הישוב היהודי מותקף במקומות רבים על ידי הכוחות הבלתי סדירים של היישוב הערבי.
הבריטים עדיין שולטים בארץ אבל עסוקים בעיקר בהכנות ליציאה מהארץ.
המאבק קורה בעיקר בדרכים, ישובים מבודדים וערים מעורבות.
פתרון הישוב היהודי בדרכים היה לנסוע השיירות ולמגן את הרכבים. בנוסף התלוו לשיירות חברי ההגנה אך הם נאלצו להסתיר את הנשק מהבריטים. עד סוף התקופה נהרגו כ1,200 יהודים, בישוב הייתה אווירה שלילית.
המצור על ירושלים:
ירושלים הייתה בין ישובים נצורים והושקעו מאמצים רבים כדי לפתוח את הדרך אליה כדי לספק לשם סיוע מה שעלה באבדות רבות.
מרץ 1948:
מרץ 48 היה החודש הקשה ביותר שבו כמעט הישוב היהודי הפסיד:
בחודש זה נפגעו שלוש שיירות והצליחו לפגוע בישובים רבים ולבודד אותם עם זאת אף ישוב לא נכבש.
סיבות מקשות נוספות:
- גורמים במשרד החוץ של ארצות הברית דורשים את הקפאת תוכנית החלוקה.
- ארצות הברית כינסה את עצרת האום לדון מחדש בשאלת ארץ ישראל.
- ארצות הברית הציעה משטר נאמנות זמני: דחיית הקמת המדינה וסיכוי לנסיגה מהתוכנית.
- השינוי נבע מחשש לפגיעה בקשרים עם העולם הערבי.
- חוסר היכולת של הישוב היהודי להתמודד עם האלימות היא גם מה שקובע את ההחלטה.
הנהגת הישוב היהודי הבינה שיש לנקוט בשינוי קיצוני בדרך בלחימה ולעבור ממצב הגנתי למצב התקפתי – תוכנית ד':
לרכז כוחות ולתקוף.
אירוע לדוגמא של התקופה הראשונה:
שיירת הל"ה:
גוש עציון (ארבעה קיבוצים מדרום לירושלים) נותר בראשית המלחמה מהחלק היהודי והיום מאמצים רבים להעביר לו אספקה.
ב11.12 הותקפה שיירה שניסתה להעביר לשם אספקה, כתוצאה מכך 10 נהרגו.
ב13.1 הותקף הגוש על ידי המוני ערבים דבר שהתפתח לקרב גדול שהמגינים בקושי הצליחו להדוף, מצבו של הגוש היה קשה, האספקה דלה והיה מעט נשק וציוד. ההגנה ארגנו תגבורת לגוש שכללה 38 מתנדבים בפיקודו של "סגן דני מס". בגלל הכישלון של השיירה הקודמת הוחלט על יציאה רגלית כדי שיהיה אפשרי להגיע לגוש בקלות.
בלילה של ה15.1 יצאו המתנדבים לדרך ושלושה לוחמים חזרו עקב פציעה של אחד מהם.
קיימת סברה שאומרת שפגשו בדרך רועה ערבי והוא הזעיק את ערבי הסביבה.
במשך שבע שעות התקיים קרב גבורה ובשלב מסוים נגמרה התחמושת וכולם נהרגו. גופותיהם נגררו לכפרים הסמוכים שם חוללו ובותרו.
מאפיינים לתקופה הראשונה:
- הניסיון לשליחת שיירות שכשל
- גוש עציון שהיה תחת מצור וסבל מחוסר מזון, אספקה, כוח אדם והתקפות