השלטון המקומי – סיכום

השלטון המקומי


במדינה המודרנית, השלטון המרכזי לא יכול לבצע את כל המשימות הדרושות לניהול המדינה.
לכן, קיים לצדו גם שלטון מקומי, המשלים את הדרוש.

בדומה לשלטון המרכזי, גם השלטון המקומי שואב את סמכותו מהעם ע"י בחירות מקומיות בהם האזרחים בוחרים את נציגים. השלטון המקומי מבטא את ההשתתפות הפוליטית של האזרחים
ואת הרצון לייעל את המערכת השלטונית. השלטון המקומי מבין טוב יותר את הבעיות אשר מתעוררות באיזור מסוים, ולכן יכול לתת שירותים טובים יותר, המותאמים לצרכי האיזור.

עקב כך שבישראל אין ייצוג איזורי בכנסת, ראשי הרשויות המקומיות משמשים נציגים חשובים
של אותם אזורים בפני הממשלה.

 

 

מגבלות על פעולות השלטון המקומי

 

  1. אין בסמכות הרשות המקומית לחוקק חוקי עזר שנוגדים את חוקי הכנסת.

 

  1. הכנסת קובעת בחוק את גובה מסי הארנונה, ועל הרשות לציית לכך.

 

  1. לשר הפנים יש סמכות להתערב בחקיקת העזר, במידה והיא לא מתאימה לחוקי המדינה או פוגעת בזכויות או ערכים חוקתיים אחרים.

 

  1. שר הפנים רשאי לפזר מועצה נבחרת של ישוב, ולמנות במקומה ועדה קרואה.

 

  1. השלטון המקומי מתמודד עם משימות חברתיות, כלכליות ועירונית שהיקפן הולך וגדל, כתוצאה ממדיניות ממשלתית.

 

 

מקורות המימון של השלטון המקומי

 

  1. הכנסות עצמאיות ממיסים – ארנונה, אגרות שונות, שירותים שונים עליהם משלם האזרח.

 

  1. השתתפות ממשלתית – כספים המועברים מתקציבי משרדי הממשלה אל הרשויות המקומיות, כדי לספק שירותים ממלכתיים הניתנים על פי חוק.

 

  1. מענקים (כמו מענק איזון: ניתן לרשות ע"י משרד הפנים כדי לאזן בין הוצאותיה להכנסותיה).

סמכויות השלטון המקומי

הסמכויות העיקריות של השלטון המקומי, מוגדרות בפקודות (חוקים מימי המנדט הבריטי)
שהותקנו בתקופת המנדט הבריטי, ועם קום המדינה אומצו כחוק של הכנסת. בניגוד לסמכות הממשלה לקבוע מדיניות בכל תחום כל עוד היא לא נוגדת חוק מסוים, רשות מקומית רשאית
לפעול רק בתחומים המוגדרים לה במפורש בחוק. עם זאת, לרשויות המקומיות יש חופש פעולה
רחב בעקבות החקיקה המנדטורית.

 

הסמכויות

  1. חקיקת חוקי עזר

לרשויות המקומיות יש סמכות לחקיקת משנה במסגרת של חוקי העזר העירוניים. בסמכותן
לחוקק חוקי עזר בנושאים רבים (כמו איכות הסביבה, בריאות הציבור, גני שעשועים, תברואה,
סלילת כבישים וכו'). היכולת לחוקק חוקי עזר היא סמכות חשובה ביותר, שכן היא מאפשרת
לרשויות למלא את תפקידן בהענקת שירותים לאזרחים. בנוסף, באמצעות חוקי העזר הרשות
גובה מיסים למימון פעולותיה, קובעת דרכי פיקוח ועוד. מתן סמכות זו לרשויות המקומיות עלול
לגרום לריכוז כוח גדול מדי בידיהן. כדי להגביל את כוחן, נקבעו לחקיקת חוקי העזר מס' מגבלות:

  • הרשות המקומית יכולה לחוקק חוקי עזר רק בנושאים שהמחוקק הסמיך אותה.
  • חוקי העזר לא יכולים להיות מנוגדים לחקיקת הכנסת.
  • שר הפנים צריך לאשר את חקיקת העזר.
  • חוקי העזר נתונים לביקורת של בג"ץ.
  • ביהמ"ש יכול לפסול חוק בשל אי סבירות, אפליה, או פגיעה בכללי הצדק הבסיסי.

 

  1. הטלת מיסים

הרשויות המקומיות רשאיות להטיל מיסים מקומיים ותשלומי חובה (כמו ארנונה או תשלומי חינוך).
כל התשלומים מועברים לאישורו של שר הפנים, ונקבעים בחוקי עזר עירוניים.

 

  1. שפיטה

ברשויות המקומיות קיימים מוסדות מעיין-שיפוטיים, שבסמכותם לדון בערעורים של אזרחים על פעילות הרשות המקומית (למשל בנושאי ביוב ושירותי סעד).

 

  1. תכנון ובנייה

חוק התכנון והבנייה מאפשר לרשות המקומית לעצב את אופי הישוב, להגדיר את שימושי הקרקע, רמת רווחתו הסביבתית וכו'. הסמכות להחליט על קרקעות היא סמכות בעלת כוח רב, ומוגבלת
ע"י וועדות לתכנון ובנייה, וע"י שר הפנים.

תפקידי השלטון המקומי

 

  1. שירותי חינוך – האחריות על החינוך במדינת ישראל מופקדת בידי השלטון המרכזי – משרד החינוך. משרד החינוך קובע את מהות התכנים, את המדיניות ואת תכנית הלימודים.
    הרשות המקומית אחראית על הפעלת מערכת החינוך – אחזקת מוסדות, אספקת שירותי עזר לבתי הספר, רישום תלמידים, הפעלת מערכת חינוך טרום חובה ותיכון. בנוסף,
    השלטון המרכזי מאפשר לרשות המקומית לקחת חלק פעיל בעיצוב התכנים, וכל
    רשות בוחרת לעצמה את מידת ההתערבות בעיצוב התכנים. חלק מהן מתערבות
    באופן פעיל בכך, וחלקן מסתפקות ביישומן.

 

  1. שירותי רווחה – (בדומה לחינוך), האחריות על שירותי הרווחה במדינה מופקדת בידי
    השלטון המרכזי – משרד הרווחה. משרד הרווחה קובע את המדיניות למתן שירותים והפעלתם, ומקציב את הכספים הדרושים. בפועל, הרשות היא זו שמעניקה שירותי
    רווחה לאזרחים (טיפול במשפחות במצוקה, קשישים בסיכון וכו'). כל רשות קובעת את
    היקף שירותי הרווחה בה, ולכן בפועל יש הבדלים בין הרשויות השונות.

 

  1. התקנת מערכת ביוב – הרשות המקומית אחראית לחיבור בתי הישוב למערכת הביוב ולטיפול בשפכים.

 

  1. אספקת מים – הרשות המקומית אחראית על אספקת המים לתושבים, עליה לדאוג
    להקמת מאגרי מים, ועל קיום מערכת חלוקת מים מרכזית.

 

  1. שירותי הנדסה ובניין – סלילת רחובות ומתן היתרי בנייה.

 

  1. תברואה וניקיון – ניקוי הרחובות, איסוף אשפה, שירותים ווטרינריים וכו'.

 

  1. רישוי עסקים – הרשות מסדירה את הפעלתם של עסקים שונים (חנויות, אולמות אירועים, בתי שעשועים וכו'), ומעניקה רישיון הפעלה לפי הקבוע בחוק – קביעת רמת בטיחות לעסק, שעות הפעלה, איכות סביבה וכו'..

 

  1. שירותי דת – מספקת שירותי דת (עריכת נישואין, בתי כנסת, השגחת כשרות, שחיטה וכו'), ע"י מועצות דתיות, שאינן כפופות ישירות לרשות המקומית, אולם מקבלות ממנה תקציבים בהתאם לזיקה הדתית של התושבים.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.