המשטר ופוליטיקה בארץ – הגדרות בלבד – סיכום

המשטר ופוליטיקה בארץ – הגדרות בלבד

 

הצעת חוק פרטית

  • מוגשת על ידי ח"כ בודד \ מספר חברי כנסת.
  • מועברת ליו"ר הכנסת או לסגנים שלו
  • בודקים כי היא לא נוגדת את ערכי היסוד של המדינה – יהודית ודמוקרטית, ושהיא לא גזענית או אנטי-דמוקרטית.
  • לאחר שניתן אישור מיו"ר הכנסת \ סגניו, ההצעה מובאת לדיון מוקדם במליאת הכנסת
  • שלב הקריאה הטרומית, הוא כאשר בסוף הדיון נערכת הצבעה על המשך הליך החקיקה
  • אם ההצעה התקבלה ברוב קולות הנוכחים, היא מועברת לדיון בוועדת הכנסת המתאימה, לצורך הכנה לקריאה ראשונה בכנסת.

 

 

הצעת חוק ממשלתית

  • מוגשת ע"י המדינה כגוף אחד
  • הממשלה מקיימת דיון כדי לאשר את הנוסח של הצעת החוק ומעבירה הצבעה
  • במידה וההצעה אושרה, מוגשת הצעה לקריאה ראשונה בכנסת
  • לא מתקיים שלב הקריאה הטרומית
  • הצעת החוק לא מובאת לאישור נשיאות הכנסת

 

 

קריאה ראשונה

  • הצגת הצעת חוק לחברי הכנסת
  • קיום דיון כללי בשאלת הנחיצות של החוק
  • בסוף הדיון קיום הצבעה בנוגע להצעה
  • במידה וההצעה התקבלה ברוב – העברתה לאחד מוועדות הכנסת המתאימות, כדי שתבדוק אותה באופן מעמיק יותר.

 

 

מליאת הכנסת

  • אסיפה של כל חברי הכנסת באולם הישיבות בכנסת
  • לא מוטלת חובת השתתפות
  • אין מינימום נדרש של ח"כים כדי לקבל החלטות ולאשר חוקים רגילים

חסינות עניינית

  • חסינות הניתנת לח"כ מאחריות פלילית \ אזרחית
  • מתייחסת לעבירות שביצע בזמן \ למען מילוי תפקידו
  • לא ניתנת להסרה, ממשיכה להתקיים גם לאחר סיום כהונתו
  • ח"כ אסור מלומר דברים בגנות המשטר הדמוקרטי, או בעד חיסול המדינה
  • גם אם יאמר דברים אלו בעת \ למען מילוי תפקידו, הוא יועמד לדין.

 

 

חסינות אישית\דיונית\פרוצדוראלית

  • חסינות המעניקה הגנה רחבה לח"כ
  • מגנה מפני מעצר, הליכים משפטיים, חיפוש בדירתו, חיפוש גופני והחרמת מסמכים
  • מתייחסת לעבירות שביצע לא במסגרת תפקידו
  • מוסרת באופן אוטומטי ברגע שמוגש כתב אישום נגד חבר הכנסת
  • חה"כ יכול לבקש חסינות מפני דין פלילי לגבי האשמה שבכתב האישום
  • הרוב בכנסת יחליט אם להעניק לו אותה או לא
  • אין חסינות בפני הליכים אזרחיים (למשל הפרת חוזה).

 

 

חקיקת משנה

  • כדי שהממשלה תוכל לבצע את תפקידה היא קובעת הוראות לביצוע החוק ע"י תקנות וצווים.
  • לא יכולה לסתור את הכתוב בחקיקה הראשית.

 

 

הסכמים קואליציוניים

  • הסכמים פוליטיים
  • נחתמים בין המפלגות השותפות בקואליציה

בו מפורטות הזכויות והחובות של השותפות

הסכמה על תמיכה בממשלה ובראש הממשלה ע"פ קווי יסוד

איוש משרות בממשלה, במשרדיה ובגופיה (שרים וסגני שרים)

  • חייבים להיות מפורסמים בציבור

מתוך עקרון זכות הציבור לדעת

ומכיוון שחברי הכנסת בעצמם צריכים לדעת מהן ההתחייבויות שהקואליציה לקחה על עצמה

  • ביהמ"ש לא יכול לכפות על קיום ההסכם
  • אם ביהמ"ש הכריז שמפלגה אחת הפרה את ההסכם, מפלגה אחרת יכולה לאיים בפרישה מהקואליציה.

מעצר מנהלי

  • החזקת אדם במעצר על סמך חשדות בלבד
  • ללא הגשת כתב אישום
  • ללא משפט
  • מדובר במעצר מניעתי
  • הנועד להגן על המדינה ממעשים עתידיים של אותו אדם
  • פוגע בזכויות האדם להליך משפטי הוגן ובחירות.

 

 

אחריות ממשלתית משותפת

  • אחריות משותפת של כל הממשלה כלפי הכנסת
  • הממשלה, כגוף אחד, לוקחת אחריות לכל ההחלטות והפעולות שקיבלה וביצעה כגוף אחד, ולכל מעשה של כל אחד מהשרים.
  • שר לא יכול לחלוק על פעולות רהמ"ש \ השרים האחרים אם הן התקבלו ברוב השרים
  • שר המצביע כנגד החלטות הממשלה, דינו כשר שהתפטר מהממשלה
  • השרים, וכן נציגי סיעות השרים בכנסת, חייבים להצביע בכנסת בעד החלטות הממשלה.

 

 

אחריות מיניסטריאלית

  • אחריות המוטלת על כל שר, מתוקף מינויו על משרדו
  • האחריות היא על ביצוע המדיניות של המשרד ועל המנגנון המבצע את התפקידים שבתחומו
  • רחבה ביותר ולא מוגבלת במעשיו או מחדליו של השר
  • כוללת כל פעולה שנעשתה בתחום משרדו, אפילו אם הוא לא ידע עליה \ נתן הוראה מפורשת שלא לעשותה
  • השר חייב להתייצב אישית בפני הכנסת ולדווח לה בשם הפעולות שעשה \ עשו עובדיו
  • השר לא יכול לחמוק מאחריות ולהטילה על עובדיו
  • האחריות היא ציבורית או פוליטית בלבד, ולא משפטית
  • לא גוררת הטלת אחריות פלילית או אזרחית.

 

 

חוק יסוד: הכנסת – חוק היסוד הראשון שחוקקה הכנסת. אושר ב12 בפברואר 1958, בכנסת ה3. קובע שהכנסת היא בית הנבחרים של מדינת ישראל, מקום מושבה ירושלים, ושכשהיא תבחר היא תמנה 120 חברים. החוק עוסק בשיטת הבחירות, בזכות לבחור ולהיבחר, בתקופת כהונת הכנסת, בעקרונות בעניין הבחירות לכנסת, בכהונת חברי הכנסת, בחסינותם ובחסינות בנייני הכנסת, בעבודת הכנסת, בוועדותיה וכו'.

 

חוק יסוד: מקרקעי ישראל – אושר ב25 ביולי 1960, בכנסת ה4. אוסר להעביר בעלות על קרקעות המדינה, קרקעות רשות הפיתוח או קרקעות הקרן הקיימת לישראל, במכר ובדרך אחרת, למעט סוגי מקרקעין או עסקאות שנקבעו לעניין זה בחוק. אין סעיפים משוריינים.

 

 

חוק יסוד: נשיא המדינה – אושר ב16 ביוני 1964, בכנסת ה5. מקובצות בו הוראות שעד אז היו פזורות בחוקים אחרים. קובע שבראש המדינה עומד נשיא, מקום מושבו ירושלים, שבחירתו מתבצעת ע"י הכנסת לתקופת כהונה אחת בת שבע שנים. מסדיר בפירוט את בחירתו, תפקידיו, סמכויותיו ונהלי עבודתו של נשיא המדינה. אין בחוק סעיפים משוריינים.

 

 

חוק יסוד: הממשלה (המקורי) – אושר ב13 באוגוסט 1968, בכנסת ה6. מקובצות בו הוראות שעד אז היו פזורות בחוקים אחרים. קובע שהממשלה היא הרשות המבצעת במדינה, מושבה ירושלים, מכהנת מכוח אמון הכנסת, נושאת באחריות משותפת בפני הכנסת וכל שר אחראי בפני רהמ"ש. דן בכינונה, הרכבתה, סמכויותיה וסדרי עבודה. כללים לרציפות פעילותה ולגבי התפטרותה \ הפלתה.

 

 

חוק יסוד: הממשלה (גרסתו האחרונה) – אושר ב7 במרץ 2001, בכנסת ה15. נכנס לתוקפו ביום הבחירות לכנסת ה16, וביטל את חוק יסוד: הממשלה, שנחקק בשנת 1992. החוק החדש דומה, בשינויים קלים, לחוק המקורי מ1968, מלבד 2 פרטים: הצעת אי אמון בממשלה תעבור ברוב 61+ ח"כ (כמו בחוק מ1992), ורהמ"ש יכול לקרוא לפיזור הכנסת. טרם אישורו, הוצאו מחוק זה הוראות שונות שהועברו לחוק רגיל חדש בשם "חוק הממשלה התשס"א 2001". משוריין.

 

 

חוק יסוד: משק המדינה – אושר ב21 ביולי 1975, בכנסת ה8. קובע כללים לביצוע עסקאות בנכסי המדינה, הדפסת שטרות כסף ומטבעות, קביעת חוק תקציב המדינה והטלת מיסים ואגרות על האזרח. קובע כי משק המדינה עומד לביקורת של מבקר המדינה. אין בחוק סעיפים משוריינים.

 

 

חוק יסוד: הצבא – אושר ב31 במרץ 1976, בכנסת ה8. עד אז, הבסיס החוקי של צה"ל היה בפקודת צבא ההגנה לישראל, התש"ח 1984. חוק יסוד זה מושתת על הפקודה הזאת, נקבע בו שצה"ל הוא צבא המדינה, ושאין להקים כוח מזוין אחר במדינה. דן בחובת השירות והגיוס, בהוראות הצבא ובפקודותיו. מוסיף הוראות בעניין כפיפות הצבא לממשלה. קובע כי שר הביטחון הוא השר הממונה על הצבא מטעם הממשלה.

חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל – אושר ב30 ביולי 1980, בכנסת ה9. מעגן את מעמד ירושלים כבירת ישראל, מבטיח את שלמותה ואת אחדותה ומרכז את ההוראות, שעד אז היו מפוזרות בחוקים שונים, בדבר מקום מושבם של הנשיא, הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון. עוסק במעמד המקומות הקדושים, מבטיח את זכויות בני כל הדתות ומצהיר על מדיניות של מתן קדימות לפיתוחה של ירושלים. אין בחוק סעיפים משוריינים.

 

 

חוק יסוד: השפיטה – אושר ב28 בפברואר 1984, בכנסת ה10. מגדיר את סמכויות בתי המשפט בערכאותיהם השונות וקובע עקרונות משפטיים, ובהם פומביות המשפט ואי-תלותה של הרשות השופטת. קובע את הנהלים לבחירת שופטים. מוגן מפני שינויים באמצעות תקנות לשעת חירום.

 

 

חוק יסוד: מבקר המדינה – אושר ב15 בפברואר 1988, בכנסת ה11. בחוק מקובצות הוראות שעד אז היו פזורות בחוקים אחרים. מוגדרים בו תפקידים, סמכויות וחובות של מבקר המדינה, המשמש גם כנציב תלונות הציבור, וכן נוהלי בחירתו ואחריותו כלפי הכנסת.

 

 

חוק יסוד: חופש העיסוק – אושר בגרסה ראשונה ב3 במרץ 1992, בכנסת ה12, ובגרסה שנייה ב9 במרץ 1994, בכנסת ה13. קובע את זכותו של כל אזרח \ תושב במדינה לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. יש בחוק פסקת הגבלה הקובעת כי "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסכמה מפורשת בו". לפי הוראות בו, מוגן מפני שינויים של תקנות חירום וניתן לשנות אותו רק בהצבעת 61+ ח"כ. אולם, יש בחוק גם פסקת התגברות, המאפשרת לכנסת לחוקק חוק רגיל הפוגע בזכות לחופש העיסוק, ברוב של 61 חברי כנסת, "אם נאמר בו במפורש שהוא תקף על אף האמור בחוק יסוד זה". תוקף חוק זה יפקע לאחר 4 שנים מיום תחילתו, אלא אם נקבע מועד מוקדם יותר.

 

 

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – אושר ב17 במרץ 1992, בכנסת ה12. קובע כי זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על הכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין. מטרתו היא "להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". מגן על חיי האדם, על גופו, קניינו, חירותו האישית ועל זכותו לצאת מהארץ ולהיכנס אליה, על פרטיותו ועל צנעת הפרט. יש בחוק זה פסקת הגבלה, הקובעת כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק זה, אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". כלולה הוראה לפיה הוא מוגן מפני שינויים בעקבות תקנות לשעת חירום – מלבד מקרים חריגים, בתנאים מגבילים.

 

חוק יסוד: משאל עם – אושר בקריאה שלישית ב12 במרץ 2014. מעגן את החובה, הקבועה היום בחוק רגיל, לערוך משאל עם על הסכם שלפיו המשפט, השיפוט והמנהל של מדינת ישראל לא יחולו עוד על שטח ריבוני; לאחר שההסכם זכה לאישור של הכנסת ברוב חבריה. במקרה שבו יזכה ההסכם לרוב של 80+ ח"כ, לא יידרש משאל עם. חוק היסוד משוריין, ושינויו מחייב רוב של ח"כ.

 

 

דין הקרקע

  • אחת מהשיטות לרכישת אזרחות בעולם
  • האזרחות ניתנת לכל מי שנולד בשטח מדינה מסוימת, ללא קשר לאזרחות ההורים
  • גישה זו איננה מקובלת בישראל.

 

 

דין הדם

  • אחת מהשיטות לרכישת אזרחות בעולם
  • האזרחות עוברת מהורה לילד, ללא קשר למקום הלידה
  • זו הגישה העיקרית המקובלת בישראל.

 

 

חוק ביטוח בריאות ממלכתי

  • קובע שכל האזרחים והתושבים הקבועים, אשר חיים במדינת ישראל, יקבלו שירותי בריאות וביטוח מאחת קופות החולים במדינה.

 

 

חוק ביטוח לאומי

  • מבטיח לאזרחים במדינת ישראל רמת חיים בסיסית
  • ע"י תשלום קצבאות שונות (כמו דמי אבטלה).

 

 

חוק מס הכנסה

  • מבטיח שהמדינה תוכל להעניק לאזרחים את השירותים שהיא מחויבת להם, אשר מעוגנים בחקיקה.

חוק השבות, תש"י 1950

  • מקנה את הזכות לכל יהודי לעלות ארצה
  • מבטא את מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית שאחד מיעדיה הוא "קיבוץ גלויות"
  • בסעיף 1 לחוק השבות נאמר: "כל יהודי זכאי לעלות ארצה"
  • זכות זו מוקנית גם לבן, נכד ובן זוג של יהודי
  • יהודי ע"פ החוק הוא מי שנולד לאם יהודייה או התגייר, ואינו בן דת אחרת
  • שר הפנים רשאי לסרב להעניק אזרחות ליהודי המבקש זאת אם המבקש:

פועל נגד העם היהודי

עלול לסכן את בריאות הציבור \ ביטחון המדינה

בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור.

 

 

מהגרים

  • אנשים העוברים ממדינה אחת למדינה אחרת
  • במטרה להשתקע בה
  • בדר"כ אין להם קשר מיוחד אל המדינה אליה הם עוברים.

 

 

פקודה

  • חוק
  • מימי המנדט הבריטי.

 

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.