פעולות הציונים בארץ ישראל על מלחמת העולם הראשונה:

 

 

הגורמים לעליה הראשונה והשנייה:

  • אנטישמיות ברוסיה וברומניה:

בשנת 1881 פרצו ברוסיה פרעות ("סופות בנגב") בהם נפגע, נשדד ורכוש רב נהרס של יהודים רבים. בשנת 1901 היו שוב פרעות ("פרעות קישינב") בהם נהרגו כ50 יהודים ומאות נפצעו. התושבים הם אלה שעשו את הפרעות בידיעת השלטונות אך לא הייתה שום התנגדות מצד השלטונות ואפילו היה עידוד מצדן. בנוסף הוטלו הגבלות על היהודים.

  • גזירות יהודי תימן:

בתימן גזרו על היהודים גזרות כמו לאלץ את הילדים היהודים להתאסלם וכולי.

  • רצון לממש את הלאומיות היהודית:

מות הרצל ופולמוס אוגנדה גרמו למשבר בקרב היהודים ורבים חיפשו דרך להגשים את הציונות.

  • פנייה פנימית מתוך הארץ:

ב1905 פורסם עלון בו קוראים ליהודים לעלות לארץ לעבוד אותה. בעצם הייתה קריאה מתוך הארץ לעלות אליה.

  • שינויים בארץ ישראל:

רצו שכונות וישובים חדשים, מערכת חינוך התפתחה. היה יותר נוח לחיות שם.

 

הקשיים שבהם נתקלו העולים החדשים:

  • חוסר ניסיון חקלאי:

העולים החדשים הגיעו לארץ ישראל ללא ידע חקלאי וללא הכשרה כי מעולם לא היו חקלאים.

  • אקלים קשה וקרקע בעייתית:

האקלים בארץ ישראל היה שונה מהאקלים שממנו הגיעו, היו מחלות ומחסור במים.

  • עוינות מצד העותמאנים:

השלטון התייחס לעולים בתור האויבים שלו. רבים מהעולים הגיעו מרוסיה שהייתה האויבת של העותמאנים. העותמאנים פעלו נגד היהודים שעלו בכך שהגבילו את זמן שהותם, הגבילו וניסו למנוע את רכישת הקרקעות לבניית הבתים, בנוסף לא פעלו להגן עליהם מפני פולשים וגנבים.

  • מערכות שירותים כושלות:

העותמאנים לא פיתחו מערכת כלכלית יעילה בארץ. מערכת האכיפה גם כן הייתה בעייתית וניתן היה להתעלם ממנה בעזרת שוחד.

  • קושי כלכלי:

רכישת הקרקעות דרשה כסף רב שהעולים החדשים לא יכלו להוציא כי לא היה להם. לא היה מספיק כסף ולכן היהודים פנו לרוטשילד שיעזור להם כלכלית(העלייה הראשונה). העלייה השנייה התמודדה עם בעיות נוספות כמו אי מציאת עבודה. העלייה השנייה האמינה ב"עבודה עברית" (שהם יעבדו בעצמם את האדמה) לעומת העלייה הראשונה שהעדיפו להעסיק אנשים שעבדו במקומם (פועלים ערבים שהסתפקו בשכר נמוך וידאו את המלאכה). כאן גם נוצר פער בין העולים מהעלייה הראשונה לשנייה.

  • קושי נפשי:

העולים היו רחוקים מביתם וממשפחתם. הייתה תחושה של אכזבה כשהגיעו לארץ והבינו שהם צריכים להקים את הכל לבדם, הייתה תחושת בדידות.

 

הקמת צורות התיישבות חדשות:

בארץ ישראל היו שלוש צורות התיישבות:

  • מושבה(מושב):

המושבה היא צורת התיישבות חקלאית שבעיקר מאופיינת לעולים מהעלייה הראשונה. לכל אחד יש שטח משלו שם הוא גר ומטפל בענף חקלאי אחד. במושבה העסיקו פועלים ערבים שיעבדו במקומם. במושבה היה אורח חיים מסורתי והיא הייתה דמוקרטית. היו שם מבנים משותפים כמו מרפאה או בתי כנסת.

  • קבוצה(קיבוץ):

הקבוצה הייתה צורת ההתיישבות האופיינית בעיקר לעלייה השנייה. בקבוצה היה שיתוף פעולה מלא בין חבריה מבחינה כלכלית וחברתית. כל הבתים, ההוצאות וההכנסות היו משותפים. כל אחד לקח מה שהוא צריך ונתן כל מה שהוא יכול. כולם אכלו ביחד והילדים ישנו ביחד. בקבוצה הייתה עבודה עברית כי חבריה האמינו ב"כיבוש העבודה" וגם ב"כיבוש הקרקע".

  • העיר:

העיר נבנתה על ידי יהודים. נבנה יהודי חדש שיוזם ואחראי. העיר הפכה למרכז תרבותי ולמוקד משיכה המוני בהמשך. בנוסף הפכה למרכז כלכלי ומנהלי.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.