לא רגעי שנת טבע – שאול טשרנחובסקי

לא רגעי שנת, טבע \ שאול טשרניחובסקי

 

מבנה השיר

זוהי סונטה: 14 שורות המתחלקות ל2 בתים של 4 שורות, ו2 בתים של 3 שורות.
בשיר זה הדובר פונה אל הטבע בלשון גבוהה ונרגשת (פאתוס). הוא עושה זאת בשעת מצוקה, מדגיש את עוצמת הטבע אל מול אפסות האדם. רוצה לשאוב כוח מהטבע.

 

חלק 1 – אוקטט

בית ראשון

הדובר פונה אל הטבע, הנמען.
הוא אומר כי לא מוצא בו שלווה ומתיקות, אלא רגש, סערות קרב ועוצמה.
הוא בוחר לא לתאר נופים פסטורליים אלא נופים דרמטיים המבטאים את עוצמתו ונצחיותו של הטבע:

  • פסגות הרים
  • עמקים
  • מדבר
  • שמים

הבחירה במקומות קיצוניים אלו מעידה על שאיפתו להרחיב את נפשו.

בית שני

אל מול הטבע המתואר בחזקתו, האדם מתואר בחולשתו: נפשו אבלה, פצעיו זועקים, מאבד תקווה.
תיאור זה מודגש באמצעות דימוי התקוות שנגוזו לשושן הנובל בסתיו.
הדובר בוחר בדימוי מהטבע כדי לתאר את החולשה האנושית.

להבדיל מתיאורי הטבע העוצמתי בבית הראשון, בבית זה מתאר הדובר את הטבע בחולשתו עם נבילת הפרחים בסתיו, בניגוד לנופים רבי עוצמה המייצגים נצחיות וכוח.

בשעות משבר כאלו, יוצא הדובר אל הטבע כדי להתעודד מעוצמתו.
יוצא לראות את גלי הים והסלעים שמייצגים את איתני הטבע.

 

חלק 2 – ססטט

בית שלישי

כשהדובר מתבונן בגלים הנאבקים עם הסלעים הוא חש בושה.
הגלים לא מתייאשים וממשיכים להיאבק, וכך גם הסלעים שבים ותוקפים.

בית רביעי

הדובר מתפעל מהסלעים הגאים שזוקפים את ראשם ומתגלים למרות ניסיון הגלים לכסות אותם.
בבית זה מתאר הדובר כי הוא "נכלם" מהם, מתבייש עוד יותר. האדם מפסיק לנסות, לא ממשיך להילחם, בעוד הטבע לעולם לא מפסיק, למרות שאין לכך תועלת: זהו המאבק הסיזיפי.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.