מלכים א פרק כ"א

 

פסוקים 1 – 3:
המספר נותן לנבות את התואר "היזרעאלי" כדי להדגיש שהוא תושב המקום ושהוא קיבל את הכרם מאבותיו, לעומת אחאב שמוצג בתור "מלך שומרון" כדי להדגיש את מוצאו של אחאב.
המספר רוצה להדגיש זאת כדי להראות את שורשיות נבות לעומת חוסר שורשיותו של אחאב.
אחאב מציע לנבות כרם אחר טוב יותר במקום הכרם שלו כי היה קרוב לארמונו, בהמשך הציע לו כסף.
נבות מסרב ואומר "חלילה לי מאלוהים" – לפי החוק אסור להעביר נחלות בין שבטים אלא רק בירושה, בנוסף אסור למכור אדמות. נבות מראה שזה לא אישי כלפי אחאב בכך שפותח ב"חלילה לי מה" ורק אחר כך ב"לך".
פסוקים 4 – 7:
אחאב כועס אך לא מתווכח וחוזר לארמון, מתנהג כמו ילד קטן ושוכב במיטה ולא אוכל, הוא משחזר את האירוע בראשו רק שהוא משנה את מה שבאמת התרחש.
1 – הוא לא מזכיר את סיבות הסירוב של נבות.
2 – הופך את הסירוב לאישי, "לא אתן לך".
איזבל מגיעה ואחאב מספר לה את מה שקרה עם מספר שינויים:
מטרה וסיבה – אחאב רצה את הכרם בשביל שיוכל להקים גן ירק ליד ארמונו, אך סיפר הוא כנראה פוחד מאיזבל ולא מציג לה את הסיבה האמיתית (היא צידונית בעלת השקפה שונה, מבחינתה המלך זכאי לכל).
מה הציע לנבות – אחאב הציע לנבות במקום כרם אחר או כסף, כשהוא מספר לאיזבל הוא קודם אומר שהציע כסף ואחר כך כרם, לא אומר שהציע כרם טוב יותר כדי לצאת בתור איש חזק.
תשובת נבות – נבות מדגיש את הסיבה שהיא המחויבות כלפי אלוהים, כשאחאב מספר לאיזבל הוא מזכיר רק את "לך" כאילו נבות עשה זאת באופן אישי. הוא רוצה להציג את נבות כמורד במלך, לא מזכיר את הסיבה הדתית של נבות כדי שלא יצא מול איזבל כמלך חלש שעומד בחוקים.
תגובת איזבל:
איזבל חושבת שאחאב מתנהג בחוסר אונים:
1 – שאלה רטורית: אתה תהיה מלך כשאין לך יכולת לקבוע עובדות?
2 – היא מצווה עליו להתנהג כמו מלך ולא כמו ילד קטן.
היא אומרת לו לקום לאכול ושהיא תשיג לו את הכרם, הוא לא שואל אותה איך תעשה זאת לכן הוא אשם כמוה.
איזבל ישר פועלת, היא מתכוונת להשיג את ההכרם בדרך חוקית אבל "מסריחה". היא חותמת על מסמכים ושולחת מכתבים בשמו של אחאב וקוראת לעם שיפתח בצום (צום מראה שמשהו חמור קרה בארץ) ובכך מכניסה את תושבי הארץ ללחץ, היא עורכת אסיפה שם יטיחו את האשמות בנבות.
איזבל יודעת שלפי החוקים צריכים להיות 2 עדים כדי לאשר עונש מוות ולכן מביאה 2 עדי שקר שיעידו על כך שנבות קילל את המלך וגם את אלוהים.
איזבל מאשימה את נבות, היא טוענת שהוא קילל את המלך שזה נחשב למרידה בו וכלן עונשו אמור להיות סקילה באבנים. איזבל בחרה בהאשמה זאת כי בגזר דין זה ירושתו עוברת ישר למלך ולא למשפחתו.
קיים תיקון סופרים: "בירך" – הכוונה "קילל", תוקן כדי לא לפגוע בכבוד אלוהים.

המשפט:
הזקנים עשו כדברי איזבל במדויק:
1 – קראו צום.
2 – הושיבו את נבות בראש העם.
3 – הוציאו להורג.
המספר חוזר על צו איזבל בכדי להדגיש את שיתוף הפעולה המלא שהיה עם איזבל, אך עדיין קיימים מספר שינויים:
1 – ההוראות מאיזבל לעדים היו בגוף שני ובביצוע הם מדברים בגוף שלישי.
יש האומרים שחשו ייסורי מצפון ולא יכלו להסתכל על נבות ולכן דיברו בגוף שלישי.
2 – ההוצאה להורג הייתה מחוץ לעיר, הזקנים ידעו שחתימות אחאב היו מזויפות.
לאחר המשפט איזבל הולכת לאחאב ואומרת לו ללכת לרשת את הכרם, הוא קם והולך בלי לשאול איך השיגה אותו, פסיבי לעומת איזבל האקטיבית.
שורש מנחה – י.ר.ש:
להדגיש שאיזבל ואחאב "ירשו" את הכרם.
השורשים ס.ק.ל, מ.ו.ת, נ.ג.ד מדגישים את האכזריות של איזבל ואחאב.

אליהו נשלח על ידי אלוהים לספר לו על עונשו:
כשאחאב פוגש את אליהו בכרם הוא אומר לו "המצאתני איבי".
הוא בעצם אומר לו "מצאת במה להאשים אותי?" ועושה את עצמו כאילו לא יודע על מעשי אשתו. אליהו מתחיל לפרט לו מה יהיה עונשו – "הרצחת וגם ירשת":
הוא מסביר לו שהוא אשם באותה מידה כמו איזבל כי הוא לא עצר אותה ובתור המלך יש לו אחריות לכל מה שקורה בארמון.
עונשו יהיה לפי מידה כנגד מידה וגמול אישי, הכלבים ילקקו את דמו כפי שליקקו את דם נבות.
קיימות חזרות על: "כה אמר ה" ועל השורש י.ר.ד (מראה על הירידה המוסרית של אחאב).
אליהו ממשיך ומוסיף שבניו ימותו ושושלתו תיעצר – גמול לדורות.
בפסוק 26 המספר מזכיר את עם האמוראי כדי להשוות בין התנהגות אחאב למלך האמוראי כדי להדגיש את חומרת מעשיו של אחאב. להזהיר שגורלו יכול להיות כמו גורלם – הגליה.
אחאב הבין את חומרת מעשיו, קורע את בגדיו כסמל להתנצלות וצם.
בהתחלה הצום היה מתוך ילדותיות אך בסוף היה צום שנעשה מתוך צער, חרטה של אדם שהבין את חומרת מעשיו.
מאחר ואחאב צם אלוהים הקל בעונשו ושינה את גמולו מגמול אישי לגמול לדורות.
לבסוף לאחאב נערכה קבורה מכובדת אך לאחר מכן הגיעה התגשמות אלוהים והכלבים ליקקו את דמו והזונות רחצו את בגדיהן שלוכלכו בדמו במים.
יהוא (המלך שאליהו נשלח להמליך) מרד במלכות אחאב רצח את בנו ואת איזבל – בשרה נאכל על ידי הכלבים.
שיטת הגמול (פס 27 – 29):
גמול אישי – בגלל צום אחאב וכניעתו לאלוהים לא יענש באופן אישי.
גמול לדורות – בניו יענשו בגללו.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.