דמות חדשה: אליהו הנביא

לא נתונים פרטים על מוצאו או עליו, הוא מופיע משום מקום.

אליהו נפגש עם אחאב בכוונה להזהירו מפני הבצורת הקשה שבאה.

קושי בפסוק 1:

מי גרם לבצורת? האם אליהו אחראי על כך או אלוהים?

פתרונות:

לפי רד"ק:

אליהו מדבר בשם אלוהים, נשבע בו ומוסר את דבריו ("חי ה" ,  "עמדתי לפניו").

לפי אברבנאל:

אליהו אומר את הדברים על דעת עצמו ולא לפי דרישת אלוהים ("כי אם לפי דברי").

 

למה העונש הוא בצורת?

יש חוק שמסביר מתי העונש המתקבל הוא בצורת (דברים י"א 16 – 17).

לפי החוק, אם העם הולך בדרכי אלוהים אז הוא יזכה לשפע של גשמים ויבולים אך אם יבגוד באלוהים וילך בדרכי אלילים תהיה בצורת קשה.

 

שלושת הניסים:

 

נס מספר 1 ( פס 2-7) :

איזבל – אשתו של אחאב רודפת את נביאי אלוהים והורגת אותם לכן אלוהים שולח את אליהו להתחבא בנחל כרית ולחיות שם לזמן מסוים.

אליהו ממלא את פקודות אלוהים באופן מיידי – מיד יוצא לדרכו.

בנחל כרית אליהו ישתה מהנחל ויאכל מהעורבים.

מי הם העורבים:

1 – ערבים או סוחרים

2 – הציפור עורב.

מספר 2 יותר מתאים לסיפור מכיוון שמדובר בנס ועורב היא חיה שלילית שתיקח לך את האוכל ולא תביא לך.

 

נס מספר 2 (פס 8-16):

אלוהים שולח את אליהו לעיר צרפת שנמצאת בצידון (מקום הולדתה של איזבל) ולהתארח בביתה של אישה אלמנה.

בצידון מאמינים באל הבעל (איזבל מאמינה בו) ושם אמור להיות גשם כי הבעל הוא בעצם אל הגשם אך הבצורת הייתה כל כך חמורה שגם שם לא היה גשם (ניתן להבין שאלוהים הוא אל אוניברסלי ולא לוקלי ושהוא שולט בהכל בכל מקום).

איך אליהו ידע מי היא האלמנה שאצלה הוא יגור?

אליהו זיהה את האלמנה לפי בגדיה השחורים אך גם העמיד אותה במבחנים:

מבחן המים (פס 10):

אליהו רואה אישה שמקוששת עצים, פונה אליה ומבקש ממנה לשתות מים (למרות הקושי), האלמנה עוצרת ומביאה לו מים.

האלמנה הוכיחה היא נדיבה, טובת לב ואכפתית.

מנגד אליהו עומד במבחן ומוכיח שהוא בעל אישיות מרשימה.

מבחן "הלחם" (פס 11,12):

אליהו מבקש מהאלמנה שתכין לו לחם (תקופת בצורת), האלמנה נשבעת באלוהים (לא בבעל כדי להתחשב באליהו) שאין לה אפילו לבנה ולעצמה.

המבחן היה קשה מאוד כי אליהו בעצם ביקש מהאלמנה שתאכיל אותו לפני שהיא דואגת לעצמה ולבנה (אפילו חצוף), אליהו הבטיח לאלמנה שאם תתן לו קודם לאכול השמן בביתה לא יגמר ושק הקמח ישאר מלא לנצח. בעצם אליהו בוחן את אמונת האלמנה באלוהים. האלמנה עומדת במבחן בהצלחה ובכך מודה שאלוהים חזק מהבעל.

הנס – השמן והקמח לא יגמרו.

אליהו עומד גם הוא במבחן אלוהים ומראה שהוא בעל יכולת שכנוע ושהוא נביא אמת.

הקושי הלשוני:

קיימת חוסר התאמה בין הנושא "כד"  (זכר) לבין הנשוא "כלתה" (נקבה), בין הנושא "צפחת" (נקבה) לבין הנשוא "תחסר".

הפתרון:

להחליף בין הנשואים.

 

קריא וכתיב:

"ותאכל היא והוא (הוא והיא) וביתה ימים"

קריא – מנוקד (בסוגריים), מה שקוראים.

כתיב – לא מנוקד, מה שלא קוראים.

לפי גרסת הכתיב אליהו מתואר כגנטלמן – נותן לה לאכול ראשונה.

גרסת הכתיב מציגה קושי לשוני – אין התאמה בין הנושא "ותאכל" לנשוא "הוא".

הסופרים תיקנו את הפסוק (לגרסת הקריא) כדי שתהיה התאמה.

במקרה הזה גרסת הכתיב מתאימה יותר כי הסופר מנסה להדגיש שהאלמנה קודם נתנה לאליהו לאכול ואחר כך אכלה בעצמה.

 

קשרים בין נס 1 לנס 2:

קשר לשוני:

1 – שני הסיפורים נפתחים באותה צורה : "ויהי דבר ה אליי לאמור".

2 – בשני הסיפורים אלוהים שולח את אליהו למקום כלשהוא.

3 – אלוהים גורם לכך שאליהו יטופל על ידי גורם אחר (נס 1 – עורבים נס, 2 – האלמנה).

4 – בשני הסיפורים מעורב לחם.

נס מספר 3 (פס 17 – 24):

בנה של האלמנה חלה מאוד והיה על סף מוות.

האלמנה פונה בכעס לאליהו וחושבת שבגלל שנתנה לו לחיות אצלה בנה חלה (גמול לדורות).

אליהו מגיב ישר ולוקח את הילד לחדרו שם פונה לאלוהים בכעס ובתלונה. הוא לא מבין למה שאלוהים יעשה דבר כזה לאישה שטיפלה בו ואירחה אותו יפה בביתה. אלוהים מגיב ומחזיר את הילד לחיים.

אליהו נבחן בנס ונבדק אם כוחו המוסרי חזק ואם הוא מגלה רגישות ואכפתיות.

האלמנה רואה שאליהו מחזיר את בנה ואומרת שעכשיו היא יודעת שהוא איש אלוהים.

קיים קושי בדברי האלמנה:

בפסוק 18 מכנה את אליהו איש אלוהים – "מה לי ולך איש אלוהים".

בפסוק 24 אומרת – "עתה זה ידעתי כי איש אלוהים אתה".

איך יתכן שבפסוק 18 האלמנה מכנה את אליהו איש אלוהים ובפסוק 24 אומרת "עכשיו אני יודעת שאתה איש אלוהים"?

פתרון:

בפסוק 18 מתייחסת למילה נביא במובן הרחב שלה לעומת פסוק 24 בו מבינה שלאליהו יש את אלוהים מאחוריו.

כינויי האלמנה בסיפור:

בעלת הבית – מאחר וקיבלה את אליהו לביתה , אלמנה בעלת רכוש.

האלמנה – חיה לבד עם בנה, אם ימות תהיה במצוקה קשה.

אמו – כשאליהו מוסר לה את בנה היא מתוארת כאם עם רגשות.

האישה – אליהו מצליח לגרום לאישה אלמנה עובדת אלילים שגרה בצידון לקבל את אמונות אלוהיי ישראל.

 

ההבדל בנימתו של אליהו בפסוקים 20 -21:

פסוק 20: אליהו פונה לאלוהים בתלונה שהביא את האסון לאלמנה.

פסוק 21: אליהו פונה בתחנונים לאלוהים כדי שיציל את בנה של האלמנה.

 

המילה "הגם" בפסוק 20:

לפי רד"ק:

לא רק שאלוהים העניש את כל עם ישראל בבצורת אלא עכשיו גם מעניש את האלמנה.

לפי מצודת דוד:

לא רק שאלוהים פוגע באליהו הוא גם פוגע באלמנה.