מיקום א"י במרחב וצורות הנוף

הגורמים שעיצבו את פני הגיאולוגיה-גיאומורפולוגיה

 

  1. המסיב הערבי-נובי

גוש שנוצר לפני 600 מליון שנה, ועשוי סלעיים מגמתיים ומותמרים, ולא עבר תהליכי קימוט.

 

  1. הקימוט האלפיני

החל לפני 70 מליון שנה והביאה לשבירת הרי הגליל. הרי הצפון גבוהים מהרי הדרום.

בארץ יש 2 מערכות קימוט

  • הרי הנגב – המשך הרי צפון סיני.
  • הרי יו"ש והגליל – המשך הרי לבנון.

 

  1. ים תטיס

שכן באזור ארץ ישראל, ונהפך בהמשך לים התיכון. רוב טורי הסלעים בארץ עשויים סלעי גיר ודולומיט, מכיוון שהים התקדם ונסוג לסירוגין.

לשינוי מפלס הים יש 3 גורמים

  • טקטוניים – התרוממות או שקיעת הגוש הערבי-נובי.
  • אקלימיים – שינויים במאזן החום וקרינת השמש, כמו בתקופת הקרח (מפלס ים נמוך).
  • שינויים גיאומורפולוגיים – סחיפת סלעים לים גרמה לשינוי פני הקרקעית.

 

  1. מערכת השבר הסורי-אפריקאי

אשר שורשיו נמצאים בדרום ים סוף. הבקע גורם להפרדה בין הלוח האפריקאי והלוח ההודי. ים סוף הוא אוקיינוס בהתהוות. שבר זגזגי, בחלקו נגמרים שקעים (כמו ים המלח והכנרת) ובחלקו
גושים הררים (כמו החרמון). תופעות השבירה בעבר לוו ברעידות אדמה והתפרצויות געשיות.

סוגי הסלעים בארץ

 

סלעי יסוד – מקורם במגמה שנמצאת בתוך הכדור.

  1. סלעי תהום – גרניט. מצויים באיזור אילת.
  2. סלעי פרץ – בזלת. מצויים ברמת הגולן ובמזרח הגליל התחתון.


סלעי משקע
– נוצרו על פני הכדור.

  1. ימיים – גיר ודולומיט. משקע שנוצר והתאבן בים.
  2. יבשתיים – כורכר ואבן חול. מצויים בחוף הים, במכתשים ובאזור אילת. משקע שנוצר ע"פ היבשה, בעקבות שקיעת גרגרים שונים והתלכדותם ע"י מינרלים.
  3. כימיים – גבס וחיוואר. מצויים בבקע הירדן. נוצרים באגמים.

 

 

המבנה הפיסי של ישראל

 

  1. מישור החוף – אורכו 220 ק"מ. רחב בדרום, נהיה צר כלפי צפון.

 

  1. אזור ההר

מרבית שטח הארץ. נחלק ל3 יחידות מרכזיות, ביניהם מפרידים עמקים –

  • הרי הגליל (צפון) – בגליל העליון גובה ההרים 1200 מ' ובתחתון 600 מ'. מדרונותיהם המערביים מתונים והמזרחיים תלולים. במזרח הגליל התחתון ישנם שטחים מכוסים בזלת.

בין הגליל התחתון להרי שומרון מפריד עמק יזרעאל, המכוסה בשכבות עבות של אדמת סחף (קרקע פורייה). מצפון-מערב לעמק יזרעאל נמצא הר הכרמל (שלוחת הרי השומרון).

  • הרי יהודה ושומרון (מרכז) – גובהם 700 מ'. מבותרים בנחלים רבים, רובם נחלי אכזב. מדרונותיהם המערביים מתונים והמזרחיים תלולים. בדרום, ההרים משתפלים לבקעת ב"ש.
  • הרי הנגב (דרום) – שורת רכסים. מדרונותיהם הצפון-מערביים מתונים והדרום-מזרחיים תלולים. ההרים מבותרים בנחלי אכזב רבים, ובחלקם נוצרו מכתשים.

 

  1. בקעת הירדן והערבה – חלק השבר הסורי-אפריקאי הנמוך ביותר. זורם בו נהר הירדן.

 

  1. רמת הגולן – בצפון-מזרח. רובה מכוסה בזלת ונמצאים בה הרים געשיים. מדרונותיה המערביים והדרומיים תלולים.

גיאומורפולוגיה

 

הרוח והמים מעצבים בהתמדה את הנוף ע"י תהליכים של בליה וסחיפה.

 

2 תהליכי בלייה

  1. כימית – מינרלים המצויים במים מפוררים את הסלע. הבלית בעלת תכונות השונות מסלע האם. התהליך בולט בעיקר באזורי ההרים בארץ, והוא גורם לתופעות קארסטיות.

 

  1. מכנית – כוח מכני של מים \ רוח מפרק את הסלע. הבלית בעלת אותן תכונות של סלע האם. מים: חודרים לסדקים -> קופאים -> מתפשטים -> מרחיבים את הסדק -> התפוררות.
    רוח: גרגרי חול הנישאים ברוח שוחקים את הסלעים. תופעה נפוצה באיזורים מדבריים.
    גלי ים: מכים על הסלעים בחוף -> התפוררות.

 

 

השפעות התהליכים

רעידות אדמה – בעיקר באיזור הבקע. רעידות האדמה חלשות וטרם גרמו נזקים משמעותיים.

 

קרקעות – סוגי סלעים שונים יוצרים קרקעות מגוונות, חלקן ראויות לעיבוד חקלאי.

 

מחצבים – מינרלים שונים שניתן לחצוב, בעקבות פעילות כוחות שונים המעלים אותם לפני שטח. לדוגמה, נחושת בתמנע.

 

רשת הדרכים – הכבישים בארץ מבוסים קודם כל על יחידות הנוף. בהתחלה, רוב הכבישים היו
כבישי אורך (שנבנו בהתאם לרצועות הנוף) ומיעוט כבישי רוחב. עם עלייה ברמת החיים, נבנו כבישים נוספים שאינם קשורים לתבליט.

 

תפרוסת היישובים – בהתאם לנוף. במשך תקופה ארוכה, מרבית יישובי הארץ שכבנו באזור ההר מסיבות ביטחוניות, ומתוך רצון לעבד אדמות המצויות באיזורים הנמוכים. עם ההתיישבות הציונית, רוב היישובים בארץ הוקמו באיזורים הנמוכים. התושבים ייבשו ביצות, עיבדו את הקרקע וייצבו את החולות.

השפעות האדם

ע"י שימוש בנוף, האדם משנה אותו בקביעות.

  1. יישוב – הקמת יישובים גורמת ליישור קרקעות.
  2. חקלאות – עיבוד קרקעות גורם להכחדת צמחייה טבעית ולעיתים לסחף הקרקע.
  3. ים המלח – כמויות המים מנחלי הסביבה (ישראל וירדן) פחתו עקב שימוש חקלאי ולמען כרייה ע"י האדם. מפלס המים נמצא בירידה. בצפון ים המלח, מפלס מי התהום המלוחים יורד, מי התהום המתוקים המצויים מעל חודרים וממיסים את המלח, בעקבות כך נוצרים חללי, הקרקע קורסת ונוצרים בולענים.
  4. ייבוש שטחים – ביצות באיזור השרון ועמק החולה לצרכי חקלאות.
  5. חופי הים – בנייה של מרינות ונמלים ("מחסומים") המובילה לגריעת חול.
  6. בניית תשתיות – נמנע חלחול ולכן המים זורמים על פני השטח.
  7. מזבלות – מזהמות את הקרקע, מי התהום, הים והאוויר.
  8. תעשייה – דגש על מפעלי ים המלח: בדרום ים המלח נמצאות בריכות אידוי המשמשות להפקת מינרלים ופוספטים. משום ששואבים מים לבריכות האידוי מצפון ים המלח, מפלסו יורד. חלקו הדרומי של הים עולה, וישנה סכנה של הצפת המלונות.

פתרונות למניעת הצפות –

  • גריפת שאריות מלח מהבריכות המוביל לירידת מפלס המים.
  • הקמת חומות.
  • העברת בתי המלון למקום אחר.

 

עיצוב חופי

לקו החוף של ישראל 2 מאפיינים בולטים

  1. קשתי – מתמשך בצורה קשתית לאורכו, בעקבות המבנה הגיאולוגי של פני הארץ. התאמה בין צורת וכיוון קו החוף לבין כיוון רצועת ההרים ממזרחו, בעיקר בהרי יו"ש (מרכז) ופחות בהרי גליל וצפון הנגב. בכרמל (הרים חודרים לים) יש אי-התאמה בין קו החוף לרצועת ההר.
  2. חלק ומועט מפרצים – למעט מפרץ חיפה ובליטות קטנות ביפו ועתלית, חלק וחסר מפרצים.

מאפייני מישור החוף

 

רוחב – אינו אחיד, מתרחב כלפי דרום בעקבות אספקת חולות שהגיעה מדרום, מסחף הנילוס.

 

טופוגרפיה – גובה השטח הממוצע הוא בערך 100-300 מ'. מישוריות האיזור נובעת בעיקר מהמבנה הגיאולוגי ומכיסוי השטח ע"י אדמת סחף וחולות. באחידות המישור פוגעים שלושה רכסי כורכר. כמו כן, בשתי נקודות רכס ההרים חוצה את המישור ומגיע לים.

 

רכסי הכורכר !!!! – רכסי הכורכר במישור החוף הם תוצאה של קווי חוף קדומים. כשהים נסוג,
פעלו על החוף סחיפה, השקעה וגידוד. כתוצאה מכך, נוצרו סלעי כורכר וחלק מחולות מישור החוף שקעו. היווצרות – הכורכר הוא סלע משקע חופי, בנוי מגרגירי קוורץ מלוכדים, ונוצר ע"י התאבנות דיונת חול שהייתה לאורך קו המים. לפי החומר הבונה אותם, ניתן לחלק את חופי הארץ ל2 סוגים

  1. חופי הבנויים סלעי כורכר

בעיקר בצפון (יפו צפונה). רכס הכורכר מגיע לקו המים ויוצר מצוק חופי. בשל קרבת המצוק לגלי ים, מתרחש גידוד – גלי ים מכים בסלע והוא נהרס, במיוחד בחורף (סוער). הגידוד מכרסם במצוק ומפיל ממנו לחוף גושי סלע גדולים השומרים על בסיס המצוק (סופגים ראשונים את מכות הגלים). תהליך נסיגת המצוק יוצר לעתים צנירים ומערות בסלעי הכורכר.

כשהשכבה העליונה של הסלע קשה מהשכבות התחתונות שלו,
הגלים (אשר מכים לרוב בגובה נמוך) הורסים את השכבות החלשות
ומשאירים את השכבה העליונה ללא בסיס (עלולה להתמוטט).
המשטח הסלעי הנושר נקרא טבלת גידוד.

  1. חופים חוליים

בעיקר בדרום (מיפו דרומה). מקורות החול

  1. בליית סלעי הרים – תהליך סחיפה גורם לריכוז הבלית בעיקר בשפכי נחלים ומרגלות הרים.
  2. ים – גלי הים וזרמיו מעבירים את החולות מאזורים דרומיים אל הארץ. החולות נוצרו בתהליכי בלייה במרכז יבשת אפריקה, הרי אתיופיה וסודן, ונישאו בעיקר ע"י מי הנילוס. בעקבות בניית סכר הנילוס פחתה זרימת החול לארץ.

 

 

 

 

השרון

מישור השרון נמצא בין שפך נחל תנינים עד הירקון. 3 רצועות אורך

  1. רכסי כורכר ואבוסים
  2. גבעות החול האדום (חמארה)
  3. מרזבת השרון

 

רכס הכורכר המערבי – מדרום לצפון. בנוי אבני כורכר ויוצר בחוף השרון מדרונות תלולים
המפרידים בין מישור החוף לרצועת חוף הים. המתלול המתנשא מעל קו החוף נהרס בהתמדה
ע"י הים, ויש בו מפולות רבות. החוף החולי צר מאוד, ולעיתים הרכס מגיע עד קו המים.
לאורך קו המים נמצאים סלעי חוף כורכריים וטבלאות גידוד.

האבוס המערבי – מכוסה חולות או חול אדום. רוחבו הממוצע הוא 500 מ', וכיום עובר בו כביש החוף.

הרכס התיכון – רכס צר, הבולט ברכסי הכורכר בשרון. רציפות הרכס מנעה ניקוז של הנחלים המגיעים ממזרח אל הים, ולכן נוצרו ביצות ממזרח לו. כיום, בנויות עליו הערים ת"א, הרצליה וחדרה.

האבוס המזרחי – נמצא בין הרכס התיכון לרכס המזרחי. נמוך יותר מהאבוס המערבי. יש טענה
כי בעבר הגיאולוגי, נמצאה שם לגונה מוצפת מי-ים. בעבר, השטח היה מוצף ביצות ורק חציבה מלאכותית אפשרה ניקוז המים לים. הקרקע האופיינית לאיזור היא חמארה וחול אדום.

הרכס המזרחי – מכוסה ברובו חול אדום. תוחם את הרצועה המערבית של השרון, ונראה כמו
גבעות ארוכות המסודרות בשרשרת. אי רציפות הרכס מאפשרת חציית נחלים.

גבעות החול האדום – גבעות גליות בין רכס הכורכר המזרחי למרזבת השרון. החול האדום
מורכב גרגירי קוורץ, שעקב חמצון קיבלו צבע אדום. גבעות החול בין נחל הירקון לנחל אלכסנדר
אינם נחצים ע"י ערוצים, משום שהחול הסיט את הערוצים וניקז אותם. בעקבות כך גבעות אלו
שמרו על צורתם. גבעות החול בין נחל אלכסנדר לחדרה נחצים ע"י מספר ערוצים.

מרזבת השרון – מכוסה חול אדום ואדמות סחף, בחלקן אדמת טרה רוסה שמקורה בסחף נחלים. המרזבה משופעת במתינות כלפי מערב, דבר המשפר את הניקוז. הגבול בין גבעות החול האדום למרזבה אינו בולט, ולעיתים יש עירוב קרקעות לאורכו. באזור המגע עם ההרים קיימות מניפות
סחף המביאות חלוקי נחל וחצץ. באיזור הדרומי יותר החלוקים ושברי האבנים מכוסים בקרקע וחולות. פוריות אדמות המרזבה והעובדה שלא נוצרו בהן ביצות הביאו לעיבוד אינטנסיבי של השטח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *