שיר זהרה אלפסיה – ארז ביטון

שיר זהרה אלפסיה \ ארז ביטון

חלק 1

כתוב בלשון פרוזאית (סיפורית, יומיומית). הדובר מתאר את זהרה אלפסיה שהייתה זמרת בחצרו של מוחמד החמישי ברבת שבמרוקו. החלק פותח ומסיים באמירת שמה.
כלשון מספרי סיפורים, הוא מוסר לקורא את הנאמר על זהרה. הערצת ההמון אליה מתוארת באמצעות המטפורה "לחמו חיילים בסכינים" (בשביל להתקרב אליה), ואחריה סדרת פעולות הפותחות בשם פועל:

  • לפלס דרך בהמון
  • להגיע אל שולי שמלתה
  • לנשק את קצות אצבעותיה
  • לשים כסף ריאל לאות תודה

הסיום בשמה מבטא הערצה כלפיה.

 

חלק 2

חלק זה עובר לתיאור ההווה, דבר המודגש במילה הפותחת "היום".
בחלק זה מופיעים ניגודים ותיאורים שמעצימים את נפילתה:

  • חצרו של המלך מוחמד \ עתיקות ג' ליד לשכת הסעד
  • ריח שיירי הסרדינים
  • שולחן חסר רגל
  • שטיחים שהיו מפוארים בעבר, ועתה הם מוכתמים
  • מיטת סוכנות
  • שמלת הזמרת \ חלוק בוקר בהו
  • אבק כוכבים \ צבעי איפור זולים

הדובר מצטט את דבריה של זהרה "מוחמד החמישי אישון עינינו", ומוסיף "אינך מבין ברגע הראשון". דבריו מציגים את הפער בין דור האבות המתרפק על ימי הפאר במרוקו, לבין דור הבנים שלא הבין זאת. הטרגדיה של זהרה היא טרגדיה של דור שלם.

 

חלק 3

חלק קצר זה מסיים את השיר. הוא פותח ומסיים באזכור שמה של הזמרת, בתיאורה כאנדרטה ליהדות מרוקו המפוארת. הוא מתאר בהערצה את

  • קולה הצרוד
  • לבה הצלול
  • ועיניה ש"שבעות אהבה"

שלוש מטונימיות אלו מבטאות את הערצתו של הדובר לדור האבות שהיה שלם עם גורלו.
חלק זה חותם את השיר כהספד, כשיר קינה של דור הבנים על דור האבות.

סכמה לתשובה

 

פתיחה

תשובה ישירה לשאלה
שימוש במילות השאלה

דברים קבועים

"זהו שיר מחאה שנכתב ע"י המשורר בהשראת מפגשו עם זהרה אלפסיה, כחלק מעבודתו כעובד סוציאלי. הדובר הוא כמספר סיפורים ועמדתו כלפי זהרה היא עמדת הערצה מצד אחד, ומצד שני חמלה. יחס אמביוולנטי זה משקף את השבר בין בנים לאבות, שנבע מהעלייה לארץ ומהנפילה של דור האבות"

 

גוף התשובה

  1. בשיר זה שלושה חלקים: עבר מפואר, הווה עלוב, חלק הצדעתי לזהרה
  2. החזרות על שמה מעמדת הערצה
  3. הדובר כמספר סיפורים
  4. העבר המפואר (מוחמד החמישי, המטפורה, שמות הפועל)
  5. ההווה העלוב (אשקלון עתיקות ג', המטונימיות, חלק בוקר, איפור זול, התרפקותה על העבר: מוחמד החמישי אישון עינינו)
  6. חלק שלישי מעמדת הערצה כלפיה: 3 המטונימיות – קול צרוב, לב צלול, עיניים שבעות אהבה. זהרה אלפסיה שלמה ומפויסת.

 

סיכום

זהו שיר מחאה על השבר של דור אבות, שעלה לארץ בשנות החמישים מצפון אפריקה ונאלץ להתמודד עם האתוס הציוני האשכנזי שעוצב על ידי אנשי העליות הראשונות.
התמקמו בפריפריות, חיו חיי עוני. שיר זה מטרתו להסביר את ההתכחשות לתהילת העבר שלה.

 

 

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.