מצרים

 

 

מבנה פיסי

4 איזורים גיאוגרפיים –

  1. המדבר המערבי (מדבר לוב) "העמק החדש" – השטח מהנילוס מערבה. שטח מדברי מכוסה חול, חמאדות, שקעים (כמו שקע קטרה) ונאות מדבר (כמו נאות דחלה). האזור מיועד לפיתוח שטחי חקלאות חדשים ע"י הובלת מים מהנילוס ובעל פוטנציאל תיירות מדברית.

 

  1. המדבר המזרחי (המדבר הערבי) – מהנילוס עד ים סוף ותעלת סואץ. מאופיין באקלים מדברי והררי, מיעוט אוכלוסייה ומחסור בתשתיות.

 

  1. חצי האי סיני – ממשיכה את יחידת החוף של ישראל (מישור החוף והרי הנגב). באיזור זה נמצאים מחצבים שונים כמו נפט ופחם. המשאב העיקרי של איזור זה הוא ענף התיירות.
    חצי האי סיני היה בשליטת ישראל בין מלחמת ששת הימים (1967) עד חתימת הסכם השלום עם מצרים (1979).

 

  1. עמק הנילוס והדלתא – מקורות הנילוס (הנילוס הלבן באגם ויקטוריה, והנילוס הכחול בימת טנה) מתאחדים באיזור חרטום. בעמק הנילוס, בעיקר באזור הדלתא, יושבת רוב אוכלוסיית מצרים. המדינה מנסה להוריד את התלות בנילוס ע"י פיתוח מקורות תעסוקה חלופיים.

 

 

מאפייני אוכלוסיית מצרים

  • ריבוי טבעי גבוה – בעקבות ילודה גבוהה וירידה בתמותה (שלב 3 במודל הדמוגרפי).
    נסיונות לצמצום הילודה ע"י תכניות ממשלתיות לתכנון משפחה, מענקים, חינוך והסברה. קושי בצמצום ילודה בשל מאפייני דת (מנוגד לערכי האסלאם) ושימוש בבנים ככוח עבודה.
  • תפרוסת אוכלוסייה – חצי אוכלוסייה במרחב הכפרי, חצי בערים.

בעקבות כך שטחי החקלאות מצטמצמים ובמקביל המדינה נתקלת בקשיים בפיתוח שטחי חקלאות.
מדוע?
אקלים מדברי ברוב המדינה, כמות מים מוגבלת, תלות בנילוס ופיתוח שטחי בנייה על חשבון
שטח חקלאי. כתוצאה מכך, המדינה מגדלת גידולים בסיסיים (כמו חיטה ושעורה) כדי לספק את הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה ובנוסף מייבאת מזון, דבר המהווה נטל כלכלי המונע פיתוח בתחומים אחרים.

המרחב הכפרי במצרים

במצרים אלפי כפרים, בכל אחד מהם מתגוררות בממוצע 10-200 משפחות.

מאפייני הכפר

  • מגורים – בקתות טיט ללא חלונות, גגות מכוסים קש, לינה על הרצפה.
  • חקלאות – אמצעים פרימיטיביים וידניים (מחרשות רתומות לבהמות, קציר בעזרת מגל והשקיה ע"י תעלות מים -> שיטת "הצפה" הגורמת לסכנת המלחת הקרקעות). האיכר
    לא מייצר מספיק מזון למען כל הנפשות בבית, נוצרת מצוקה ולעיתים גם רעב.
  • מים – מגיעים לכפר בתעלה פתוחה, וממנה בדליים אל הבתים.
  • דישון – שימוש בגללי יונים.
  • מוסדות – מסגד (לעיתים גם כבי"ס), מאפייה ותחנת משטרה. במרכז הכפר הוקמו בתי קפה המשמשים כמרכז חברתי לזקנים ומובטלים. חוסר ההשכלה מקשה על יציאה ממעגל העוני.
  • רפואה – אין שירותי רפואה בכפר, והרופא הקרוב נמצא בעיירה סמוכה. ריבוי מחלות זיהומיות (כמו מלריה) ואורח חיים קצר.

הרפורמה החקלאית וניסיונות הכנסת מודרניזציה לכפרים – 1952

  1. הלאמת קרקעות – המדינה הפקיעה אדמות עשירים וחילקה לחקלאים, ללא זכות לבעלות או ירושה. כל חקלאי עיבד את הקרקע לפי יכולתו והכנסתו הייתה בהתאם. מוטיבציה לעבודה גברה. בעלי הקרקעות קיבלו פיצוי כספי מהמדינה בתקווה שהוא יושקע בתעשייה בערים.
  2. אגודות שיתופיות – משפחות התאגדו לאגודה אחת בניהול פקיד ממונה במטרה לעזרה הדדית, על מנת להגדיל את כוח הקנייה לאמצעי ייצור בחקלאות (כמו טרקטורים ודשן).
  3. חוק שכר מינימום – מבטיח שכר מסוים, או בעת בצורת \ משבר כלכלי.

תוצאות – הישגים דלים. רק 10% מהחקלאים קיבלו קרקע ועברו מודרניזציה, מכיוון שלא הייתה מספיק. אותם אנשים שבו למצוקה לאחר 10-15 שנים, כי הריבוי הטבעי לא צומצם. חקלאים רבים נקלעו למצוקת קרקע, היגרו לערים (במיוחד קהיר) ויצרו בהן שכונות עוני. הפיצוי הכספי לעשירים לא הופנה לתעשייה אלא למטרות פרטיות (כמו נכסים וזהב). מנהלי האגודות היו ברובם מושחתים, והאגודה לא הצליחה להחזיר הלוואות. מצרים נקלעה למעגל עוני, אותו היא מתקשה לפרוץ עד היום.

שינויים בכפר המצרי

  • פיתוח רשת דרכים -> התגברות הקשר בין הכפר לעיר.
  • השפעת העיר על הכפר הסמוך -> המצאות כלים חקלאיים מודרניים, מרפאות ובתי ספר.
  • הכפרים חוברו למערכת חשמל, ביוב ומים.
  • חשיבות המוכתר הדתי ירדה ועלתה חשיבות נציגי הציבור הנבחרים.
  • החלו לפעול חוות חקלאיות פרטיות שהשתמשו באמצעים מודרניים ובהשקייה מתקדמת.

רפורמה כלכלית – 1991

תכנית שנועדה לשפר את חיי התושבים. החזון לשנת 2017 – הגדלת השטח החקלאי, שימוש בטכניקות חדשות, הגדלת ייצוא יבול איכותי, צמצום שימוש במי השקייה ועידוד השקעה כספית ע"י גורמי חוץ (חברות רב לאומיות, גלובליזציה). כיום, מצב הכפר המצרי עגום. קיימת צפיפות אוכלוסין חקלאית (עומס אנשים לשטח מעובד). האיכר ב"מעגל העוני", ביתו רעוע ומזונו דל. לרוב התושבים אין חשמל, ביוב ומים. מחלות מתפשטות מהר, תמותת התינוקות גבוהה ותוחלת החיים נמוכה.

עיור במצרים

עד מלה"ע ה-1, 10% מתושבי מצרים התגוררו בעיר, בעוד השאר היו חקלאיים במרחב הכפרי. לאחר המלחמה, הבריטים הפכו את קהיר למרכז שלטוני ובנו מחנות צבא בערים סמוכות לתעלת סואץ ולים התיכון (אלכסנדריה). הקמת המחנות גררה פעולות פיתוח. מרבית הפיתוח התרחש
מצפון לקהיר, באזור הדלתא, שם לערים היה עורף חקלאי גדול וקרבה לים (מסחר עם אירופה). לאחר מלחמת ששת הימים ובמהלך מלחמת ההתשה, מרבי תושבי ערי התעלה ברחו לקהיר
ולערי הדלתא.

 

גורמים לתהליך העיור

בכפר

  1. ריבוי טבעי גבוה – צמצום הקרקע של החקלאי.
  2. אבטלה – סיכוים גבוהים יותר למציאת עבודה בעיר.
  3. רמת חיים נמוכה – עוני, תנאי מחייה ירודים ושטח קרקע מצומצם. במקביל, חדירת מערכת החינוך שיצרה אצל הצעירים תקווה לעתיד טוב יותר. משפחות צעירות קיוו לשפר את רמת חייהן בעיר.
  4. הכנסה מעטה

בעיר

  1. סיפוח ישובים קטנים – העיר מתרחבת.
  2. תמותה נמוכה – הגדיל את הריבוי הטבעי.
  3. פיתוח תשתיות – הקמת מפקדות הצבא הבריטי (מקור פרנסה), השקעות ממשלתיות ועוד.

קהיר

קהיר היא בירת מצרם והעיר הגדולה במזה"ת. מיקומה הוא בנקודת התפצלות הנילוס,
כלומר, בפתח הדלתא שהיא נקודת שליטה אסטרטגית. העיר גדלה בקצב מהיר כתוצאה
מהגירה רבה, ריבוי טבעי גבוה וסיפוח אזורים. בקהיר מתגוררים מעל 30% מתושבי המדינה,
והיא עיר הראשה של מצרים. העיר משמשת כמרכז כלכלי ופוליטי. התפלגות התעסוקה בה
מעידה על אבטלה רבה ועל שירותים ותעשייה ברמה נמוכה.

קהיר מכונה "עיר-כפר" – במרכזה חלק קטן של עיר מודרנית, המוקף בשכונות כפריות.

 

בקהיר יש 4 פרברי עוני

  1. העיר העתיקה – אזור ישן ורעוע המאוכלס בצפיפות רבה.
  2. סביב המרכז
  3. בשולי העיר
  4. פרברי עוני ניידים – הומלסים ברחוב, בתי קברות וכו'.

 

בעיר קיימת תופעת "עיר עליונה" (בנייה על גגות בתים) וכן "ערי מתים" (מגורים בתוך בתי קברות).

 

בקצרה, קהיר מבטאת בצורה קיצונית את הבעיה של מצרים: התפוצצות אוכלוסין.

כיצד?

  • צפיפות אוכלוסין גבוהה – 40% מתושבי העיר גרים בשכונות עוני (כמו רובע המתים).
  • אבטלה רבה – אין מספיק תעסוקה לכל דורש.
  • "חומר נפץ חברתי" – פנייה לאסלאם קיצוני המתנגד לשלטון החילוני.
  • פער רב בין עשירים לעניים המתבטא בשכונות יוקרה ושכונות עוני.
  • בעיות תחבורה.

 

 

 

אלכסנדריה

אלכסנדריה היא עיר נמל ראשית והשנייה בגודלה במצריים.

מצבה הכלכלי טוב מקהיר, משום שהיא רחוקה יחסית ובעקבות כך בעלת עיור פחות.

כלכלת העיר מבוססת על גידולי חקלאות ותעשיות המבוססות על חקלאות (בעיקר כותנה) ונמל.

כ-99% מאוכלוסיית מצריים גרה באיזור הנילוס: 70% באזור הדלתא וקהיר, 29% בעמק הנילוס.

המשמעות – צפיפות אוכלוסין כבדה באיזור.

המטרה – פיזור אוכלוסין למען הורדת הלחץ.

 

 

פרויקט הערים החדשות

כדי להקל על התפוצצות האוכלוסין בקהיר ואלכסנדריה, הקימה ממשלת מצרים ערים חדשות במרחק 30-70 ק"מ מקהיר. הפרויקט מתבסס על פיזור האוכלוסייה מהערים הגדולות ויצירת
מקורות תעסוקה חדשים. המרחק הקצר מקהיר נועד לקצר את זמן בניית תשתית התחבורה
ובמקביל לאפשר לאוכלוסייה להמשיך להנות מהקרבה לעיר הגדולה (יוממות).

 

במסגרת הפרויקט הוקמו כ-10 ערים חדשות.

3 מהן

  1. "עשירי ברמדאן" – בין קהיר לאיסמעיליה
  2. "חמישה עשר במאי" – דרומית לקהיר, סמוך לאזור התעשייה בחילואן
  3. "סאדאת" – בין קהיר לאלכסנדריה

 

הפרויקטים נכשלו.

 

מדוע?

  • האוכלוסייה שעברה לערים החדשות הייתה ענייה וחלשה ולא הצליחה לשלם את המיסים.
  • ההשכלה הנמוכה של האוכלוסייה מנעה מהם להשתלב בתעסוקה בתחום התעשייה.
  • האוכלוסייה החזקה לא עברה לערים החדשות, ונוצרה להם תדמית שלילית.

 

 

נסיונות נוספים לפיזור האוכלוסייה

  • פיתוח אזור מפרץ סואץ (ערי התעלה) -> תיירות ומחצבי נפט -> נכשל
  • סיני -> תיירות -> הצלחה באיזור אל עריש נואיבה ועוד -> לבסוף נכשל
  • נאות המדבר והשקעים במדבר הערבי -> "העמק החדש" -> נכשל
  • תעלת סואץ ועריה -> הצלחה חלקית

כלכלת מצרים

 

התפלגות המועסקים בסדר יורד – שירותים, חקלאות, תעשייה, מובטלים, תחבורה.

בעבר, כלכלת מצריים הייתה תלויה לחלוטין בנילוס. עם השנים נוספו מקורות הכנסה שונים
כמו נפט, תעלת סואץ, תיירות וכו'. עם זאת, המצב הכלכלי של מצרים קשה והיא נזקקת
לסיוע בינ"ל בפיתוח תעשייתי וחקלאות. כל עוד המדינה לא תצמצם את שיעורי הילודה, היא
תתקשה לפתח את הכלכלה. למצרים יש חשיבות בעולם המערבי והערבי בשל מיקומה הייחודי
כגשר בין יבשות, תעלת סואץ וקרבה למדינות הנפט.

ענפי הכלכלה של מצריים לפי סדר חשיבות – כסף מעובדים מצריים בחו"ל, תיירות, ייצוא מוצרים (ללא נפט), מעבר אניות בתעלת סואץ, נפט.

 

 

תעלת סואץ

בשנת 1869 הושלמה חפירת "תעלת סואץ" – תעלה אשר מחברת בין הים התיכון לים סוף.
החשיבות – נתיב השיט הקצר והזול מאירופה והחוף המזרחי של ארה"ב אל המפרץ הפרסי
והמזרח הרחוק. התעלה הפכה את מצרים למדינה בעלת חשיבות אסטרטגית.

סגירות התעלה

1956 – מלחמת ההתשה

1967 – מלחמת ששת הימים, התעלה נסגרה ל8 שנים

עקב הסגירות, הכלכלה העולמית עברה משברים וניסתה להוריד את התלות במעבר אוניות בתעלה.

שינויים בתנועת הסחורות והנוסעים בתעלה

  • הקמת צינורות נפט -> פחות מכליות נפט עוברות
  • אוניות גדולות -> קשיי מעבר
  • התפתחות תחבורה אווירית -> פחות נוסעים

מצד שני, כמות הסחורות העוברות גדלה מאז שיפוץ התעלה בשנת 1996.

לאורך התעלה הוקמו 3 ערים מרכזיות (ערי התעלה) –

  1. פורט סעיד
  2. איסמעיליה
  3. סואץ

אוכלוסיית הערים מתפרנסת ממעבר אוניות בתעלה, תחזוקה ומסחר.

נחפרה תעלת מים מתוקים מהנילוס אל תעלת סואץ לכיוון איסמעיליה.

נפט

במצרים יש מעט מחצבי נפט – בסיני ובמדבר הערבי. השימוש בנפט מיועד קודם כל לסיפוק צרכי המצרים, והיתר מיועד לייצוא. עתודות הנפט במדינה אינן גבוהות.

 

תיירות

ענף כלכלי מוביל במצרים.

מה יש למצרים להציע לענף התיירות?

  • אתרי ארכיאולוגיה – פירמידות, מקדשים, קברי פרעונים וכו'.
  • חופי ים
  • נילוס וקהיר
  • נופי מדבר ייחודיים
  • תרבות ומורשת אוריינטליים (מזרחיים)

הימנעות מתיירות במצרים נובעת מ

  1. עוני – תיירים חוששים מתנאי שהייה נמוכים
  2. טרור – חשש מפני קבוצות אסלאמיות קיצוניות הנלחמות בממשל ומבצעות פיגועים נגד תיירים.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.