מלחמת העצמאות שלב ב – הסכמי שביתת הנשק

 

לקראת סוף המלחמה התחיל להתנהל משא ונתן על שביתת נשק. שביתת נשק נחתמה עם כל מדינה בנפרד, לא נחתם על שלום כי מדינות ערב סירבו להכיר במדינת ישראל. ההסכמים היו בין מדינות ערב למדינת ישראל ולא עיכבו את ערביי הארץ.

 

הפסקת אש:

מפסיקים את הלחימה בשביל לנהל שיחות על אפשרות סיום. נחשב פחות משביתת נשק. נוצרת בהסכמת הצדדים או נכפית על ידי מעצמות/ גוף חיצוני.

שביתת נשק:

סיומה של מלחמה בעקבות הסכם הצדדים. פחות נחשבת מדחום אך יותר נחשבת מהפסקת אש. אינה מונעת עימות עתידי בין הצדדים.

שלום:

מצב דיפלומטי בו יש שלום בין המדינות. שום בעיה לא תיושב בכוח אלא בדיפלומטיה. לרוב השלום לא מתבטא רק בחוסר הבעיות והמלחמה אלא בשיתוף פעולה של הצדדים כמו קשרים מסחריים, בתיירות, בספורט וכולי.

 

המניעים לחתימה על הסכם לשביתת הנשק בין מדינות ערב למדינת ישראל:

מניעי ישראל:

  • קליטת עלייה: המטרה העיקרית עכשיו הייתה לקלוט פליטים יהודים מאירופה המדינות ערב. רצו להגיע למצב בטחוני יציב כדי שיתאפשר.
  • ישראל הייתה במצב של שליטה מקסימאלית על שטח ושליטה מינימאלית על אוכלוסיה ערבית.
  • למרות ההישגים הרבים ישראל איבדה כאחוז מהאוכלוסיה שלה – 6,000 הרוגים מתוך 600,000 ורצתה לסיים את הלחימה כדי לטפל בפצועים ולמנוע אבידות נוספות.

מניעי מדינות ערב:

  • המחיר האנושי והכלכלי היה עצום וממש לא היה לפי ציפיית מדינות ערב, איבדו מעבר למה שחשבו.
  • המלחמה לא זכתה לאהדה ציבורית כפי שחשבו והחליטו לנצל את שביתת הנשק כדי לסיים את העניין, קיוו להוציא את צבאות ערב עקב בעיות פנים.
  • קיבלו התחייבות ישראלית להחזרת שבויים ושטחים שהיו מיועדים לפי תוכנית החלוקה.

 

"הקו הירוק" קווי יוני 48 עד יוני 67:

צפון:

נקבעו גבולות בהתאם לקווים המנדט, מראש הנקרה עד מטולה.

מזרח:

נקבע קו שביתת נשק מאילת לאורך הערבה וים המלח עד עין גדי. השליטה על ואדי ערה הועברה אלינו והרים בדרום הר חברון הועברו לירדן. יהודה ושומרון ומזרח ירושלים הועברו לשליטה ירדנית מה שהיה הישג טריטוראלי חשוב לירדן.

דרום:

הגבול בין מצרים לישראל נקבע לפי קווי הגבול הבינלאומי. ישראל שמרה על הנגב תחת שליטתה ומצרים שמרה על עזה שהייתה מיועדת להיות מדינה ערבית.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.