אדון זקן מאוד – גג מרקס

אדון זקן מאוד עם כנפיים ענקיות \ ג.ג. מרקס

סיפור זה שייך לז'אנר הפנטסטי. עיקרו בחוויה של היסוס, שחווה האדם שמכיר את חוקי ההיגיון, אבל מתנסה באירוע שפורץ אותם.

 

מבנה העלילה

  • הפתיחה והסיום היוצרים מסגרת
  • הנחיתה וההמראה של האדון הזקן הם האירועים הפורצים את גבולות ההיגיון
  • גוף הסיפור מתאר את תגובות אנשי הכפר וניסיונותיהם להתמודדות עם הבלתי ניתן להסבר

המספר מתאר אותם באירוניה והומור, לועג לטבע האדם, מעניק לסיפור אופי סאטירי.

 

האדון הזקן

  • מתואר באופן משפיל: עלוב, דוחה
  • הכנפיים מאדירות את הופעתו, אך הן מטונפות ומרוטות למחצה
  • כינויו "אדון" יוצר ציפייה לדמות מכובדת. הופעתו העלובה שוברת ציפיות, יוצרת אירוניה
  • לא ברור אם הוא אדם או עוף. דבר זה מטשטש את הגבולות (אחד ממאפייני הז'אנר)
  • דימויו למלאך יוצר אפקט אירוני, מנוגד לדימוי המלאך הנהוג: השמנמן והמקסים
  • למרות מוזרותו, קיים בו ממד אנושי: זקנתו.
  • הכנפיים מסמלות את הנשגב והעילאי או מול השפל והלכלוך.

 

פלאיו ואליסנדה

  • אלו הם בני הזוג שהזקן נחת בחצרם.
  • מוארים באור אירוני על ידי המספר, שמכוון לביקורת על המהירות בה בני אדם מעניקים הסברים הגיוניים לאירועים בלתי מובנים, במטרה לשמור על תחושת שליטה וסדר.
  • בעת נחיתתו התרחשו ניסים בביתם אך הם נותרו כפויי טובה:
  • ילדם החולה החלים
  • הם התעשרו
  • התנהגותם כלפיו היא גסה, כאילו הוא באמת עוף שנחת בחצרם.
  • אליסנדה מבינה את ההזדמנות שנפלה בחלקם, ומנצלת את המצב – היא מזמינה אנשים לראות את הזקן בתשלום, וכך הם מתעשרים.
  • כשהזקן חולה, פלאיו מכסה אותו בשמיכה. זהו גילוי אנושי קטן המתואר באירוניה נוקבת.
  • כשהזקן עוזב, אליסנדה נאנחת אנחת רווחה. היא איננה מצטערת על הסתלקותו. היא מתעלמת מהשינוי שחל בחייה. אדישה למופלא ממנה.

 

הילד

  • החלים ממחלתו עם הופעת האדון
  • אנלוגי לזקן: שניהם לא מדברים, שניהם נדבקו באבעבועות, שניהם נבדקו ע"י הרופא, שניהם החלימו
  • התינוק מדגיש את ההזרה לדמות הזקן השונה מדמות המלאך הנהוגה לתאר

הכומר – האב גונסאגה והממד הדתי

  • הכומר מוצג כחוטב עצים לשעבר, ובכך עומד במעמד זהה לשאר "פשוטי העם"
  • מוצג באירוניה חריפה, שבוי בהסברים דתיים טיפשיים: מי שלא דובר לטינית – לא מלאך
  • התנהגותו של הכומר שמה את הממסד הדתי כולו ללעג
  • אנשי הדת מתעסקים בשאלות כמו, "האם יש לאסיר טבור?", "האם הוא יכול לעמוד יציב פעמים רבות על ראש סיכה"? – אלו חושפות את האטימות והטיפשות של ממסד הדת.

 

ההמון

  • מתואר המון באירוניה ולעג. העם מחפש שעשוע, ניסים ודרכים קלות שייטיבו את חייו
  • בורים וגסים
  • ההסברים שלהם לתופעה מבטאת את טיפשותם
  • סבלו של הזקן נותן להם פתח להתנהג בצורה אנושית ורחומה, אך במקום זאת הם נחשפים כרשעים, אנוכיים, מנוכרים ומשפילים.
  • האנשים הופכים את הזקן למקור הכנה או לרפא, מתעלמים לגמרי מסבלו וצרכיו.
  • החיפוש אחר ניסים ואטרקציות מתואר באופן אירוני עם הופעת אשת-העכביש.
    זו גונבת לזקן את הקהל, כי היא משתפת פעולה עם הבאים לבקר, זול יותר לצפות בה, והיא מיוסרת וכנה, והסיפור העומד מאחורי בעל מסר חינוכי (לעג לבני האדם).

 

הרופא

  • מייצג את המדע, החוכמה, הידע
  • באופן אירוני נוהג כמו ההמון: הוא מטפל בזקן מסקרנות ולא מתוך חמלה
  • מתואר באופן נלעג בשאלתו, מדוע אין לכל בני האדם כנפיים?
  • למרות החלמתו המתקדמת של המלאך, הוא פוסק כי אין לו סיכוי להישאר בחיים.

 

המספר

  • נוקט עמדה, שופט את הדמויות באמצעות נימה אירונית – קומית. דוגמאות:
  • אומר על הזקן: "המעלה העל – טבעית היחידה שלו הייתה הסבלנות", ובכך מבקר את בני האדם שסבלנות הפכה להיות תכונה על טבעית.
  • אומר על פלאיו ואליסנדה שמהר מאוד "פסחו על עניין הכנפיים" ושהם "הסיקו ברוב היגיון", שהאיש ניצול מספינה שטבעה: ניסיון להסביר את הלא ידוע.
  • המספר מציג את ההמון באופן אירוני, בכך שהוא נצמד לנקודת מבטו: השכנה "שהייתה בקיאה בכל ענייני החיים והמוות", כינוי האנשים "הנשמות הצדקניות" ביחס לאשת – העכביש, הרי אין בסיפור זה אף לא נפש צדקנית אחת.

 

 

 

 

הפתיחה והסיום

הסיפור פותח בתיאור הרקע להתרחשות, ע"י אזכור מבול היוצר אסוציאציה למבול המיתולוגי. האווירה הקסומה והקודרת מתעצמת בתיאור התינוק החולה והעצב בעולם ("מאז יום שלישי העולם נתעטף בעצבות").
השמים והים מתוארים כמתמזגים יחד לפיסת אפר, כמעין סיפור הפוך לסיפור הבריאה המקראי.

פלאיו שב מהים ורואה בחצר ביתם איש זקן מוטל בבוץ, שמנסה אך לא מצליח להתרומם, מכיוון שכנפיו הענקיות מונעות ממנו. פלאיו, מבוהל, רץ לחפש את אליסנדה אשתו, שהייתה עסוקה בטיפול בתינוק, ושניהם מביטים ב"תדהמה משותקת" בתופעה.
האיש הזקן מתואר בדרכים מנמיכות ומבזות.

המספר אומר כי הזוג התגבר מהר על הפליאה ואף התרגלו אליו. הזוג פנה אליו, והוא ענה להם בשמה לא מובנת, אבל בטון חזק ("של יורד ים"). הזוג חושב שהוא ניצול מספינה שטבעה.
כבר בפתיחה המספר מציג את האדם באופן אירוני, עקב מהירות השפיטה שלו אירועים מעוררי מחלוקת, והניסיון להעניק להם הסברים הגיוניים.
הזוג פונה לשכנתם, "שהייתה בקיאה בכל ענייני החיים והמוות…", וזו קובעת שזה מלאך שבא לקחת את הילד החולה, אבל בגלל שהוא כה זקן, הגשם הפיל אותו.

סוף הסיפור מתאר את המראתו של האיש הזקן עם הכנפיים הענקיות. למרות זקנתו ועליבותו הוא שרד את החורף הקשה והצליח להסתיר מהזוג את הכנפיים שהחלימו והצמיחו נוצות גדולות וחזקות.

המראתו דומה לנחיתתו: מצד אחד אווירה מופלאה הנוצרת בעזר רוח גדולה המגיעה מהים, מצד שני תיאורי יומיומי של אליסנדה חותכת עיגולי בצל לארוחת צהריים.
ניסיונותיו להמריא היו מגושמים ומאופניים בחבטות כנף עלובות, אך בסופו של דבר הוא הצליח.
בעיני אליסנדה היו דמעות, אך הן היו מהבצל ולא מהמראתו של הזקן. היא חשה הקלה עם הסתלקותו, היא חשה כי המטרד שלה הוסר.

סיום הסיפור ממשיך את כולו. התעלומה לא נפתרה, האיש נעלם כמו שבא, החיים חזרו למסלול והקורא נותר באותה תהייה והיסוס – היה או לא היה.

 

 

 

תקציר נקודתי

הפתיחה

  • היום ה3 לגשם. פלאיו יוצא להשליך סרטנים לים. לתינוק היה חום, חשבו שזה מהסרטנים
  • בשובו הביתה ראה את הזקן בעל הכנפיים מוטל בבוץ
  • פלאיו הזעיק את אליסנדה אשתו ושניהם התבוננו בתדהמה בזקן
  • התדהמה חלפה מהר, הם התרגלו למראהו ואף פנו אליו. הוא ענה בקול, בשפה לא ברורה
  • בני הזוג מתוארים באירוניה, בכך שחשבו שהזקן הוא ניצול מספינה שטבעה
  • הם קראו לשכנה שלהם, שהייתה בקיאה בעניינים אלו, וזו אמרה שזה מלאך שבא לקחת את הילד החולה, אך נפל מהגשם עקב זקנתו.

גוף הסיפור

  • כבר ביום למחרת, נודע לכל כי יש בביתם "מלאך בשר ודם" (אירוניה)
  • גם בחצות הזוג המשיך להרוג סרטנים בביתם, וזמן מה לאחר מכן הילד התעורר בריא
  • הזוג תכנן להחזיר את הזקן לים, אך כשראו את ההתקהלות ליד ביתם, החליטו להשאירו
  • כומר הכפר, האב גונסאגה, ניסה לעשות סדר במהומה. דיבר עם הזקן לטינית, וכשזה לא ענה לו, הוא קבע כי הוא איננו מלאך כי מלאכים מדברים לטינית.
  • הכומר החליט לכתוב מכתב לממונים עליו, שיכתבו לממונים עליהם, כדי לדעת מהאפיפיור
  • הכומר הזהיר את ההמון מהאיש הזקן, בטענה כי הוא חלק מלהטוטי השטן
  • על אף הכרזת הכומר, המשיכו להתגודד סביב חצרם אנשים
  • אליסנדה העלתה את הרעיון להתחיל ולגבות תשלום בתמורה לצפייה בו
  • סבלנות הזקן מתוארת כעל – אנושית
  • האדם האכזר צרב את הזקן בברזל מלובן לסימון בקר. רק מעשה זה הפיג את אדישותו והוא השתולל בשפה לא מובנת.
  • האב גונסאגה ניסה להרגיע את ההמון באמצעים זמניים, כי עדיין לא חזרה תשובה
  • לכפר הגיעה אישה שהפכה לעכביש, ולקחה את כל תשומת הלב מהזקן
  • האדון הזקן חולל "ניסי תנחומים" שתרמו לאירוניה: עיוור לא חזר לראות אך צימח 3 שינים חדשות, משותק שלא חזר ללכת אך כמעט זכה בלוטו, מצורע שהצמיח חמניות מפצעיו
  • חצר הזוג חזרה להיות עזובה וריקה מקהל, אך בכסף שהרוויחו בנו בית גדול
  • פלאיו עזב את עבודתו במשטרה והקים חוות שפנים, אליסנדה קנתה שמלות ונעליים כמו הנשים הנחשקות (החומרנות באירוניה)
  • התינוק גדל, וכשלמד ללכת היה משתעשע עם הזקן, מציק לו ומתעלל בו, והזקן קיבל זאת
  • הילד והזקן חלו באבעבועות רוח. הרופא טיפל בשניהם, ותהה מדוע לכולם אין כנפיים
  • כשהילד הלך לבית הספר, הלול היה הרוס, והזקן היה חולה מאוד וגסס. הוא הסתובב בין החדרים בבית. אליסנדה צעקה "אסון לחיות בגיהינום הזה המלא מלאכים" – כפיות טובה
  • מצב הזקן התדרדר עד שנדמה היה שהוא עומד למות

הסיום

  • למרות מצבו הוא שרד את החורף הקשה. שהה בפינה מרוחקת כך שלא יכלו לראותו.
  • השתקם בסתר, הצמיח נוצות
  • בלילות היה מזמר שירי חובלים בלי שאיש ישמע
  • המלאך ניסה להמריא בעוד אליסנדה חתכה בצל לצהריים (גבוה \ נמוך, מופלא \ יומיומי)
  • ניסיונותיו הסתיימו בהצלחה. כשראתה אותו אליסנדה, היא פלטה אנחת רווחה למענה ולמענו. עקבה אחריו במבטה עד שהפך ממטרד בחייה לנקודה דמיונית באופק הים.
    התנהגות זו מעידה על האטימות האנושית.

כתיבת תשובה


פתיחה

תשובה ישירה לשאלה, שימוש במילות השאלה


הקדמה

הסיפור שייך לז'אנר הפנטסטי. מתאר אירוע שפורץ את גבולות המציאות המוכרת ויוצר חווית היסוס.

 

גוף התשובה

  1. תיאור הפתיחה
  • המבול
  • הכאוס
  • נחיתת הזקן ומראהו
  1. יחסם של פלאיו ואליסנדה לזקן
  • הניסים שקרו להם
  • התעשרותם
  • כפיות הטובה שלהם
  1. הכומר והכנסייה
  • ההסברים המטופשים
  • העדר החמלה
  1. ההמון
  • ההסברים
  • התנהגותם האינטרסנטית, הגסה והאכזרית
  • המעבר לעכבישה
  1. הרופא
  • התפעלותו מהכנפיים ותהייתו מדוע אין לכולם
  • התיימרות המדע לתת תשובות
  1. התייחסות לאירוניה הקומית בה מציג המספר את הדמויות
  2. סיום הסיפור
  • הרוח הגדולה
  • אליסנדה והבצל
  1. סיכום
  • אופיו הסאטירי של הסיפור
  • מרקס בוחן את טבע האדם מול חוסר ההיגיון בעולם

 

סיכום

"בבסיס הסיפור עומד האבסורד הקיומי, השאיפה לאושר ולהיגיון בעולם בו אין היגיון. מארקס בונה מציאות לא הגיונית שמאירה את חוסר ההיגיון במציאות האמתית. לאור המציאות הוא בוחן את טבע האדם במבט אירוני קומי. בני האדם מתגלים כטיפשים ועלובים, חומרניים ונצלניים, אכזריים וכפויי טובה. חולשותיהם אלו נובעות מהניסיון הנלעג אך האנושי להבין את המציאות הבלתי מובנת".

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר.