לצמיחת הציונות והתארגנותה של התנועה היו ארבעה גורמים:
השפעת רעיונות הלאומיות ופעילות תנועות לאומיות על היהודים:
במאה ה19 תנועות לאומיות זכו להכרה והצלחה מדינית
בגלל התעוררות התנועות הלאומיות של עמי אירופה קמה תודעה ליהודים שגם הם עם.
התנועות הלאומיות שמו דגש על הדמיון בין חבריה מה שגרם לתחושות של חוסר שייכות והבדלה. היהודים חשו זרים ופנו לציונות בתור תנועת לאום משל עצמם.
אכזבה מפתרון האמנציפציה – עקב גילויי אנטישמיות במרכז ומערב אירופה:
האמנציפציה – שוויון זכויות ניתן ליהודים רבים ברחבי העולם ויצר להם תקוות שאולי עכשיו יתייחסו אליהם באופן שווה לשאר האנשים. בפועל הייתה אכזבה בגלל שאצל רבים לא השתנה המעמד של היהודים באמת.
האמנציפציה לא עזרה ליהודים אלא רק החמירה את מצבם. היא יצרה את האנטישמיות המודרנית שהיא אנטישמיות שהייתה קיצונית יותר ובמקום שהייתה מבוססת על דת היא הייתה מבוססת על מדע. הייתה קיימת קנאה כלפי היהודים (בעיקר כלפי איכרים שנהפכו לעירוניים) שעודדה את השנאה ההולכת וגדלה כלפיהם. היהודים נתפסו כבעלי הון רב שמנצלים את העובדים והחלשים בחברה (בהמשך תורת הגזע). היהודים הבינו שהאמנציפציה לא תעזור ושהחברה לא מוכנה לקבל את היהודים כי ברובה היא אנטישמית ויש צורך לפתור את בעיית היהודים על ידי לאומניות ואחדות.
חשש מאובדן הזהות היהודית בגלל תהליכי חילון וההשתלבות ברוב לא יהודי:
תנועת ההשכלה(נאורות) והאמנציפציה שברו את מבנה הקהילה היהודית כי נעשה תהליך של חילון. הדת והקהילה היהודית הפסיקה להיות הגורם המלכד, יהודים עברו לערים גדולות והשתלבו בסביבתם הלא יהודית. הרעיון הלאומי סיפק מסגרת שייכות מלוכדת חדשה – הציונות. הייתה קיימת התפיסה שרק עם הגעת המשיח תגיע גאולת ישראל ובגלל תהליך החילון אנשים נפתחו לאפשרות שאולי צריך לזרז את התהליך הזה בכך שיפעלו ויחתרו להשגת מטרתם ולא רק יחכו לבואו – היהודים יוכלו להגשים את החלום הישן שהוא חזרה לארץ ישראל בכוחות עצמם בלי המשיח.
גילויי האיבה ליהודים מהשלטון ומהחברה במזרח אירופה:
במזרח אירופה (רוסיה בעיקר) לא הייתה אמנציפציה לעומת המערב והמרכז. שם גם החברה וגם השלטונות שנאו את היהודים. השלטון הסית נגדם וחוקקו חוקים שפגעו בהם היו הרבה פוגרומים (אירועים) אלימים נגדם לפעמים בעידוד השלטון לדוגמא:
פרעות "סופות בנגב" – דרום רוסיה, 1881: שוד, הרס ופגיעה בנפש כלפי היהודים. השלטונות ידעו על כך ואף עודדו זאת.
פרעות "קישינב" – פרעות אלו היו פרעות דרמטיות נגד הקהילה היהודית: עשרות הרוגים, פצועים, היה שוד רב והרס רב
פוגרומים אלו והתקנות האנטישמיים של השלטונות גרמו ליהודים שלנסות להשתלב בחברה הזאת שתוססת ושונאת אותם לא יעזור ויעבוד להם ורק בארץ משלהם יוכלו להרגיש בטוחים להבטיח את הקיום שלהם. עקב זה התארגנו קבוצות תפיסה לאומית שכונו "חובבי ציון".