אזרחות בישראל – סיכום

אזרחות בישראל

 

האזרחות מבטאת את המעמד המיוחד המוקנה לאדם במדינה בה הוא חי. כחלק ממעמד זה,
נוצרת מערכת של זכויות וחובות משפטיות הדדיות. חובת המדינה להגן על חיי וזכויות
האזרח ולספק לו שירותים מסוימים, בעוד חובת האזרח לתרום למדינה ולשמור לה אמונים.
בכל מדינה קיים חוק אשר קובע מי יתקבל כאזרח ובאילו תנאים, כחלק ממדיניות ההגירה שלה.

 

אזרח

המושג "אזרח" הוא מעמד חוקי, המבטא קשר הדדי בין האדם למדינה, ולהפך. התנאים לקבלת אזרחות משתנים בכל מדינה. האדם נושא בחובות כאזרח. הזכויות העיקריות, אשר נבדלות
ממי שאינו אזרח, הן הצבעה בבחירות, כניסה לישראל, חופש עיסוק וזכויות סוציאליות (ביטוח
לאומי וביטוח רפואי).

 

 

שתי שיטות מקובלות בעולם לרכישת אזרחות

  1. דין הקרקע – אחת מהשיטות לרכישת אזרחות בעולם. האזרחות ניתנת לכל מי שנולד
    בשטח מדינה מסוימת, ללא קשר לאזרחות ההורים. גישה זו לא מקובלת בישראל.

 

  1. דין הדם – אחת מהשיטות לרכישת אזרחות בעולם. האזרחות עוברת מהורים לילדים, ללא קשר למקום הלידה. זו הגישה המקובלת בישראל, לגבי אזרחים שאינם יהודיים.

 

כל מדינה מחליטה האם להעדיף שיטה מסוימת, או לשלב בין השתיים. מ"י מעדיפה את דין הדם מתוך רצון לשמור על רוב יהודי, ולעודד עליית יהודים. העדפה זו מתבטאת בחוק השבות, אשר
מקנה ליהודים אפשרות לעלות לארץ גם אם מעולם לא ביקרו כאן, וגם אם הוריהם אינם
אזרחי המדינה (עליה בדרך של שבות היא אחת הדרכים לרכישת אזרחות הקבועה בחוק האזרחות).

 

עליה והגירה

מהגרים הם אנשים שעוברים ממדינה אחת למדינה אחרת, במטרה להשתקע בה, כאשר בדר"כ אין להם קשר מיוחד אל המדינה אליה הם עוברים.

המושג עלייה מתייחס למהגרים להם יש קשר מיוחד אל המדינה אליה הם עוברים. הם רואים במדינה החדשה את מולדתם ההיסטורית, ולמעשה "שבים" אליה. חוק השבות מבטא את תפיסה זו, ומיישם בפועל את האמור בהכרזת העצמאות: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות".

חוק האזרחות – 1952

מגדיר את הדרכים לקבלת אזרחות בישראל, ואת הדרכים לוויתור \ איבוד האזרחות הישראלית. מטרת חוק האזרחות היא להשפיע על צביון המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. כמדינה
יהודית, החוק מנסה להבטיח קיום של רוב יהודי במדינה. כדמוקרטית, החוק מסדיר את מעמד
הלא-יהודים בארץ, ומגדיר תנאים בהם יוכלו לקבל אזרחות.

 

לפי חוק האזרחות, יש 6 דרכים לרכישת אזרחות ישראלית

 

 

  1. מכוח חוק השבות, תש"י 1950

חוק השבות מקנה זכות לכל יהודי לעלות ארצה, ובדרך זו מבטא את מדינת ישראל כמדינת
לאום יהודית, שאחד מייעודיה הוא "קיבוץ גלויות".

החוק קובע כי במסגרת מדיניות הגירה ישראלית, יש להעדיף יהודים בכניסה לארץ ובמתן אזרחות.

בסעיף 1 לחוק השבות נאמר: "כל יהודי זכאי לעלות ארצה" – זכות זו מוקנית גם לבן, נכד ובן זוג
של יהודי.

שר הפנים רשאי לסרב להעניק אזרחות לאדם יהודי אשר מבקש זאת, אם הוא פועל נגד העם היהודי, עלול לסכן את בריאות הציבור או ביטחון המדינה או בעל עבר פלילי העלול לסכן את
שלום הציבור.

 

האם חוק השבות הוא חוק מבחין, או חוק מפלה?

מבחין מפלה
 

מדינת ישראל מוגדרת כמדינת לאום יהודית-ציונית. זוהי מדינת העם היהודי, רוב אזרחיה יהודיים וחוק השבות משמש כאמצעי למימוש מטרה זו.

 

 

מדינת ישראל היא קודם כל מדינה דמוקרטית, המחויבת למימוש השוויון לכל אזרחיה, ללא הבדלי דת ולאום.

 

החוק מקנה ליהודים עדיפות על בסיס מוצאם, בכל הנוגע לעלייה לארץ.

 

במקומו, יש לחוקק חוק שיקבע תנאי הגירה והתאזרחות, כפי שמקובל בכל מדינה דמוקרטית.

 

לישראל, כמו לכל מדינת לאום ריבונית, יש זכות לקבוע את אופי אוכלוסייתה, ולשמור על היתרון הכמותי של הרוב הלאומי איתו מזדהה המדינה. העדפת היהודים היא הבחנה, ואין בה אפליה נגד לאום מסוים.

 

  1. מכוח ישיבה בארץ

לא רלוונטי בימים אלו. מיועד לתושבים הלא-יהודים (ערבים) שהיו בארץ במרשם האוכלוסין ב1952.

 

  1. מכוח לידה

אזרחות ישראלית ניתנת למי שנולד לאב \ אם ישראלים, ברגע לידתו.

ילד של ישראלים החיים בחו"ל יקבל אזרחות גם, אולם ילדיו לא (אלא אם יחזור לארץ).

 

  1. מכוח לידה וישיבה בארץ

לא רלוונטי בימים אלו. סעיף ספציפי, שנועד לפתור בעיה מיוחדת של תושבי ישראל אשר נולדו
לאחר קום המדינה, וחסרי אזרחות כלשהי.

כדי לקבל אזרחות מכוח סעיף זה, יש לעמוד במס' תנאים, כפי שנקבע בחוק: "מי שנולד אחרי
הקמת המדינה
במקום שהיה שטח ישראל ביום לידתו, ולא הייתה לו מעולם שום אזרחות,
יהיה לאזרח ישראלי, אם ביקש זאת בתקופה שבין יום הולדתו ה18 לביו יום הולדתו ה21,
ואם היה תושב ישראל חמש שנים רצופות בתכוף לפני יום הגשת בקשתו".

 

  1. מכוח התאזרחות

אדם בגיר יכול לקבל אזרחות ישראלית בתנאים הבאים:

  • נמצא בישראל.
  • היה בישראל 3 מתוך 5 שנים שלפני הגשת הבקשה.
  • זכאי לישיבת קבע בארץ.
  • השתקע בישראל, או שיש בדעתו לעשות כך.
  • יודע ידיעת מה את השפה העברית.
  • ויתר על אזרחות קודמת, או הצהיר שלא יהיה אזרח חוץ.

גם אם כל התנאים הללו מתקיימים, לשר הפנים יש שיקול דעת האם להעניק את האזרחות.

 

  1. מכוח הענקה

לשר הפנים יש את הזכות להעניק אזרחות ישראלית, כאשר המדינה מעוניינת להעניק אזרחות מסיבות שונות, כמו לחסידי אומות עולם או אנשים שתרמו באופן מיוחד למדינה.

מתי תבוטל אזרחותו של אדם תושב ישראל?

  1. אם יצא מישראל שלא כדין, והסתנן למדינה המוגדרת כמדינת אויב, או קיבל בה אזרחות.
  2. שר הפנים יכול לבטל אזרחות של אדם, אם הפר אמונים למדינה.
  3. שר הפנים יכול לבטל אזרחות של אדם, אם הוכח שהאזרחות נרכשה ע"ב פרטים כוזבים (למשל הצהרה על נישואים כוזבים, הצגת מסמכים מזויפים המעידים על יהדותו וכו').
  4. ויתור מרצון – בהצהרה בכתב. דורש את הסכמת שר הפנים לכך.

 

אזרחות ישראלית: זכויות וחובות

 

זכויות (מבדילות בין אזרחים ללא אזרחים)

  1. הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת ולראשות הממשלה.
  2. הזכות לקבל דרכון.
  3. הזכות לעבוד בשירותי המדינה.
  4. הזכות להכנס ולצאת מהמדינה ללא הגבלה.
  5. הזכות לקבל הגנה מהמדינה.

 

חובות

  1. תשלום מיסים

 

  • חוק ביטוח בריאות ממלכתי – קובע שכל האזרחים והתושבים הקבועים אשר חיים בארץ יקבלו שירותי בריאות וביטוח, מאחת קופות החולים במדינה.

 

  • חוק ביטוח לאומי – מבטיח לאזרחים במדינת ישראל רמת חיים בסיסית, באמצעות תשלום קצבאות (דמי אבטלה וכו').

 

  • חוק מס הכנסה – מבטיח שהמדינה תעניק לאזרחים שירותים שהיא מחויבת להם, המעוגנים בחקיקה.

 

  1. שירות ביטחון

 

  • חוק שירות הביטחון – שירות זה כולל "סדיר" ושירות "מילואים". לשר הביטחון יש סמכות לפטור מחובה זו מסיבות שונות (רפואיות, דתיות וכו').

 

  1. נאמנות למדינה – ע"פ חוק, ניתן להעמיד לדין כל אזרח על עבירה הפוגעת בריבונות או ביטחון המדינה.

שאלת "מיהו יהודי"

בחוק השבות המקורי שנחקק ב1950, לא הייתה הגדרה ל"מיהו יהודי" לצורך שבות. היעדר ההגדרה אינו מקרי. בעבר הייתה מחלוקת לגבי האם ההגדרה צריכה להיות הלכתית, או האם
צריך לאפשר עליה גם למשפחות מעורבות. בפועל, מדיניות ההגירה עודדה ואפשרה למשפחות מעורבות לעלות. באותן שנים הייתה הנחה כי מי שמבקש לעלות לישראל, באמת מעוניין לעשות
זאת מסיבות ציוניות ומתוך שותפות מלאה בגורל העם היהודי.

בתחילת שנות ה60, עלה הנושא "מיהו יהודי?" לדיון, והכריח התערבות של המערכת המשפטית בשני מקרים חשובים –

 

  1. פרשת רופאייזן (1962), האח דניאל

 

אוסוולד רופאייזן (האח דניאל) נולד להורים יהודיים. בשואה הציל יהודים. נאלץ להימלט מהגרמנים ומצא מקלט במנזר קתולי. המיר את דתו מרצון והפך לכומר. ב1958 עלה ארצה, והצטרף למנזר הכרמליתים. ביקש ממשרד הפנים שיכיר בו כיהודי מבחינת הלאום, ושיחול עליו חוק השבות, כי הוא נולד יהודי (ע"פ ההלכה, יהודי שהמיר את דתו הוא עדיין יהודי).
ביהמ"ש החליט ברוב של 4 נגד 1 שופטים, כי בקשתו לא תתקבל, מכיוון שחוק השבות הינו חוק חילוני. ולפי התפיסה המקובלת – יהודי שהתנצר לא יכול להיקרא יהודי.

 

  1. פרשת בנימין שליט

 

רב – סרן בנימין שליט היה קצין בצבא. הוא נישא לאישה סקוטית לא יהודייה, אשר
הגדירה את עצמה כחסרת דת, ומשום כך גם לא רצתה להתגייר. שליט ביקש
לרשום את ילדיו כבני הלאום היהודי וכחסרי דת (למרות שלפי ההלכה הם אינם יהודים).
הבקשה התקבלה, מכיוון שבית המשפט טען כי לסעיף הלאום במרשם האוכלוסין לא צריך לתת פרשנות דתית, ושההחלטה של אדם כיצד לרשום את ילדיו היא עניינו האישי כל עוד ההצהרה ניתנת בתום לב.

 

פסק דין זה עורר סערה פוליטית, ובעקבותיו בשנת 1970, נעשו 2 תיקונים חשובים לחוק השבות:

 

  1. ניתנה הגדרה חוקית לשאלה מיהו יהודי –
  • מי שאמו יהודייה
  • או התגייר
  • אינו בן דת אחרת
  1. הורחבה זכאות העלייה וקבלת האזרחות לבן, נכד או בן זוג של יהודי.

בתיקון החוק לא נקבע איזה סוג גיור יהיה תקף לחוק השבות – אורתודוכסי בלבד, או גם רפורמי או קונסרבטיבי. עד היום הנושא לא הוכרע סופית, ומהווה נקודת מחלוקת בין דתיים לחילונים בישראל.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.