שינויים בכלכלת המזרח התיכון

 

המדינות במזה"ת נחלקות ל3 –

  • מדינות הנפט
  • מדינות מתפתחות – טורקיה, איראן וצפון אפריקה
  • מדינות עניות מאוד – סוריה, מצריים, ירדן, תימן וסודן

 

 

כיצד נקבעת רמת הפיתוח של מדינות המזה"ת?

 

  • תמ"ג לנפש בשנה

גבוה – ישראל, כווית, סעודיה ומדינות המפרץ הפרסי.

בחלק מהמדינות, התמ"ג הגבוה נובע ממכירת נפת.

נמוך – תימן, ירדן, סוריה ומצריים.

 

  • מבנה תעסוקה במדינה

כלכלת המדינות המאוכלסות ביותר (מצריים, טורקיה, איראן, עירק וסוריה) מבוססת בעיקר חקלאות. בירדן ובלנון אחוז מועסקים בחקלאות קטן, עקב אקלים מדברי בירדן וטופוגרפיה הררית בלבנון.

 

  • רמת ההשכלה (אחוז יודעי קרוא וכתוב \ אנאלפביתים)
  • צריכת האנרגיה לנפש בשנה
  • תוחלת החיים
  • שיעורי ילודה ותמותה
  • רמת רפואה

ועוד.

במזה"ת, 3 מגזרים מובילים בכלכלה ותעסוקה –

 

  1. מגזר ראשוני – חקלאות, כרייה, ייעור ודייג

בעבר, תושבי האיזור היו חקלאים. בעקבות כניסת מעצמות המערב לאזור, חלו שינויים בחקלאות

  • נכנסו שיטות עיבוד חקלאי חדשות.
  • עיסוק בגידולים חדשים, בעיקר למטרת מסחר. למשל, הכותנה במאה ה19.
  • הקמת סכרים על הנילוס, הפרת והחידקל – שיפור ההשקיה.
  • חפירת תעלת סואץ – הקמת ישובים חדשים באזור.
  • עיור רב.

כתוצאה מכך, ירד מס' החקלאים. כיום פחות מ50% מהמועסקים הם חקלאים, רובם במדינות עניות. מצב החקלאים בכפרים קשה (תורם למעגל העוני).

החקלאות ברובה מסורתית – חקלאים מתקשים לקבל שיטות חדשות, המיכון מועט, אין השבחת זנים, דישון מסורתי ושימור הקרקע לקוי.

 

 

  1. מגזר שניוני – תעשייה

המהפכה התעשייתית הגיעה יחסית מאוחר למזה"ת. במשך שנים רבות התעשייה הייתה ברובה מסורתית והתבססה על חומרי גלם שנמצאו באזור. מעצמות אירופה ששלטון באזור חששו מתחרות, ולכן מנעו פיתוח תעשייה מודרנית. גם לאחר קבלת העצמאות, נוצר קושי בפיתוח מתקדם בשל מחסור בכסף, אנרגיה, תשתיות, תחבורה ובנקאות. גם כיום, יש קושי בפיתוח תעשייה מתקדמת.


הסיבות לקושי בפיתוח התעשייה המתקדמת

  • מחסור בכוח אדם מיומן, הנובע מרמת השכלה נמוכה.
  • כוח קנייה נמוך – היעדר שוק למוצרים איכותיים.
  • תעשייה המתמקדת בייצור מוצרים פשוטים וזולים, בעיקר לשוק המקומי.
  • תחרות עם מוצרים מהמערב.

קיימת מעט תעשייה מודרנית ופטרוכימית – במצריים, ישראל, טורקיה ומדינות הנפט בפרץ הפרסי.


מיקום התעשיות

תעשיות רבות ממוקמות בערי הבירה. דבר זה יוצר פער וקיטוב כלכלי גדול בין הגלעין לשוליים. תעשיות כבדות (מייבאות חומרי גלם מחו"ל) ממוקמות ליד נמלים או בסמוך לחומר גלם מקומי. תעשיות עתירות אנרגיה ממוקמות ליד תחנות כוח הידרואלקטריות בסכרים (למשל, סכר אסואן במצריים). תעשייה פטרוכימית ובתי זיקוק ממוקמים ליד שדות הנפט. מפעלי עיבוד מזון נמצאים באזורים החקלאיים.

  1. מגזר שלישוני – שירותים

בעיקר בערים הגדולות, ובמיוחד סביב שירותי תיירות ותחבורה.

תיירות – פוטנציאל תיירותי:

  1. גורמי משיכה, בעיקר ארכיאולוגיים (כמו הפירמידות במצרים).
  2. מרכז לשלוש הדתות המושך עולי רגל.
  3. מגוון נופים ואקלים נוח.
  4. חופי ים – SSS.

קשיים

התיירות לא רבה, עיקרה פנימית וההכנסות מכך נמוכות. כמו כן, התיירים המגיעים שוהים זמן קצר. טורקיה היא המדינה המתויירת ביותר (קרובה לאירופה ובעלת היצע תיירותי גדול).

סיבות למיעוט התיירות

  • מרחק
  • חוסר שקט פוליטי (טרור ומשטרים דיקטטורים כמו באיראן)
  • רמת חיים נמוכה
  • תשתיות לא מפותחות מספיק

 

תחבורה

תעבורה יבשתית – בפיגור ביחס לעולם המפותח. רשת התחבורה הקיימת אינה מקומית אלא
אזורית בלבד (מקשרת בין מדינות). ריבוי מדבריות מונע סלילת כבישים. רמת מינוע נמוכה יחסית.

תעבורה ימית – ממהפכת הנפט חלו שינויים. בעבר, נמלים נבנו ע"י המעצמות האירופאיות.
כיום נבנים נמלים חדשים ומשוכללים כמו נמל אבו דאבי.

תעבורה אווירית – התפתחה במהירות. נמלי תעופה רבים נבנו ברחבי המזה"ת.

הסיבות – יוקרה, צורך בקשר בינ"ל, הון, שטחים גדולים ומיקום המזה"ת כגשר בין יבשות.

 

 

סחר חוץ במדינות המזה"ת

מדינות הנפט בעלות מאזן מסחרי חיובי (ערך הייצוא של הנפט עולה על ערך המוצרים המיובאים). המדינות העניות נמצאות בגרעון מסחרי גדול. ייצוא – בעיקר נפט, פוספטים ותוצרת חקלאית.
ייבוא – בעיקר כלי רכב, מטוסים, מוצרי תעשייה ומזון. מרבית ממדינות האיזור מייצאות ומייבאות
את אותם מוצרים, דבר שיקשה על הקמת "שוק מזרח-תיכוני משותף" (כמו האיחוד האירופאי).

המזה"ת והכלכלה הגלובלית – מדינות המזה"ת נעזרות בכלכלה הגלובלית אך לא שותפות לו, מלבד ישראל ומדינות הנפט.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.