאחר ויאשיהו האמין באלוהים והיה לו חשוב שהעם יפעל לפי חוקי הספר שמצאו בבית המקדש, ימות בשיבה טובה ולא יאלץ לראות את האסון (גמול אישי)