חגי פרק א

פסוק 1:
הנביא חגי משמיע את הנבואה שלו באחד באלול בשנת 520 לפני הספירה.
פסוק 2-3:
הנביא מצטט את העם שטוען שעדיין לא הגיעה העת לבנות את בית המקדש בגלל שהמצב הכלכלי נוראי כי הייתה בצורת ולא יכלו לבנות את בית המקדש בצורה מפוארת כמו בית המקדש הקודם.
פסוק 4:
הנביא משתמש בשאלה רטורית לשאול את העם איך זה שהם יושבים בבית שלהם תחת גגם כשלבית המקדש אין גג.
פסוק 6:
לפי דעת חגי המצב הכלכלי רע בגלל ששלא בונים את בית המקדש והוא מתאר את המצב:
•זורעים המון יבול ורק מעט יוצא.
•אין אוכל ואין יין להשתכר.
•אין בגדים כדי להתחמם.
•מי שמקבל כסף מאבד אותו מהר מאוד.
פסוק 8:
בפסוק זה חגי מסביר לעם מה עליהם לעשות: הוא אומר להם לקחת עצים ולבנות את בית המקדש ואלוהים יכבד את מה שיעשו. חגי בעצם מתנגד להשקפה של העם שחושב שצריך לבנות את בית המקדש מפואר ואומר שבית צנוע מספיק לאלוהים.
פסוק 9-10:
קיימת חזרה על המצב הגרוע ועל כך שהם הולכים להביא יבול מהשדה וחוזרים עם מעט ממנו והפעם מפורטת הסיבה והיא שבית המקדש לא נבנה עדיין.
פסוק 12:
מסופר על כך שנבואת חגי מפחידה את העם.
פסוק 13:
חגי מעודד את העם שאלוהים איתם.
פסוק 14:
הדברים של חגי רוממו את רוחה של העם והם התחילו בבניית בית המקדש.
פסוק 15:
נאמר שהבנייה התחילה 23 ימים אחרי הנבואה כי בימים אלו הם התכוננו לבניית המקדש.

כתיבת תגובה