הרופא וגרושתו – חלק 1

 

 

מבוא

הסיפור "הרופא וגרושתו" מאת ש"י עגנון פורש סיפור על אהבה שלא מומשה. מחלת הנפש של הרופא גורמת להרס של האושר הזוגי ומדרדרת את מערכת היחסים עד לגירושין.

 

 

עלילה

במרכז העלילה עומדת מערכת יחסים סבוכה בין רופא לאשתו, דינה. הקשר מתחיל באהבה רבה וממשיך בהתדרדרות על רקע קנאה אובססיבית. האירועים מתוארים מנקודת מבט סובייקטיבית
של הרופא, המספר.

הרקע בסיפור מורכב מתיאורי מקום, זמן וחברה אשר מאפיינים באופן מטונימי את הדמויות ובונים את האווירה.

תיאורי מקום

  • וינה, אוסטריה אפיון
  • בית חולים דמויות

בית החולים הוא הזירה המרכזית להתרחשות האירועים. שם הרופא פועל, שם פגש את דינה ובהמשך גם את הפקיד. תיאורים אלו מאפיינים באופן מטונימי את הרופא כנאור ותרבותי אך גם כחולה.

  • כפר [ירח הדבש] בניית
  • מחוץ לעיר [הצעת הנישואין] אווירה

תיאורי הטבע באפיזודות האהבה מבליטים את האווירה הרומנטית, בעוד תיאורי העיר ביום חמסין בונים אווירה של מיאוס ושל סוף.

 

תיאורי זמן

אפיון דמויות:

  • בין 2 מלחמות עולם – תקופה סוערת זו מטונימית לעולמו הסוער של הרופא.
  • אזכורי יום ולילה [סעודה שלילית, נעילת הדלת] – החושך מאפיין את פנימיותו של הרופא. הוא קודר מכיוון שהבין שהנישואים הסתיימו. הליכתו סביב עצמו במשך שעתיים מטונימית לכך שהוא לא מצליח להתנתק.

 

תיאורי חברה

החברה המתוארת היא חברה יהודית בורגנית.

פרק א' – הפתיחה.

בפתיחה מוצגות הדמויות הפועלות, מתואר המפגש בין הרופא לדינה ונעשה שימוש ברמזים מטרימים על הבעיה שעתידה לבוא.

בית החולים, כמקום התרחשות האירועים, מאפיין את הרופא באופן מטונימי כאדם נאור ומודרני.

דינה היא אחות בבית החולים ואהובה על כולם בזכות חיוכה, יופייה וטוב ליבה. בעיניה תכלת שחורה (רמז מטרים), וכל אדם בו היא מביטה "רואה עצמו כאילו הוא עיקרו של עולם". האנושיות שלה מודגשת באמצעות האנלוגיה הניגודית בינה לבין האחות הראשית והפרופסור שמת במחנה הריכוז.

מחלתו העתידית של הרופא מתבטאת במשפט "הייתי כשאר החולים". בסיום הפרק אומר הרופא "אני הגסתי דעתי ונישאה לי", דבר המציג אותו כשחצן ומבהיר את הבעיות באישיותו.

 

 

פרק ב' – הצעת הנישואין.

הרופא ודינה נפגשים בחדרה של דינה, שם רואה הרופא פרחים וקורא להם בשמם בגרמנית ולטינית. דבר זה מעיד על צורך להתגבר על רגש נחיתות.

בפרק זה ניתן להבחין ברמזים מטרימים רבים, כמו המיטה הצרה (אין מקום לשניהם) והחשמליות (חברת אנשים תפריע לקשר ביניהם).

הזוג יוצא לטיול מחוץ לעיר, בסופו מציע לה הרופא נישואין באווירה רומנטית וחיובית.

 

 

פרק ג' – התכלת השחורה בעיני דינה מתגברת ושפתיה נוגות.

הרופא חושב שמצוקתה נובעת מכך שמשפחתה ענייה, אך לאחר שבודק זאת הוא מגלה שהם עשירים. דבר זה גורם לו לאושר, שכן הוא בנו של פחח עני.

 

 

פרק ד' – נקודת הסיבוך.

דינה מגלה לרופא כי היה לה קשר בעבר עם גבר אחר (זוהי הייתה הסיבה לעצבותה).

תגובתו הראשונה היא סקרנות לגלות מי הוא הגבר עמו הייתה בקשר. כשמגלה שמדובר בפקיד זוטר, הוא מגיב בתמיהה ("תמה אני עלייך שפקיד לקח את ליבך"). מקור תגובה זו היא ברגש נחיתות בעקבות היותו בן של פחח עני.

בעקבות הגילוי, הרופא מפתח מחלת נפש אובססיבית אשר הורסת את האהבה. מחלתו מתבטאת בתסמינים שונים: הוא מאבד קשר עם המציאות, נרדף ע"י מחשבות טורדניות ומתנהג בכפייתיות.

פרק ה' – מעמד החופה.

תחת החופה, הרופא מוצא דמיון שאיננו קיים בין דינה לבין אישה לה היו מאהבים רבים. דבר זה מוכיח על תפיסת מציאות מעוותת. החופה מצטיירת בשליליות: האורחים הם אנשים זרים המקבלים תשלום, וקודם לכן היו בלוויה. אחד מהם אף מסתכל על דינה בצורה לא מהוגנת. שיא האירוע בהתמוטטות החופה, אשר משמשת כרמז מטרים.

 

 

פרק ו' – ירח הדבש.

בליל ירח הדבש הרופא נרדף ע"י מחשבות טורדניות ההורסות את האינטימיות. בחדרם במלון יש פרחים, אשר הרופא מקשרם לגבר האחר. הוא חושד שהם נשלחו על ידו ושדינה נמנעת מלהריח אותם מכיוון שהם מזכירים לה אותו. הוא מכריח אותה להריח בהם ושוקל להוציאם מהחדר. קול צעדים בחדר הסמוך מעורר בו חשד כי זהו הלבלר. הוא מנסה לשלוט ברגשותיו ומתבייש בכאב שהוא גורם לדינה, אך ללא תועלת.

 

 

פרק ז' – שגרת היומיום.

מחלתו של הרופא מתגברת. עוצמת הכפייתיות מתבטאת באמצעות מוטיב הפרחים ("ואם ראיתי פרח נזכרתי בשושנים אדומות, ואם ראיתי שושנה אדומה נזכרתי בו, שמא מאותו מין רגיל היה
זה לתת לאשתי, ומטעם זה לא הריחה בשושנים בלילה הראשון").

הרופא גולש לעיסוק מתמיד בקשר שהיה בין דינה והפקיד. הוא בודק במכתבים ישנים שלה, מעיין בסיפורי האהבה ובהמשך גם במסמכים קרימינליים. ההצקות הבלתי פוסקות גורמות לדינה לחלות. בכל רגע נתון הוא מתחרט על הכאב שגורם לדינה, אך לא מסוגל להפסיק.

הרופא מנסח אמרה בנוגע לטבע האדם, לפיה "אנשים משכילים אנחנו בני אדם מודרניים, מבקשי חופש לכל באי עולם, ולמעשה גרועים אנו מכל מחזיקי נושנות". בהקשר זה מתבהרת משמעות
השם דינה, כאזכור של הסיפור המקראי על דינה. רמיזה זו מציגה את הרופא המודרני כפרימיטיבי.

דינה סובלת זאת במשך שלוש שנים, אך לאחר מכן מעבדת עניין ומתעלמת מכך. הנתק מעלה
את רעיון הגט בפרק ח'. במהלך "הסעודה השלילית", אשר מתרחשת ביום יבש ובאווירת ריח רע, עולה רעיון הגט אשר גורם לתחושה רגעית של תיקון.

 

 

פרק ט' – הלבלר מתאשפז בביה"ח.

הרופא עוסק בו ללא הרף. עם אשפוזו עולה אצל הרופא מעין מודעות לגבי חומרת המחלה שלו עצמו. הוא מבין כי הוא לא שולט במעשיו וכי הוא נוהג כאדם שנטרפה דעתו. ההליכה סביב עצמו מטונימית לחוסר יכולתו לשכוח את שהיה בין דינה והלבלר.

פרק י' – החלום.

הרופא חולם חלום, בו הפקיד החולה אינו איש רע אלא אדם סימפטי. הלבלר אומר לרופא "מה אתה רוצה ממני כי בשביל שאינסתני אתה רוצה רעתי". החלום מבהיר לרופא שהוא האשם היחיד בהתדרדרות מערכת היחסים שכן הוא כופה את זכרון האירוע על דינה.

 

 

פרק יא' – נקודת מפנה.

הרופא מספר על החלום לדינה לאחר סעודה של הזוג עם זוג חברים הנמצאים בקשר הרמוני ומשמשים כראי הפוכה להם (וכמו כן, סעודתם השלווה מול "הסעודה השלילית"). היא מבינה שהזוגיות חסרת סיכוי ומבקשת גט. לבסוף הרופא נותן לדינה גט. עם זאת, בליבו שמור חיוכה והתכלת השחורה שבעיניה. לפעמים בלילה מתעורר משנתו וקורא לה: "אחות, אחות, בואי אצלי". משפט הסיום מבהיר כי הרופא חולה. מחלתו היא מחלת נפש כפייתית אך גם מחלת האהבה.

הסיום המעגלי מוביל לתחושת "אין מוצא". זהו סיום סגור – הרופא וגם דינה הגיעו לתחנה ברורה בחייהם, שהיא הגירושין. עם זאת, הסיום הוא גם פתוח – בעיית הרופא לא נפתרה והוא עדיין
עסוק במה שקרה בינו לבין דינה. את הסיפור הוא מספר לידידו, כ-25 שנים לאחר ההתרחשות.

 

 

סיכום

ככל שמתעצמת מחלת הרופא, כך מתדרדרת מערכת היחסים האינטימית בינו לבין דינה. קנאתו האובססיבית לאשתו היא תולדה של רגש נחיתות בעקבות היותו בן של פחח עני וכן בעקבות החיים על קו התפר בין חברה מודרנית למסורתית – "גרועים אנו מכל מחזיקי נושנות".

 

 

שלד עלילתי

  • פגישה
  • יציאה ראשונה
  • הצעת הנישואין
  • הגילוי
  • חופה
  • ירח הדבש
  • שגרת היומיום
  • שיחה ראשונה על גט
  • הפקיד
  • החלום
  • גט סופי

סיום

ניתוח ספרותי

 

  1. עלילה כרונולוגית – רצף האירועים בעלילה נפרש על פני ציר זמן: נפתחת במפגש הראשון, ממשיכה בשגרת הנישואין ומסתיימת בגירושין.

 

  1. הפתיחה (פרק א') מציגה את הדמויות, המקום ורומזת על בעיתיות הקשר באמצעות שימוש ברמזים מטרימים, דוגמת "הייתי כאחד החולים".

 

  • נקודת סיבוך – "דברים היו לי עם אחר": הגילוי של דינה מפר את האיזון ומוביל להתפרצות מחלת הרופא.

 

  1. נקודת מפנה – "אמרתי לך חלום חלמתי": סיפור החלום מתפרש כגילוי המניע את דינה לסיים את הקשר.

 

  1. נקודת שיא – אשפוז הלבלר / נעילת הדלת, שהן הנקודות החווייתיות ביותר בעלילה.

 

  1. נקודת התרה (פתרון הבעיה) – מתן הגט, אשר הוביל לסיום מערכת היחסים המעיקה.

 

  • סיום סגור (בעל אלמנט פתוח) ומעגלי, המאיר את הסיפור כסיפור וידוי.

 

  • עלילה סיבתית – העלילה סיבתית מכיוון שהיא מספקת הסברים להתרחשויות.

נקודות שונות

  • עלילתית – הגירושין הם תולדה של מחלת הרופא.
  • פסיכולוגית – מחלת הרופא היא תוצר של רגשי נחיתות.
  • סוציולוגית – מחלת הרופא נובעת מתוקף החיים על קו התפר בין מסורתיות ומודרניות.
  • פילוסופית – מחלת הרופא מלמדת על האופי האנושי. הרופא המודרני והנאור הגיב לגילוי "דברים היו לי עם אחר" בחוסר היגיון. בתגובתו הדגים כיצד במצבים טעונים רגשית נוטים בני האדם להגיב באופן בלתי רציונלי.

שמה של דינה מרמז על סיפור דינה במקרא, בספר בראשית ל"ד. סיפור זה מתאר את האונס שעברה דינה ואת תגובת אחיה לאירוע, אשר הייתה יצרית והרסנית, בדומה לתגובת הרופא.
הרמיזה לטקסט המקראי מחזקת את האמירה: "אנשים משכילים אנו, בני אדם מודרניים,
מבקשי חופש, לנו ולכל באי עולם, ולמעשה גרועים אנו מכל מחזיקי נושנות".

 

 

דמויות

 

הרופא

הרופא הוא הדמות הראשית בסיפור, דבר הנובע מעקרון הכמות והאיכות וכן מהיותו המספר,
שאל תודעתו אנו צמודים. דמותו היא טראגית, ומתארת גבר חולה אהבה, כואב ומיוסר.

הרופא מאופיין כדמות רבת ניגודים, אוקסימורונית:

  • משכיל – בור: מצד אחד הוא רופא, אך נמנע מלהביא עם דינה ילדים שמא יהיו דומים למאהבה הקודם, תוך התעלמות מוחלטות מביולוגיה בסיסית.
  • נאור – פרימיטיבי: מציע נישואין לאישה בה התאהב ללא שידוך אך דורש ממנה לנהוג כערכי החברה המסורתית. כמו כן, מתקשה להתנתק מהידיעה שהייתה עם גבר אחר. בליל הכלולות מוצאת דינה ספר נוצרי, והוא אומר לה "בואי אל אדונך". בספר, "אדון" מתייחס לישו, וכך קריאתו אליה מלמדת על היחס שמביע כלפיה: הוא רואה אותה כרכושו ולכן מפריע לו שהייתה בעבר עם גבר, אדון, אחר.
  • מודע – לא מודע: אחראי למעשיו כיוזם הנישואין אך קשה לשים אותו כאחראי לקלקול מערכת היחסים, מתוקף מחלתו השולטת בו. הוא לא מסוגל להפסיק להציק לדינה.
  • רופא – חולה.

דמותו היא סטטית, ואינה משתנה. הרופא מקובע באהבתו לדינה ומספר על הקשר ביניהם כ-25 שנים לאחר שהסתיים.

הרופא מתואר במלאות ריאליסטית, באמצעות אמצעי אפיון רבים:

  • מעשים
  • דיבורים
  • תולדות חיים – בנו של פחח עני. דבר זה רודף אותו עד היום בצורת רגש נחיתות עליו הוא מנסה להתגבר. קרובי המשפחה העשירים של דינה מסבים לו גאווה.
  • מערכות יחסים
  • חדירה לתודעה – החלום
  • מוטיבים
  1. הפרחים – מאפיין את עולמו הפנימי של הרופא. מצביע על התעצמות המחלה. הפרחים מופיעים לראשונה בחדרה של דינה בפגישתם הראשונה ומאפיינים את הרופא כמשכיל המעוניין להרשים את דינה. בליל חופתם הפרחים מצויים באגרטל שבחדר, ויחד עם קולות צעדים מחדר סמוך, מהווים את תחילת תסביך הרדיפה של הרופא. הוא חושד שהם נשלחו מהמאהב של דינה וכופה עליה להתייחס אליהם תוך כדי שמטיח בה עלבונות. בתחילת פרק ז' הרופא מסביר מדוע התמקד בפרחים בליל זה ("…ואם ראיתי שושנה אדומה נזכרתי בו, שמא מאותו מין רגיל היה זה לתת לאשתי, ומטעם זה לא הריחה בשושנים בלילה הראשון").
  2. התכלת השחורה – מאפיין את הסטטיות בדמותו.
  • אנלוגיה – בין הרופא ובין דינה קיימת אנלוגיה ניגודית המאפיינת את עוצמת המחלה.

דינה

דינה היא הדמות המשנית בסיפור, דבר הנובע מעקרון הכמות והאיכות וכן מכיוון שאין חדירה לתודעתה (המידע עליה נמסר מפי הרופא).

דינה מאופיינת כבעלת תכונות רבות – היא מודרנית, אמיצה, כנה ומפוכחת.

דמותה היא דינמית, ומשתנה בהתאם לנסיבות חייה. במהלך הסיפור היא הופכת מדמות פסיבית לאקטיבית. בסוף השנה השלישית לנישואים, היא עוברת שינוי תודעתי (מפסיקה להתייחס להצקות) המתבטא גם בצורה חיצונית – היא מאריכה את שיערה בלי להתייעץ עמו ומוצאת עבודה אצל נערה משותקת (אשר שיתוקה מטונימי לשיתוק של דינה). לאחר שהרופא מספר לה על החלום שחלם, היא מבינה שאין עתיד ליחסיהם ובהחלטיות נעלה את הדלת נעילת הדלת מסמלת את סיום מערכת היחסים בין הזוג שכעת עומד משני צדדיה.

דינה מתוארת במלאות ריאליסטית, באמצעות אמצעי אפיון רבים:

  • מוטיבים
  1. הפרחים – הפרחים מאפיינים את השינוי שדינה עברה. בהתחלה, הפרחים הנמצאים בחדרה עם ביקורו הראשון של הרופא מעידים על היותה אישה אוהבת ורומנטית. בהמשך, כשהחלה לטפל ללא תשלום בנערה המשותקת, הייתה מביאה לה פרחים. נתינת הפרחים הוא ביטוי של קשר אנושי ושל אמפתיה.
  2. התכלת השחורה – מאפיין את איכותה של דינה בעיני הרופא. בהתחלה התכלת השחורה מתקשרת ליופייה (פרק א'), בהמשך נהפכת לשלילית (פרק ד' ופרק ו') ולאחר הגירושין נזכר בתכלת השחורה בהקשר ליופייה (פרק יא').
  • אנלוגיות ניגודיות
  1. האנלוגיות הניגודיות בין דינה והפרופסור (אשר מת במחנה ריכוז), בינה לבין האחות הראשית (ששנאה את כולם) מדגישות את האנושיות שלה.
  2. האנלוגיה הניגודית בינה לבין הרופא (היא המטפלת והוא החולה, היא יוזמת הגט והוא מודע באופן חלקי) מאדירה את דמותה.
  • מטונימיה – הנערה המשותקת מטונימית לשיתוק שאפיין את דינה בזמן נישואיה.

 

 

המספר

המספר הוא הרופא, המדווח בגוף ראשון על נישואיו לדינה ועל תחושותיו. הרופא חושף בהרחבה את עולמו הנפשי, אך לא קיימת חדירה לתודעתה של דינה. זהו מספר בלתי אמין מכיוון שהוא ממוקם בלב ההתרחשויות וכן בגלל שהוא חולה. הרופא, כמספר, אינו מודע באופן מוחלט למניעיו ולעוצמת מחלתו. זהו מספר מתוודה, המדווח על האירועים לידידיו, כ-25 שנים לאחר התרחשותם. העיסוק הפרטני באירועים מעיד על עוצמת מחלתו.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.